מאגר סיפורי מורשת

שמי עדנהתאריך לידה: 1111942. שם אבי יחזקאל ושם אימי צילה נולדתי בקיבוץ טירת צבי, אשר בעמק בית שאן, כבת ראשונה בקיבוץ שהוקם כחומה ומגדל בשנת 1937 על ידי קבוצת צעירים וצעירות חניכי הפועל המזרחי בפולין. 

 

אבא יחזקאל, נולד בעיר פשדבוש בפולין בשנת 1917. אבי עלה ארצה במסגרת תנועת "הפועל המזרחי" להכשרה וחי בקומונה במקומות שונים בארץ לפי מקום העבודה שמצא. בשנת 1935 הכיר את אמא שהצטרפה לגרעין ובשנת 1937 עלה לארץ במסגרת ההכשרה וייסד את קיבוץ טירת צבי כישוב חומה ומגדל בעמק בית שאן. 

אבא היה מכין לי צעצועים ממברשות שיניים ישנות.אבא היה גם אחראי תקשורת של כל אזור הצפון הוא ידע     את שפת ה"מורס", איתות בדגלים ומראות – סמפור. אבא שימש כנוטר (שומר) וכמוכתר והיה ממונה על הקשר עם הערבים שהיו מסביב, מדי פעם היו היתקלויות עם ערבים ובאחת מהן נפצע קשה ואושפז בבית חולים העמק בעפולה במשך כשנה. כששוחרר היו קשיים בעבודה הפיזית. כאשר הצטרף גרעין גרמני לקיבוץ החלו חיכוכי דעות בין הגרעין הפולני לבין הגרעין הגרמני ובעקבות זאת עזב הגרעין הפולני בהדרגה את הקיבוץ.

 

אבא חיפש מקום דתי שיקבלו את המשפחה עם ילדה בת שנתיים (אני) ואשה בחודש השמיני להריונה, לבסוף הגיע למושב כפר יחזקאל ששוכן בעמק יזרעאל, כעובד ציבור במחלבה ובצרכנייה.    

 

אמא צילה, נולדה בעיר לודג' בפולין בשנת 1925. אמא נולדה למשפחה דתית בת 9 ילדים. בהיותה בת 13 עלתה ארצה לבדה ללמוד בבית צעירות מזרחי בירושלים, שם פגשה את אבא והצטרפה אליהם לגרעין שעמד להקים את קיבוץ טירת צבי כחומה ומגדל. הקיבוץ הוקם בשנת 1937 ובשנת 1939 אבא ואמא התחתנו. בנובמבר שנת 1942 נולדתי אני, כבת בכורה לקיבוץ ולהורי.

 

אמא עבדה בקיבוץ כרועת אווזים. לאחר שנפצע, אבא היה מאושפז בבית חולים העמק בעפולה למשך שנה, וכשחזר לקיבוץ לא יכול היה יותר לעבוד בחקלאות ורק אמא עבדה כרועת אווזים. בשנת 1944 עם הצטרפות גרעיני התיישבות נוספים לקיבוץ החלו חיכוכים בין חברי הקיבוץ והורי נאלצו לעזוב את הקיבוץ. בתחילה גרנו בלול של אפרוחים, שם גם נולדה אחותי הילה.

 

עם הזמן אבא החל לשמש כבמאי להצגות בכפר ובסביבה להנאת כולם. אמא עבדה במעון לילדי עולים שהיה במושב. אבא לימד את הנוער שיטות איתות שונות והיינו עולים להר הגלבוע ומאותתים לו משם. לאחר מלחמת העולם השנייה באו לארץ שני אחים של אמא שניצלו מהמחנות והביאו לנו צריף שבדי שהכיל כל מה שצריך לבית, אבל גם הרבה שמשות שהינו צריכים לנקות כל פסח וזה לא היה קל. 

