מאגר סיפורי מורשת

ילדותי בגרוזיה – גאורגיה

שמי ליאנה לויאשוילי, נולדתי בטביליסי, גאורגיה בתאריך 27/9/1956, להוריי אברהם ואסתר בטאשוילי. אמי הייתה עקרת בית, ואבי היה חייט. הוא היה מפנק אותי בבגדים חדשים, ועזר לי לתפור בגדים לבובות שלי. אני הבת הקטנה במשפחתי, יש לי שני אחים שגדולים ממני: משה ויצחק, שכיום גרים בארה"ב. בביתי דיברו בגרוזינית, ואכלנו בעיקר מאכלים גיאורגיים מסורתיים. גדלתי בבית מסורתי יהודי, וחגגנו את חגי היהדות בכך שאכלנו מאכלים מיוחדים שאמי ז"ל הכינה, קראנו בתורה וקיימנו את מנהגי החג.

למדתי בבית ספר בגרוזיה, ולמדנו שם שלוש שפות: גרוזינית, רוסית ואנגלית. סה"כ למדתי 8 שנים, ולאחר מכן עלינו ארצה. התחביבים שלי בילדותי בגרוזיה היו לשחק בבובות ולעזור לאימא שלי לטפל בגינה שהייתה לנו בבית בגרוזיה. אהבתי גם ללכת לבקר את סבתי כי היו לה הרבה עצי פרי וקטפנו מהם פירות.

החוויה שהכי זכורה לי מילדותי היא שבכל שנה הגיע קרקס לעיר שבה גדלתי, והיינו הולכים לצפות בו ביחד כל המשפחה ונהנינו מאוד.

העלייה לארץ

בשנת 1971, כשהייתי בת 14 וחצי, עליתי עם משפחתי לארץ. עלינו לארץ מתוך ציונות והרצון להיות שייכים בחברה. בגאורגיה חיינו בפחד כי היו רודפים את היהודים, ולא נתנו לנו לחיות בשקט. נאלצנו לחגוג את החגים היהודיים בסתר, אבל בכל זאת לא ויתרנו על האמונה היהודית, משום שהיא נתנה לנו את התקווה לחיות בביטחון בישראל.

האנשים שמצליחים שם הם עשירים מאוד, המשפחה שלי הייתה עשירה, אבל לקחו לנו את כל הכסף בגלל היותנו יהודים, אז כשעלינו לארץ לא היה לנו הרבה כסף. בעלייה לארץ נתקלנו בהרבה קשיים: כלכליים וחברתיים. הקושי הכלכלי היה בגלל שלא עלינו עם הרבה כסף, והבאנו איתנו לא הרבה דברים מגאורגיה, אז היינו צריכים להתחיל את החיים שלנו מחדש. אבי לא יכל לעבוד, אז אני ואמי עבדנו במפעל לייצור מצות.

הקושי החברתי היה בגלל השפה. כשעליתי לארץ לא ידעתי לדבר עברית, ודיברתי ממש מעט אנגלית. באותה תקופה, לא היו הרבה גאורגיים בארץ, היינו העלייה השנייה מגאורגיה.

בסופו של דבר התאקלמנו בארץ והיינו מאוד מאושרים. אני שמחה מאוד שבחרנו לעלות ארצה ושהקמתי פה את משפחתי. קנינו בית בפרדס-כץ שהיה הבית בו התבגרתי, לאחר שהתחתנתי עברתי לגור באשדוד עם בעלי, וכאן אני גרה עד היום.

החתונה בשידוך

בשנת 1973, כשהייתי בת 17, התחתנתי עם סבך, שלום לויאשוילי בשידוך. לא ראיתי אותו לפני החתונה, וכמובן שמאוד התרגשתי. התחתנו באשדוד עם המשפחה והחברים שהיו לנו בארץ. אני זוכרת את החתונה שלי עד היום; היא הייתה מאוד שמחה וצבעונית, עם מאכלים גאורגיים מסורתיים, הייתה לי שמלת כלה יפה ולבנה, והייתי מוקפת באנשים שאני אוהבת. באותה תקופה נהגו להביא לחתונה כסף ומתנות כמו צלחות, שטיחים, כלי בית. עברתי לגור באשדוד לאחר החתונה, וכיום אני נשואה באושר כמעט 48 שנים, ואני עקרת בית.

הקמת המשפחה

עברתי הריונות קשים ומסוכנים, אך לא ויתרתי על החלום שלי להקים משפחה בארץ ישראל. שנה לאחר שהתחתנתי, בגיל 18 ילדתי את בתי הבכורה – ננה, ולאחר מכן ילדתי עוד שלושה ילדים מדהימים: אלי, בתיה וסיגלית. גידלתי את ילדיי בצורה מסורתית, הם למדו בבתי ספר דתיים בחינוך היסודי, ובבית שמרנו שבת. לאחר שהם התחתנו, כל אחד לקח את המסורת למקום שלו ואני מכבדת את זה, וגאה באנשים שהם הפכו להיות. ניתנה לי הזכות לחתן את כל ילדיי, שהפכו אותי לסבתא גאה של 12 נכדיי.

יש לי ערכים משפחתיים שמאוד חשובים לי, האחדות והאחווה אחד כלפי השני במשפחה מאוד חשובים לי. אנחנו חוגגים אירועים משפחתיים ביחד, ובחגים כולם מוזמנים אליי לסעודה משפחתית.

חשוב לי לשמור על האחדות של ילדיי, שיעזרו אחד בשני בעת צרה, ושזה יישאר כך גם לאחר יום מותי.

אני ובעלי סבתא וסבא של אלה

הזוית האישית

אלה: נהניתי מאוד לשמוע את סיפורי ילדותה של סבתי, שלא הייתה לי הזדמנות להכיר לולא השתתפתי בתכנית הקשר הרב דורי. אני שמחה על כל שהעמקתי את הקשר עם סבתי בזכות התכנית, ולמדתי את סיפור חייה לעומק.

סבתא ליאנה: הייתה לי הזכות להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, ולשתף את חוויות חיי עם נכדתי. זו הייתה הזדמנות מצוינת להעמיק את הקשר בינינו, ולספר לה את סיפור חיי שישמר לאורך זמן.