מאגר סיפורי מורשת

שמי טובה, נולדתי בישראל לפני שישים ושלוש שנים בחולון. גרנו בבית פרטי קטן. הייתי בחדר עם אחותי ואחרי שש שנים הצטרף אחי. אימא שלי (יהודית) הייתה תמיד בבית ואבא שלי (פסח) עבד קשה ונעדר הרבה מהבית. הייתה לי ילדות רגילה כמו לכולם. בשכונה תמיד היינו כולם ביחד, הבתים לא היו נעולים, תמיד אפשר היה להיכנס, כולם הכירו את כולם. סביב השכונה היו שדות שפרחו בהם צבעוניים כלניות, מטה אהרון… בכל יום טיילנו בשדות. בשכונה שיחקנו במשחקים שהתאימו לכולם ותמיד שיחקנו בחוץ. אהבתי לשחק בקלאס ובמחבואים.

כשהייתי קטנה הייתי קשובה יותר לאימא, כי היא הייתה תמיד בבית ואבא עבד. אבא תמיד היה מפנק אותנו. המאכל האהוב עליי הוא לחם, אבל בבית אימא שלי בישלה אוכל מאוד טעים, זה היה תפריט שבועי קבוע. תמיד אכלנו ארוחת ערב שבת כל המשפחה. מנה ראשונה – דג, מנה שנייה – מרק עוף, מנה שלישית – בשר או עוף בתוספת תפוחי אדמה וחזרת, ולקינוח ליפתן מפירות יבשים, עם השנים עברה להכנת סלט פירות טריים. המשקה האהוב עליי הוא חלב. החיה האהובה עליי היא קוף, כי גיליתי שנולדתי בשנת הקוף לפי הסינים. הקוף הוא אחד הסמלים של מזל תאומים. יש הרבה ספרים שאני אוהבת כמו: "אהבה בימי כולרה", "הבושם", "חיוך האטרוסקי…". בגן הרגשתי כמו בדיסני, לא היו לנו גני שעשועים ולכן אהבתי מאד ללכת לגן. לבית הספר הלכנו בתלבושת אחידה (צווארון גדול עגול). הייתי תלמידה טובה מאד, אהבתי ללמוד. בהפסקות שחקנו במשחק מחניים, גומי, גוגואים וגולות, היינו משחקים לפי עונות השנה.

בבית הספר התגלה הכישרון שלי בציור על ידי המורה ציפורה פרנקל שלקחה אותי תחת חסותה ודאגה לשלוח עבודות שלי לתחרויות. כיבדנו מאד את המורים, לא פנינו אליהם בשם פרטי, אלא תמיד "המורה". כשחזרנו מבית הספר היינו נפגשים בשכונה כל הילדים (בגילאים שונים) ושיחקנו במחבואים (קופסה) שני דגלים, טומבלך וחמש אבנים. כתלמידה מצטיינת בחרתי ללמוד בתיכון לאמנות למרות שהוריי לא רצו בכך. התעקשתי והתחלתי חיים חדשים, התיכון היה בתל אביב והייתי צריכה להגיע לתיכון באוטובוסים (פעם ראשונה בחיי). מאד אהבתי ללמוד בתיכון. למדתי עיוני לבגרות ובמקביל לימודי אמנות שכללו ציור, רישום, כתב, פיסול, קרמיקה, יציקה ועוד. הייתי ראש מועצת תלמידים מכיתה י׳ עד יב׳. בנוסף, הייתי נציגת התיכון במועצת תלמידים עירונית וארצית. סיימתי את התיכון בהצטיינות בלימודים ובאמנות. התגייסתי לצבא והייתי קצינה.

הזוית האישית

טובה: לנכדתי תרמו המפגשים מידע שעורר בה כבוד לסבתא. לי הסבתא תרמו המפגשים הכרות עם תכונות נוספות (חדשות) של הנכדה, אני חשה גאווה ביכולות ובכישורים של הנכדה.