מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותה של סילבי במרוקו

על רקע המנון "התקווה" בביה"ס גוונים
בנעוריי, בבית אמי ביקנעם
זיכרונות הילדות מבית אבא ואימא

שמי סילבי ואני נשואה באושר לקובי, אם לשני בנים ובת וסבתא לשישה נכדים. אני מתגוררת בעפולה ומתנדבת באהבה במסגרת "ידיד לחינוך" בבית ספר "גוונים" בעפולה בשכבה א'. אנחנו שלושה אחים ושלוש אחיות. אמי נפטרה בשנת 2015 וקבורה ביקנעם עילית, אבי נפטר במרוקו וקבור בעיר קזבלנקה.

בגיל 18 התגייסתי לצה"ל ושירתי בקרייה בתל אביב כמזכירה בלשכת האלוף גורודיש, ראש מה"ד ואצל ראש אג"ת בקרייה בתל אביב. היה לי שירות מעניין ומהנה ביותר, הכרתי הרבה אנשים חשובים.

בתקופת הטירונות בבה"ד 12 בבסיס צריפין

תמונה 1

אמי נולדה במרוקו בעיר טיז'ניט, ובגיל 13 חיתנו אותה הוריה (סבי וסבתי) בגיל 15 למכר משותף, כי כך היה מקובל אז. היהודים חששו שערבים יחטפו את הבנות, כיוון שבמרוקו הייתה שמועה שחוטפים בנות יהודיות, וחיתנו אותה עם אבי שהיה כבן 40. לאמי ולאבי נולדו שישה ילדים ובנוסף היו לנו עוד חמישה אחים ואחיות חורגים מנישואיו הראשונים של אבי ז"ל (אבי היה נשוי קודם לאישה אחרת). מעולם לא הכרתי את הסבתות והסבים משני הצדדים, חלקם נפטרו במרוקו ונקברו שם, וחלקם בארץ. במרוקו התגוררנו בעיר קזבלנקה ב"מאלח". לאבי הייתה חנות פיצוחים ומשקאות. אמי עבדה מבוקר עד ערב ואנחנו הילדים היינו במסגרות: הבנות בבתי ספר והבנים בישיבה.

בטיול בחרמון לאחר שחרורי מהצבא

תמונה 2

כילדה במרוקו, זכורה לי הרחצה המשותפת בחמאם כי לא היו מקלחות בבתים, בכל יום שישי בצהריים, אחרי שהסתיימו כל ההכנות לשבת. בחגים היינו מתארחים אצל המשפחה עם כל בני הדודים, ובימי ראשון לרוב הלכנו לים, דגנו דגים, צלינו אותם על הגחלים, אכלנו, שרנו ונהנינו. לעיתים הלכנו גם לסרטים בימי ראשון, כי בימי ראשון לא למדנו, כיוון שלמדנו בבתי ספר לא יהודים. אני זוכרת את האווירה המיוחדת בחגים ובמיוחד ביום כיפור, כי קנו לנו בגדים חדשים רק בחגים. כל הלילה לא נרדמנו מרוב התרגשות, היינו מתעוררים מוקדם, מתלבשים בבגדים החדשים ולוקחים תפוח עץ שנעוצים בו מקלות קינמון (למי שצם), ויוצאים "להשוויץ" בבגדים החדשים עם החברות בבית הכנסת. עם תקיעת השופר בצאת הצום, זכורה לי האווירה המיוחדת עם המשפחה של אבי. זכור לי הבילוי בבריכה הגדולה בקזבלנקה עיר הולדתי. כיום הבריכה לא קיימת, היא נהרסה ובמקומה נבנה המסגד הגדול ביותר במזרח התיכון. הספקתי ללמוד כמעט שלוש שנים בבית ספר "אליאנס" במרוקו, ואני זוכרת היטב את ריח המחברות והדיו ואת שיעורי העברית, הערבית והצרפתית. עוד זכורים לי המפגשים בהפסקות: תופרים בגדים לבובות מאולתרות ומשחקי בנות.

