מאגר סיפורי מורשת

תכנית הקשר הרב דורי, סיפורה של סבתא שושנה שורצבורד, כפי שתועד ע"י מאור שורצבורד

בית ומשפחה

מאור: "שושנה נולדה בחיפה ברחוב יודפת מתחת לרחוב השומר בבתי הבוטבול 4 בתים יהודים ומסביב בתי ערבים עשירים נשואה לצבי שורצבורד, אמא למלי, דלית וקובי סבתא לשחף, נופר, מאור, אדווה ונועם בת לצבי ורחל כנעני אחות לחיה, בני ואביבה, נכדה לאליהו ומלכה קורקין משפחת קורקין, שמוצאם בשושלת אצולה רוסית".

תמונות משפחת כנעני – קורקין של סבא רבא וסבתא רבתא שלי

רקע

סבא וסבתא שלי אברהם ושרה קורקין עלו מרוסיה והיו בכמה מקומות בארץ עד שהגיעו לאילניה ( סג'רה ) הם היו בין מקימי המקום. הם היו דתיים מאוד הם היו סובובניקים ( גיורים ) ונקראו קורקין הם שינו את שם המשפחה קורקין לקורקין. שהיו שיכים למשפחת האצולה המקורבת לצאר הגדול. בנם של סבי וסבתי הגדולים הוא אליהו קורקין הוא היה ילד קטן כשהם עלו למושבה סבא אליהו התחתן עם סבתא מלכה ( שנולדה בפולניה ) ונולדו להם שבעה ילדים בניהם אמי רחל קורקין הבת השנייה מתוך השבע היא הכירה את צבי כנעני שעבד במושבה והתחתנה איתו ושם המשפחה שלה שונה לכנעני.

 סבא רבא

 סבתא רבתא

להם נולדו 4 ילדים שלושה בחיפה ואחת בקריית חיים השנייה מבין הארבעה זאת אני שושנה כנעני נולדתי בתאריך 23.11.1938, בחיפה וגרתי ברחוב יודפת שהיה מתחת לרחוב השומר שהיו ארבעה בתים שנקראו בתי אבוטבול וגרו בהם רק יהודים ומסביב היו הרבה ערבים עשירים שגרו שם היחסים בין הערבים והיהודים היו יחסים טובים והילדים שחקו אחד עם השני .

כשהחלו המאורעות והערביים התחילו להתנכל ליהודים הגיעו אלינו לבתים חברי הגנה חבר'ה צעירים שפיזרו אותם בתוך הבתים לכל משפחה נתנו חייל אחד או שתיים כי גרו שתי משפחות בבית אחד חברי ההגנה שמרו אלינו מפני הערביים ומפני האנגליים כי אז האנגלים שלטו בארץ והם היו יותר לצד של הערביים מאשר לצד שלנו כל יום הם היו באים לבתים ונכנסו דירה דירה לראות אם יש נשק ואם יש חיילים בבית בבית דירות שלנו גרה דיירת בקומה השלישית ואנחנו גרנו בקומה השנייה והיא הייתה יורדת לדבר עם האנגלים שאין לנו שום דבר בבית כולם ילדים של רחל שמה של אמי חברי ההגנה קבלו מסמך הוחכה שהילדים הם באמת הילדים של בעלי בדירות הייתי ילדה קטנה וזריזה מאוד והיו נותנים לי פתקאות להעביר לחברי ההגנה בין הבתים הייתי קטנה ולא הבנתי הרבה מה רוצים ממני ולא פחדתי אז ניצלו את זה ושלחו אותי כל הזמן בבית האחרון מבין ארבעת הבתים היו מדרגות שירדו מרחוב השומר לרחוב עירק בעיר התחתית שבסופם הייתה נגרייה שבה היו הרבה חברי הגנה ששמרו שהערביים לא יעלו לכיוון הדר שהייתה העיר היהודית. לקחו חבר'ה שבנו חומה משני צדי המדרגות והיו מורידים לחברי ההגנה למטה אוכל ושתייה ומתחלפים הערביים היו מטפסים בלילה על החומה וכל חבר הגנה שהיה יורד היו הורגים אותו עם כדורי דום דום .

