מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של סבתוש דפנה

תעודת הנישואים של הורי לאה וצבי שנישאו בשנת 1947 בקריית מוצקין

ילדותי

נולדתי בתאריך  16.2.1948 בחיפה בבית חולים "בתר" ללאה ולצבי ז"ל שנישאו בתאריך 3.3.1947. את הדרך לבית החולים עשתה אימי במכונית משוריינת מפני שבחליסה (העלייה להדר)  ישבו צלפים ערביים בבתים  לצידי הדרך וצלפו  על המכוניות שחלפו בכביש. בית החולים היה מואפל (החלונות היו מכוסים בוילונות שחורים)  כדי שמטוסי האויב לא יזהו מטרות אזרחיות. חזרנו לביתנו ברחוב אושה בקריית מוצקין.

לסבי הייתה מאפייה בקריית מוצקין "מאפיית וייס" ברחוב הרב קוק בה עבד אבי כאופה ובערב היה  מתופף בתזמורת בבית קפה שהיה ברחוב השופטים (שדרות גושן כיום).

הלהקה של סבא בבית הקפה ברחוב השופטים

בשלהי מלחמת העולם השנייה הוקמה הבריגדה היהודית כדי לסייע לאנגלים במלחמתם בנאצים במזרח התיכון. אבי התגייס לבריגדה היהודית ושירת כנהג משאית בחיל התובלה.

בחולות על גדות הנילוס (יאור)

כשעזבו האנגלים את הארץ ברור היה לישוב בארץ שתפרוץ מלחמה ואבי התגייס לצבא ושירת בחיל רגלים לימים חטיבה 7.

בבסיס צבאי בעין שמר בעמק חפר לפני היציאה לקרב לטרון:

המכתב האחרון שהיגיע מאבי  ממחנה "עין שמר"

"אני כותב לכן כמה מילים. הכל בסדר אני נמצא ליד חדרה, מחנה טוב מאוד אנחנו עוד לא קבלנו את התפקידים. אני מרגיש טוב מאוד. מקווה שאצלכם הכל בסדר….. מחנה צבאי  עין שמר

יתמות ושכול

אבי נפל בקרב על משטרת לטרון שהיתה בשליטת הליגיון הירדני  וחלשה על הכביש היחיד שחיבר את ירושלים עם השפלה. חמישה ניסיונות שנעשו במטרה לכבוש את משטרת לטרון מידי הליגיון הירדני כשלו ולטרון נותרה תחת שליטה ירדנית עד מלחמת ששת הימים. אבי צורף למשוריינים של צה"ל שניסו לפרוץ למשטרה ששכנה במצודה אך להביורים (מכשיר שמטרתו להצית זרם של נוזל דליק לכיוון מסוים) של הירדנים שרפו את המשוריינים ואת מי שהיה בהם.

הקרב על לטרון

במשך מספר חודשים אימי לא ידעה מה עלה בגורל אבי מפני שלא התקבלה כל הודעה ממנו עד שהגיעה ההודעה שאבי נפל בקרב בתאריך 30.5.1948.

עצמות החללים שנותרו בשדה הקרב הובאו לקבורה בקבר אחים בהר הרצל באוקטובר 1949.

תעודת אזרחות הכבוד לאבי ז"ל

החיים ממשיכים……

כשמלאו לי שלוש שנים נישאה אימי בשנית לאדם בשם מיכאל שושני שגידל אותי ואת שלושת ילדיו מנישואיו הראשונים ושהיה לי כאב שני. את אבי לא זכיתי להכיר ומיכאל היה לי כאב לכל דבר, אדם נפלא ואציל נפש. עברנו לגור ברחוב שדרות השופטים, שנקרא היום שדרות משה גושן על שם ראש העיר הראשון כאשר קריית מוצקין הפכה לעיר. במשך השנים נולדו לאימי ולמיכאל עוד שני ילדים והמשפחה גדלה מאד.

מיכאל שושני אבי המאמץ שגידל אותי

מיכאל היה בתנועת בית"ר וכשקמו המחתרות לפי קום המדינה הצטרף לאצ"ל,  היה בין האנשים שהבריטים לכדו בעקבות הלשנה. תחילה היה כלוא בכלא עכו ולאחר מכן נשלח לאפריקה עם גולי ציון.

למיכאל היה אח נפתלי שושני שנפל אף הוא במלחמת השחרור.

למדתי בבית ספר בכיתות א' ו-ב' בבנין בית ספר "עתיד" כיום, ואז נפתח בית ספר "וייצמן" ופיצלו את התלמידים שחלקם עברו לבית ספר "וייצמן" וחלקם עברו לבית ספר "אחדות" ואני ביניהם עד כיתה ח'. סיימתי בית ספר תיכון על שם "ד"ר לוינהרץ" בקרית מוצקין (כיום בית ספר עתיד). למדתי מזכירות בלימודי ערב בבית ספר "בית הפקיד" ברחוב מאיר בחיפה (כיום מעון הוד – מעון לאנשים עם נכות ומוגבלות התפתחותית) ובבוקר עבדתי בקופת חולים כללית תחילה במחוז גליל מערבי ברחוב הרצל 45 בחיפה ולאחר מכן בקופת חולים כללית במחוז חיפה ברחוב אבן סינא בחיפה.

כשהגעתי לגיל גיוס שוחררתי מפאת היותי יתומת צה"ל ולא שירתתי בצבא לצערי הרב מפני שלא גייסו יתומיי צה"ל בזמנו. נישאתי בתאריך 2.4.1968 ונולדו לי שני בנים: צביק'ה ואייל. צביק'ה נשוי + שלושה ילדים: גל: חייל, חן: תלמיד כיתה ט' ולירון: תלמידת כיתה ה'. מתגוררים בקרית מוצקין ברחוב דליה. אייל נשוי , יש להם 2 ילדים: בר: תלמיד כיתה א' ואמה: בגן ילדים. מתגוררים במצפה אביב רחוב גלבוע. אני מתגוררת עד היום בקרית מוצקין רחוב חנה סנש.

עבדתי במקומות עבודה שונים ומשנת 1999 עבדתי במשרד הרווחה ברחוב חאסן שוקרי 5 בחיפה. פרשתי  מעבודתי בתאריך  8.2015. כיום אני מקדישה את רוב זמני הפנוי לילדי, כלותי ונכדי.