מאגר סיפורי מורשת

שמי מרים אלגזר. נולדתי בבאר שבע בתאריך 14.02.1959, אך מרבית חיי גדלתי במושב רנן שבנגב.

החיים במושב היו מאוד מהנים. כולם מכירים את כולם ומדברים עם כולם. ישנה צרכניה, שזו מכולת קטנה שיש בה רק מוצרי בסיס: סוכר, קמח וקטניות. על מנת להשיג בשרים, דגים וירקות, יש צורך לנסוע לאופקים (עיירה קטנה שליד המושב).

לעיתים, אני נזכרת בבית העם שבו היו משרדי מזכירות המושב. שם היו חוגגים חגים כמו עצמאות ופורים. התחפשתי בילדותי לאינדיאנית, מלכת אסתר ורקדנית בטן. היו גם מקיימים שם טקסים וימי זיכרון בהם נהגתי לשיר. עד היום אני אוהבת לשיר. היו בבית העם גם חוגים וריקודי עם, שגרמו לאווירה חגיגית ומשמחת במושב.

בילדותי הייתי נשלחת בקיץ לקייטנות מחוץ למושב, שהתקיימו בחיפה ובאשקלון. בנוסף הייתי משתתפת בגדנ"ע (ארגון ישראלי לחינוך טרם צבאי) לבושה בחולצה כחולה.

אני נזכרת שהייתי עובדת מארבע לפנות בוקר עד צאת החמה (בעקבות החום שבנגב), בכרמים בבציר ענבים. היינו עולים על הרמפה של הטרקטור עם מטפחת על הראש. היינו יוצאים מהבית נקיים וחוזרים מלוכלכים מכף רגל ועד ראש. את הענבים היינו מעמיסים במשאית ליקב לייצור יין. נחמד להיזכר ברגעים בהם היינו טועמים מענב כל כך מתוק וטעים מזן מוסקט.

החיים במושב גם כללו עבודה חקלאית ובין היתר היינו אוכלים פירות וירקות טריים ישר מהשדה כגון: עגבניה, מלפפון, ארטישוק, פול ירוק, תפו"א ובצל. הטעם שהיה למשמש פעם הוא לא הטעם של היום.

חייתי במושב עד שנישאתי לבעלי כיום מוטי. לאחר הנישואין עברתי לעיר רמלה ושם הקמנו משפחה.

הזוית האישית

יובל: למדתי מסבתא המון. במיוחד כמה חשובה משפחה. נהניתי להקשיב לה ואני מאחלת לה המון בריאות ונחת ושתהנה מהנכדים שלה יותר.

סבתא מרים: שמחתי שהייתה התעניינות בחיי. זכיתי להשתתף בתכנית המקסימה הזו שמקרבת בין הסבים והסבתות לנכדים שלהם. אני מאחלת ליובל סבלנות, הקשבה לאחר ושתהייה מאושרת.