 

עקב הקושי להשיג בשר כשר, אחיה של אמא היו מביאים לנו מחו"ל נקניקים כשרים אותם היינו תולים במטבח וכן תפוחי עץ אותם אכסנו בבית הקירור במחלבה והיינו באים להתבשם מהריח. היות והיינו משפחה דתית בין כעשר משפחות דתיות שהיו במושב המשכנו לקיים אורח חיים דתי, הליכה לבתי כנסת ביום שישי ושבת, קידוש, ברכות וזמירות אחרי האוכל ורק לאחר סיום סידור המטבח יחד עם אמא, הורשינו ללכת לפגישות עם חברים ופעולות חברתיות.

 

ביום כיפור למשל תחילת הבשלת פרי הדר והגויאבות אנחנו היינו צמות. אבל החברים היו "מפלחים" מהגינות של אחרים כל מני פירות והיו משאירים לנו חלק לאכול אחרי סיום הצום.בקיץ כשמעט גדלנו הינו הולכים למקשה של קיבוץ יזרעאל השכן, מפצחים אבטיחים ואוכלים רק את הלבבות. 

 

היו גם טיולים ונסיעות לסחנה לשחות. החיים היו יפים ושקטים עד שפרצה מלחמת השחרור. היינו רצים אל המקלט אצל השכנים. המקלט היה חפור באדמה ומכוסה בפח ועץ ולאור העששית היינו מדברים ומשחקים. כשעברנו ללמוד בקיבוצים הכרנו צורת חיים חדשה לנו וכן הרבה חברים ממושבים בסביבה. החיים בכיף בכפר יחזקאל ובבית ספר בית ספר עממי התחלנו ללמוד בכיתה א' במושב ובגלל מיעוט ילדים למדנו בכיתה אחת עם כיתות ב' ג' ד'. בכיתה ג' ו ד' למדנו בבית ספר עממי בעפולה. בכיתה ה' עברנו ללמוד בקיבוץ גבע עד כיתה ח'. כל תקופת היותנו במושב לאחר הלימודים היינו אמא אני ואחותי מנקות ומסדרות את בית הספר והגנים ואחר כך היינו יוצאים למרכז לשחק עם חברים, לפעולות חברתיות. כשעברנו ללמוד הכרנו צורת חיים שונה מאוד אם לינה משותפת וכו'

 

בכיתה ט' ו י' עברנו ללמוד בבית ספר תיכון משותף בקיבוץ תל יוסף. שהיה משותף לכול אזור עמק יזרעאל עד עפולה.בתיכון החלו גם פעולות גדנ"ע ( גדודי נוער ) מסעות, נסיעות לסחנה לשחות. הסחנה היא פינת טבע טבעית מוקפת כולה עצים ושיחים והיה מהנה מאוד לשחות בה. בבית ספר התיכון משותף בתל יוסף בעין חרוד, מכיתה יא' למדו חצי שנה ועבדו חצי שנה, תוכנית שהייתה טובה לקיבוצניקים ולמושבניקים שהיו להם משקים חקלאיים שכן בתקופה זאת יכלו הילדים לעזור להורים בעבודות המשק. לי הדבר לא התאים היות והיה לנו רק משק עזר קטן ובו עופות, ברבורים, תרנגולי הודו שהיו מרעישים כשמישהו מתקרב.

 

בשנת 1956 מבצע סיני קדש, כל הגברים במושב גויסו לצבא ועלינו הילדים היה לנהל את המשקים, ההובלות למחלבה וכל יתר הדברים כדי שהכל ימשיך להתנהל כסדרו. אבא גויס כקשר של כל אזור הצפון והיה זה בדיוק ביום הולדתי כשהוא חזר לכמה שעות כדי לחגוג עמנו את יום ההולדת. כמובן היה צורך להאפיל את הלולים והמכוניות, כך שהייתה לנו פעילות רבה מאוד, לשמחתי זה לא נמשך יותר משבוע. החיילים חזרו ועמם שקט ושלווה.