כשהייתי הולכת לגן היו שני חברי הגנה שהיו לוקחים אותי ואת אחותי ( וכמובן כל ילד וילד שהיה צריך ללכת לבית הספר או לגן ואפילו את המבוגרים היו חברי ההגנה מביאים גם אותם למעלה ) באחד הימים כשחברי ההגנה לקחו אותי למעלה ערבי עמד וזרק עלי אבן ופתח לי את הראש כמובן שמיד הייתי מלאה בדם ורצתי חזרה הביתה וצעקתי "אני לא רוצה למות" וחברי ההגנה לא הצליחו לתפוס אותי ורצו אחרי ויחד איתי נכנסו לאימא שלי והשכנה מיד תפסה אותי ואני מאוד צעקתי והיא שמה לי קפה שחור על הראש כדי שיעצור את הדם שזרם בלי הפסקה וחברי ההגנה דאגו לי ולא ידעו מה לעשות ולאט לאט הדם התחיל להפסיק לזרום ולקחו אותי לקופת חולים, כך נמשך ההליכה לגן ולביתי הספר רק עם חברי ההגנה לבד היה אסור לעלות למעלה האנגלים כל הזמן המשיכו להציק לבדוק אם אין נשק אם אין חברי ההגנה וכמובן שלא מצאו כלום.

יום אחד אמא שלי יצאה למרפסת לתלות כביסה וכשלקחה את הכביסה ירד ערבי בגבעה וירה עליה למזלה הוא פגע מעל ראשה והיא התעלפה באותו רגע הגיעו האנגלים ולא ידעו מאיפה יורים והוא ( המשיך לירות ) ואז האנגלים ראו אותו וירו מעל הראש שלו ותפסו אותו וכך נמשכו חיינו עד שבפסח 1948 שוחררה חיפה. בהדר הייתה שמחה גדולה אנשים יצאו לרחובות לרקוד ולשמוח, אבל לנו אסור היה ללכת לשמוח כי הערבים המשיכו את המלחמה בחיפה עד שחיפה שוחררה לגמרי.

מיד שנגמרה המלחמה עברנו לגור בקריית חיים שם הלכנו לבתי ספר ולגנים לבד. אימי הייתה עקרת בית למופת ואחותי הקטנה נולדה בקריית חיים. בגיל שש עשרה התחלתי לעבוד בתור חניכה ברפאל ושם הכרתי את צביקה שוורצבורד שלימים נהיה בעלי . בגיל שמונה עשרה התגייסתי לצ"הל ושירתתי בחיל הים בגיל עשרים התחתנתי עם צבי שורצבורד ונולדו לי שלושה ילדים נפלאים ומקסימים מלי, דלית, קובי .

בשנת 1993 חליתי מאוד ויצאתי מזה בעזרת טיפולים קשים . בשנת 1994 בתי דלית התחתנה עם שולי ויסוצקי ולהם נולדו שלושה ילדים שהם נכדים המקסימים שלי שחף נופר ואדווה. בשנת 2002 בני קובי התחתן עם שרון בלזברג ולהם נולדו שני ילדים שהם גם נכדי המהממים והמקסימים מאור ונועם בתי הגדולה מלי לא נשואה . בשנת 2010 חליתי שוב באותה מחלה שחזרה ובעזרת טיפולים קשים יצאתי ממנה עוד הפעם ואני עדיין מקבלת טיפולים, בתקווה שהכל יהיה בסדר. מה שמחזיק אותי זה בעלי צביקה שהוא בעל נהדר מקסים ותומך מאוד ובזכותו אני בסדר וגם בזכות ילדי ונכדי שהם הלב שלי והנשמה שלי והחיים שלי ועם כאלה אפשר לחיות עד מאה ועשרים.

שירות צבאי

מאור: "סבתא שושנה שרתה בחיל הים בסטלה מאריס בחלק מהמנזר שהיה שייך לחיל הים בתקופת מלחמת שחרור חיפה חברי ההגנה גרו אצל המשפחות היהודיות כאילו שהם שייכים למשפחה שגרו בה שושנה הייתה בת 7 קטנה שלחו אותה חברי ההגנה להעביר מכתבים ופתקים לחברי ההגנה שגרו בבתים הסמוכים".

העשרה

הקרב על חיפה: "הקרב על חיפה היה תקופת לחימה בת כ־5 חודשים בראשית מלחמת העצמאות, בה נאבקו כוחות ההגנה היהודיים בכוחות ערביים על השליטה בחיפה. הקרב המכריע (מבצע 'ביעור חמץ') החל ב-21 באפריל 1948 והסתיים כעבור 24 שעות בניצחון כוחות ההגנה על הכוחות הערביים, שהשתלטו על מבואות העיר והשיגו שליטה על ריכוזי האוכלוסייה הערבית. תושביה הערבים של חיפה בחרו ברובם לנטוש את העיר, כתחליף לכניעה ליהודים". ויקיפדיה

מורה מובילת תכנית בביה"ס יזרעאליה, אסנת שיינברגמדריכה יישובית ענבל ברגב

תשע"ו