מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותה של סבתא שמחה במושב

שמחה בנימין עם נכדתה גילי שגיא
סבתא שמחה בצעירותה
סבתא שמחה מספרת על ילדותה במושב מיטב

קוראים לי שמחה בנימין לבית אברהם. נולדתי בעיראק בעיר קפציין.

בילדותי כינו אותי בשם חיבה סחו…לא היה אכפת לי שקראו לי כך, אבל מאוד לא אהבתי שקראו לי שמחה קפציין. בגלל הכפר שממנו באתי בעיראק. שם משפחתי אברהם הוא על שמו של סב סבי. בשנת 1951 עלינו לארץ. הגענו לשער העלייה בחיפה, לקחו אותנו למעברת מנסי מגידו. בשנת 1954 עברנו למושב מיטב שבחבל תענ"ך שבעמק יזרעאל. חיינו בצריף קטן. למחייתנו היינו מלקטים מהשדות הירוקים כל מיני עשבי מאכל. היינו טוחנים באבן רחיים את החיטה ומבשלים. בנוסף לכך המדינה הייתה מקציבה לכל משפחה לחם ומרגרינה.

אבי

תמונה 1

הייתי אחת מהילדים הגדולים בבית, לא בכורה אבל גדולה. הייתי אחות גדולה, מטפלת באחיי, מעסיקה ומשחקת איתם, היה לנו במושב בין העצים ערסל והייתי מושיבה את אחיי הקטנים על הערסל, מנדנדת אותם ושרה להם ומספרת להם סיפורים. הייתי ממש אימא קטנה. כולנו, כל שמונת האחים, אוהבים זה את זה מאוד מאוד וזוכרים את זה שבתור ילדה עזרתי בפרנסת המשפחה. בילדותי התייחסו אליי כמו אל מבוגרת בגלל התנהגותי. בכיתה ו' הייתה השנה האחרונה ללימודי בבית הספר היסודי ומאז עבדתי בפרנסת המשפחה בשדות שהיו לנו במושב. גידלנו, עגבניות, מלפפונים, תפוחי אדמה, גזר, סלק, סלק סוכר, ובצל. בחצר ביתנו גידלנו עצי פרי כמו: תאנה, רימונים, תותים, לימונים, תפוזים, תפוחים.

אמי

תמונה 2

במושב היה לנו עדר כבשים, כילדה הייתי יוצאת לרעות צאן עם אבי ואחי. היינו עולים להרי הגלבוע עם העדר ונשארים שם כל אחר הצהריים. בדיר הייתי עוזרת לאימא לחלוב את הכבשים. למרות שעזרת במשק הייתה לי ילדות טובה: שיחקנו חמש אבנים, שבע אבנים, קפצנו בחבל, שיחקנו בשלוליות והלכנו אחד לשני. לאבי היו אלה נישואיו השניים לאחר מות אשתו הראשונה. יש לי חמישה אחים ושתי אחיות ועוד ארבעה אחים ושתי אחיות למחצה מאשתו הראשונה. בסה"כ אנחנו 14 ילדים.

סבתי

תמונה 3

אחי הגדול מאשתו הראשונה של אבי, היה קטן מאמי בארבע שנים. הוא היה בשבילנו הכל-הכל. אבי היה איש חולה ולא דיבר עברית. אחי הגדול היה בשבילי כמו אבא, הוא גידל אותנו ולא החסיר מאתנו דבר, אף על פי שכבר הייתה לו משפחה משלו. הוא דאג לנו מבחינה כלכלית ורגשית, התעניין בנו למרות שלא היינו מאותה אימא. התייחס אלינו כאחיו לכל דבר. משה התקדם בחייו והיה לקבלן גדול. הציעו לו לעבוד באמריקה ולבנות שם בתים, אבל משה אמר "אני לא עוזב את משפחתי בשביל להתקדם בחיים". הוא בשבילנו היה הכל.

המשפחה שלי

תמונה 4
המשפחה שלי

הזוית האישית

סבתא שמחה: התכנית אפשרה לי להכיר את הסבים והסבתות, את הילדים המקסימים, ולשמוע את הסיפורים המעניינים של כל אחד ואחת, ובעיקר לספר ולהיות עם נכדתי.

הנכדה גילי: היה לי מעניין להכיר את הסיפור של סבתא. אהבתי במיוחד שסבתא הגיעה אליי לבית ספר כדי לבלות יחד איתי.

מילון

שער עלייה
שער העלייה היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל.

ציטוטים

”בכיתה ו' הייתה השנה האחרונה ללימודי בבית הספר היסודי ומאז עבדתי בפרנסת המשפחה“

”כילדה הייתי יוצאת לרעות צאן עם אבי ואחי. היינו עולים להרי הגלבוע עם העדר ונשארים שם כל אחר הצהריים“

הקשר הרב דורי