מאגר סיפורי מורשת

מלחמת העולם השנייה החלה כשסבתי הייתה בת 4. הגרמנים התחילו להפציץ את העיר שלה, דונצק, וכולם ברחו מהעיר ברכבות לעיר סרטוב. שם היו הרבה אנשים שישבו או שכבו על הרצפה ובכו. לאחר מכן הם נסעו על סוסים ועגלות לכפר מרשנובקא – כפר קטן ברוסיה.

החיים בכפר

החורף כבר הגיע. בכפר זה סבתי כבר הייתה בת חמש, משפחתה גרה שם אצל אישה אחת שבעלה היה בצבא והיו לה 2 ילדים קטנים. אמא של סבתי ואחותה הגדולה הלכו לעבודה, וסבתי הייתה לבדה עם שני הילדים.

באביב, בגלל הקרח שנמס היו שיטפונות והמים בנחלים התחילו להציף, סבתי גרה על גבעה וכולם באו אליה למצוא מחסה מהשיטפון. השיטפון התחיל, הנהר יצא מגדותיו, וכל הרחובות התמלאו במים. הילדים הסתכלו בחלון וראו זקן אחד ששט על סירה ברחובות ואסף דברים שנפלו לאנשים לסירה שלו, שלא יאבדו.

בעקבות הגרמנים…והחיים בסיביר

לאחר מכן הגרמנים התקרבו לכפר שבו גרה סבתי ולכן העבירו את כל התושבים לסיביר, לעיר קיסיליובסק. בעיר כבר היו מוכנים דירות חדרים קטנות למשפחות, כבר הגיע הקיץ. המשפחה של סבתי גרה באחד החדרים, שם היה תנור אבן שעבד על פחמים ועצים ששמו בו. אבא של סבתי כבר היה בצבא, אמא של סבתי ואחותה הגדולה ממנה ב-10 שנים עבדו. אחותה, סוניה, עבדה במקום כמו נפחיה שמכינה לצבא נשק, בגיל 15. אמא של סבתי עבדה במפעל. הן היו הולכות מוקדם בבוקר לעבודה וסבתי הייתה לבד כל היום.

סבתי למדה לקרוא מאד מהר, בהתחלה היא למדה את האותיות ולא הבינה איך מצרפים אותם למילים, ואחותה הגדולה, לפני שהלכה לעבודה לקחה ספר מהספרייה, הסבירה לה איך מצרפים אותיות ורצה מהר לעבודה סבתי ניסתה ולבסוף הצליחה להבין ולקרוא את הספר. הם היו בסיביר שלוש שנים, סבתי כבר הייתה בת 7 ולמדה בכיתה א'.

המלחמה הסתיימה!!!

כאשר דניצק – העיר של סבתי השתחררה מהנאצים, אנשים רקדו ברחובות מרוב אושר. אמא של סבתי ואחותה הגדולה קיבלו אישור מהעבודה לחזור לביתם. הם חזרו לביתם וסבתי עלתה לכיתה ב'. אביה של סבתי חזר מהמלחמה, פצוע, והיד שלו לא פעלה, אבל הכי חשוב  הוא נשאר בחיים וסבתי הייתה ב"ה ממש ברת מזל.

הזוית האישית

בצלאל טקאץ: המסר שלי מהסיפור, נכון לומר על זה שה' תמיד עוזר לכל אחד, גם ברגעים הקשים שלו ואפילו ברגעים שקשה לא רק לו אלא לכולם. נכון, לא תמיד רואים את ההשגחה שקיימת, אבל ההשגחה העליונה קיימת!!!