מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותה של סבתא דפנה חכם

דפנה עם הנכדה יובל
תכנית הקשר הרב דורי בבית ספר אלחריזי
הסיפור של סבתא דפנה

נולדתי בחיפה בשנת 1950 להורי הדסה (טישלר) ונחמיה פלץ, שהיה קצין בצבא הבריטי ואחר גם לוחם באצ"ל, הוא השתתף בכל מלחמות ישראל עד שנת 1967 כולל מלחמת ששת הימים בשנת 1967.

כשמלטו לי שנתיים נולדה אחותי דרורית ואחרי חמש שנים, נולד אחי, דורון. גרנו בשדרות אום 51. דלת לידינו גרה משפחה ערבית נוצרית, זוג בשם עליס ואלייס נג'ים וילדיהם: אלהם, ג'ורג, נביל, וטוני, עם משפחה זו עברתי את חווית הילדות שלי המשמעותית ביותר. איתם חגגתי את כל החגים שלהם, וכמובן ביקרתי בכנסיה, אליה נהגו ללכת. עד היום אנחנו בקשר. בקומה מעלינו גר הבישוף חכים.

בגיל שלוש, הייתי בגן נוצרי עד גן חובה. באותו בניין חווינו יחד את מלחמת קדש, בשנת 1956. ירדנו כולנו, למשפחה בקומת הקרקע. החלונות היו מכוסים בבדים כחולים למנוע כשי שמטוסי האוייב, שחגו מעל ישראל, לא יראו את האורות מהבתים, כדי שלא יגלו מבנים ויזרקו פצצות.

לימים עברנו לגור בכרמל הצרפתי, ובעקבות קשיים כלכליים אבי עבר לעבוד בגליל התחתון ביבנאל, במחצבת גבס. אביה היה מגיע פעם בשבוע הביתה. לאמי היה קשה והחלטנו לנסות לעבור ליבנאל. כשהגענו, החלטנו להישאר ביבניאל, כך שלא חזרתי בתור ילדה לחיפה, אפילו לא נפרדתי מהחברים. ההורים חזרו לחיפה, לבדם כדי לארוז את חפצי הבית ולהעבירם ליבניאל.

יבנאל: עולם אחר…. מרחבים עצומים, שדות ירוקים או חרושים, בתים צמודי קרקע, בדרכים נסעו עגלות רתומות לסוסים או חמורים עמוסי ירק מהשדה, ארגזים עמוסים עם ירקות ופירות מהשדות שבדרך. ריחות של רפתות ודירים. הכל ברוגע ושלווה!

הפכתי להיות ילדת טבע. הצטרפתי לכל עגלון שעבר לשדה. הצטרפתי לחברתי שהייתה להם רפת גדולה. לחברתי היה תפקיד במשפחתה, היא הייתה אחראית על החליבה של הפרות ברפת. היות ובאתי מבחוץ, ילדה מהעיר, הבנות לא "קיבלו" אותי, אבל הבנים קירקרו סביבי… היו לי שתי חברות טובות: תרצה ראובני, שלמדה בכיתה מעלי, ואיריס בלום שלמדה בכיתה מתחתי. כשסיימנו ללמוד בכיתה ח', עברתי בעקבות חברתי, תרצה לפנמייה חקלאית כפר גלים. לא היה אז בי"ס אזורי, ורובינו למדנו בפנמיות. גם זו הייתה חוויה מקסימה!

בשנת 1967, כשהייתי בת 17, פרצה מלחמת ששת הימים. הייתי ביבנאל כל אותו זמן. הצבא כנראה, תיכנן זאת מראש והציב יחידות צבא בבקעת יבנאל, כל זה נעשה עוד לפני המלחמה, זאת כדי שהסורים לא יבחינו בהם. כל משפחה במושב יבנאל, אימצה חייל מהיחידה שהייתה שם. בעת המלחמה עצמה, עברו עוד ועוד שיירות עמוסות חיילים, וכולנו עמדנו בצידי הכבישים וחילקנו להם עוגות, כריכים ופירות.

בצבא שרתי בחיל האוויר. בשנת 1970, נישאתי לאהוד. אהוד, חברי, נולד וגדל במושב שרונה השכנה ובתיכון למד גם בפנמיה בבי"ס לדיג במכמורת. בגלל עבודתו בתחום הדיג, בים התיכון, עברנו לגור בתל אביב, שם נולדו לי ילדי: שרי, סער והגר. כיום יש לי שבעה נכדים: איה ויהלי מסער ואורית, אלעד, איתי ויובלי משרי וינקי, עמית ועידו מהגר וליאור. היות ובעלי, אהוד עבד בים, וחזר רק בסופי שבוע, התחלתי לעבוד רק בגיל מאוחר, כשהילדים גדלו. הוצאתי תעודת הוראה והקמתי פינת חי בבית ספר אלחריזי, בתל ברוך.

לפני כשלוש שנים, יצאתי לגימלות, מאז המשכתי לעבוד דרך "קרן קרב", כמנחה בפינות חי עד לשנה זו. ילדי ונכדי, שגם הם גרים בתל אביב, ממלאים אותנו שמחה וגאווה.

ספרתי בתחילת סיפורי על אחותי ואחי. אחותי גרה היום בארה"ב, בבוסטון ילדיה: רועי (שהוא רופא במקצועו) וענבל (שחזרה בתשובה), שניהם נשואים וחיים בארצות הברית. אחי עדיין גר בגליל ולו שלושה ילדים שגרים בארץ: קרן, אלה ודין.

הזוית האישית

סיפורה של דפנה חכם סופר ותועד, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר אלחריזי, תל אביב.

מילון

יבנאל
יַבְנְאֵל היא מושבה ותיקה ומועצה מקומית בדרום מזרח הגליל התחתון. המושבה שוכנת בבקעת יבנאל, דרומית־מערבית לטבריה, לאורך כביש 767 מכפר תבור למושבה כנרת. המושבה נוסדה ביום 7 באוקטובר 1901, והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1951. המועצה המקומית הורכבה מארבעה יישובים צמודים: יבנאל, המושבה בית-גן, מושב משמר השלושה ומושב סמדר. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”ילדי ונכדי ממלאים אותנו בשמחה וגאוה“

הקשר הרב דורי