מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל רווה, אני משתתפת השנה בתכנת הקשר הרב דורי, זהו סיפורי:

משפחתם של אבי ושל אמי

אמי ואבי נולדו בעיראק ועלו לארץ בשנת 1948. הם היו נשואים עם ארבעה בנים. אימא של אבא שלי עלתה עימם. סיפרו לי שהוריי היו עשירים מאוד בעיראק אך כאשר רצו לעלות ארצה, השלטונות לא אישרו להם לצאת עם כסף או תכשיטים אז הם עלו בעצם חסרי כל. כולם התמקמו בנתניה למקום שנקרא שער עלייה לקליטת עולים ולאחר מכן הצליחו לרכוש דירה בנתניה. ההורים של אימא שלי הגיעו גם לארץ באותה שנה והתמקמו באשקלון. אבא שלי עבד בעיריית נתניה באגף התברואה ואימא גידלה את האחים שלי. שתי אחיותיי ואני נולדנו בארץ וכך הפכנו להיות משפחה של תשע נפשות בדירת שלושה חדרים. דבר מצער שאני זוכרת שסיפרו לי הוא שהייתה לי אחות שנפטרה ממחלה לפני שההורים עלו ארצה.

אני כשהייתי תינוקת

ילדותי ונעוריי

אני נולדתי בערב פסח בשנת 1947 בעיר נתניה. אימא שלי חזרה אחרי לידה איתי הביתה והלכה לבשל ולהכין אוכל לערב חג. היה מן סיפור מצחיק כזה בבית, שדוד שלי בא לבקר והתכוון לשבת על הספה ובעצם התיישב עליי! אימא שלי קפצה עליו וצעקה שייזהר.

בתור ילדה גדלתי בבית שבו רק האבא עובד אבל לא היה חסר לנו שום דבר. גדלתי ילדה מאושרת עם הרבה חברות, האחים שלי פינקו אותי מאוד ודאגו לי. אני זוכרת שהיינו נוסעים לבקר את המשפחה באשקלון ולסבא שלי הייתה חנות ממתקים, תמיד היינו מקבלים המון ממתקים טעימים. באותה תקופה לא היה מה שנקרא היום "אלקטרוניקה" ולכן כל המשחקים היו משחקי חברה כמו "קלאס", "תופסת" וכאלה. יום אחד גילינו שאחת השכנות קנתה טלוויזיה וזה היה נדיר, אז כל פעם כשהיא הסכימה ישבנו כמה חברות בבית שלה וראינו יחד טלוויזיה מדי פעם.

השתייכתי יחד עם חברותיי לתנועת הנוער "השומר הצעיר" ופעמיים בשבוע היינו הולכים יחד ועושים פעילויות והרצאות מעניינות. הכי כיף, אני זוכרת, היה ללבוש את המדי חאקי שלהם. למדתי בחוג תפירה ובגיל 17 הלכתי לעבוד.

כשעליתי לכיתה א

משפחתי

היינו משפחה מאוד מלוכדת. כשקצת גדלתי אני זוכרת שהאחים שלי החלו להתגייס. כולם היו בקרבי ואף אחי הגדול נפצע באחד הקרבות, הרכב שלו עלה על מוקש והוא היה בבית חולים תקופה ארוכה אבל לבסוף הבריא לחלוטין וחזר הביתה. שני האחים הגדולים שלי התגייסו למשטרה אחרי הצבא וטיפסו במעלה השדרה הפיקודית כקצינים עד לפרישה שלהם. האחים שלי היו גיבורים בעיני ואני זוכרת שסיפרו לי שפעם אחת כשהיינו אימא שלי ואני בחצר, הגיע אחי הביתה והוא סיפר שהרגיש רעד באדמה מתחת לרגליים, הוא מהר קרא לנו ולקח אותנו ומיד אחר כך נפער בור גדול באדמה שבמזל ובזכות אחי לא נפלנו לתוכו.

אני וחברה שלי

צמיד שקיבלתי מאמי

בגלל העובדה שלא אפשרו להוריי לעלות עם תכשיטים לארץ, לא נשאר לנו כלום מעיראק, אבל בארץ לאימא היו תכשיטים ודברים שלה. לאחר שנפטרה חילקו בין האחיות את התכשיטים שלה ואני קיבלתי צמיד ישן ויפה שלה שתמיד הייתי זוכרת שענדה אותו ואהבה אותו ושרשרת שהיתה תמיד עליה.

סרטון תיעוד של סבתא רחל: 

הזוית האישית

רחל: היה לי תענוג וכיף לספר למעיין את סיפורי הילדות שלי.

מעיין: היה לי כיף, מאוד נהניתי לשמוע את סיפורי הילדות של סבתי.