 

אבא היה מביים הצגות בחלקן השתתפתי גם אני, וכן השתתפתי במקהלה.בשנת 1957 חזרתי ללמוד בבית הספר התיכון בעפולה למשך שנה אחת.החיים היו יפים ושקטים עד שפרצה מלחמת השחרור. היינו רצים אל המקלט של השכנים. המקלט היה חפור באדמה ומכוסה בפח ועץ ולאור העששית היינו מדברים ומשחקים. היינו חוגגים את כל החגים החקלאים כמו שבועות: הבאת ביכורים ומכירתם "לקרן הקיימת לישראל". חג הקציר לפני פסח. 

 

בשנת 1958 התקבלתי לבית ספר לאחיות בבית חולים העמק בעפולה (בו נולדתי גם אני), הייתה זו תקופה קשה, אבל מהנה מאוד, עם כל החברות והחברים מהעיר עפולה, במסיבות וכו'.במסגרת אחוזים לצבא. גויסתי בשנת 1962 לצבא, עברתי קורס קצינות בבה"ד 10 ועם סיומו כקצינה. נשלחתי לשרת כאחות בבית חולים אסף הרופא בצריפין.

 

בשנת 1962 עזבו הורי וכל המשפחה את המושב ועברו לגור בבת-ים. בבת-ים עם כל החברים שהכרתי, הכרתי גם את מיקו בשנת 1964. המשכתי לעבוד בבית חולים אסף הרופא בצריפין כאחראית מחלקה אורטופדית ואחר כך יולדות וגניקולוגיה. בשנת 1965 החלטנו מיקו ואני שאנחנו רוצים להתחתן, אבל אז קרה אסון, ואח של מיקו נהרג בתאונת דרכים והיה עלינו לדחות את החתונה. בשנת 1966 בתאריך 8.5.66 מוצאי ל"ג בעומר באולמי רות בתל אביב, נישאנו בשמחה גדולה ועברנו לגור בבת ים ליד ההורים.

 

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, כאשר אני בחודש התשיעי ועדיין עובדת כאחראית מחלקה אורטופדית, הייתי מקבלת את כל הדיווחים על המלחמה ממיקו, שעבד ב"אל על" והיה מגוייס לחיל האויר. בתאריך 2.7.67 נולד בשמחה רבה בננו הבכור ברוך. תינוק נפלא ומקסים מאז ועד היום. 

 

את מצגת  התיעוד ניתן לראות בקישור הבא

 

http://t32.tik-tak.co.il/webpronew/project/katava1.asp?modul=40&;codeclient=1954&;codesubweb=0&;id=326969&;projid=42395  

 

טירת צבי: "טִירַת צְבִי הוא קיבוץ בעמק בית שאן, כשבעה קילומטר מדרום לבית שאן. הקיבוץ נוסד בכ"א בתמוז תרצ"ז (1937) במסגרת ישובי "חומה ומגדל", בידי חברי ברית חלוצים דתיים (בח"ד) שעלו מגרמניה, מפולין ומרומניה, והשתייכו לשתי קבוצות: קבוצת שח"ל וקבוצת רודגס, אליה נוספו חברים שעברו הכשרה בכפר יעבץ. הקיבוץ משתייך לתנועת הקיבוץ הדתי, שהוקמה על ידי חברי תנועת "הפועל המזרחי". ויקיפדיה

 

קוד מורס: "קוד מורס הוא קוד עבור שיטות תקשורת קולית או חזותית בינאריות – שיטות שידור בהן יש שני מצבים: דולק וכבוי. הקוד פותח על ידי סמואל מורס ואלפרד וייל במהלך שנות השלושים של המאה ה-19. קוד המורס הבינלאומי שבו נעשה שימוש ברוב חלקי העולם נקבע בשנת 1851".

 

מורה מובילה לילך פרץ

תשע"ו