זכורים לי במיוחד ניסיונות הבריחה של המשפחה ממרוקו ושל אימא להעלות אותנו ארצה, ארגון ואריזה של כל החפצים, הכנת הילדים למסע לילי והחשאיות שהתלוותה לזה. זכורה לי גם האכזבה כאשר הענין נודע לשלטונות מרוקו ונאלצנו לחזור בחזרה לחדר שעזבנו כמה שעות לפני, ולהתחיל הכל מחדש. לבסוף העניין הסתדר, ובשנת 1963 טסנו ממרוקו עד למחנה מעבר בצרפת, ואחרי שהייה של שבוע ימים במחנה עלינו ארצה באוניית הפאר "הרצל", שלימים נמכרה. הגענו לנמל חיפה, ומשם נשלחנו ליקנעם. הייתה לי ילדות נפלאה ובית חדש, שכונה חדשה שאוכלסה על ידי עולים חדשים מרומניה, פולניה, ספרד ומרוקו כמובן וחברים חדשים. זכורות לי המסיבות בחגים, תחפושות בפורים וילדות שמחה בסך הכל, עם כל הקשיים המתלווים לעולים חדשים. הייתה לי קליטה נהדרת, החברים הוותיקים קיבלו אותי מאוד יפה, תמכו ועזרו ואירחו בביתם בימי חורף קרים…

כיום, אני פעילה בהתנדבות בויצו, ב"ביגודית": אנשים תורמים המון בגדים שהם לא צריכים ותפקידי למיין ולסדר את הבגדים לפי גילאים ולפי עונות: תינוקות, ילדים ונוער, בגדי חורף, בגדי קיץ וכדומה. לאחר מכן, מסדרים אותם על מדפים ואז אנשים מגיעים לקנות במחיר סמלי, את הכסף שהצטבר תורמים לפעילות לילדים ולנוער בסיכון. פעילות נוספת שאני מעורבת בה היא התנדבות במסגרת עמותת "ידיד לחינוך" בכיתות א' וב' פעם בשבוע, בביה"ס "גוונים". במסגרת פעילות זו אני עוזרת למורה בכל מה שהיא צריכה, זו פעילות כיפית ומהנה מאוד עבורי. כך גם הגעתי לתכנית הקשר הרב דורי.

סיפורו של חפץ

באחד המפגשים בתכנית הבאתי לתלמידים חפץ שהגיע איתנו ממרוקו, עטפנו אותו ונשאנו אותו בזהירות כל הדרך. הסיפור של החפץ הזה עניין וריגש את התלמידים מאוד. החפץ נראה כמו יהלום גדול בצורות שונות: מעוין, משולש, ריבוע, טרפז ומחומש. דרך היהלום משתקפים צבעים שונים: אדום, כחול, תכלת, ירוק, כתום, חום וצהוב, המתחברים מאוד לצבעים האהובים עליי: ורוד, סגול, צהוב, לבן וטורקיז. כאשר מסתכלים דרך החפץ רואים דמות אחת מספר פעמים. החפץ יכול לשמש כפמוט, אגרטל לפרחים או כדי לשמור מטבעות, טבעות, עגילים, גולות ועוד.

ה"יהלום" שהגיע ממרוקו

תמונה 3

הזוית האישית

התלמידים: התרגשנו מאוד מהחפץ שסילבי הביאה אתה כל הדרך ממרוקו ושאנחנו עכשיו יכולים לראות, למשש ולשמוע את הסיפור אודותיו.

סילבי: שמחתי להשתתף בפעילות תכנית הקשר הרב דורי ואני גאה בתלמידים שבקבוצה שלי: ליניר, רגינה ונויה, ובמחנכות הכיתה.

מילון

מאלח
רובע סגור בתוך מתחם מגורים ומשפחה גדולה שגרה מסביב.

חמאם
חמאם, או בית מרחץ טורקי, הוא בית מרחץ לח המקובל ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה. האירופאים למדו אודות החמאם באמצעות מגעיהם עם האימפריה העות'מאנית, ועל כן הוא סווג כ"טורקי" (בטורקית ובערבית החמאם אינו מוגדר כ"טורקי"). (ויקיפדיה)

ציטוטים

”זכורים לי ניסיונות הבריחה של המשפחה ארצה וזכורה לי האכזבה כאשר העניין נודע לשלטונות מרוקו“

הקשר הרב דורי