מאגר סיפורי מורשת

סיפור חיים

ילדות

הזיכרון שלי מתחיל במושב בניה בית קטן ללא מטבח ללא שירותים אין מים בבית ואין אור אין חשמל בכל הישוב. השנה 1952 חורף בחוץ המושב עוטה מעטפת לבנה של שלג אי אפשר לצאת מהבית אני ילדה בת ארבע זוכרת שקר לי מאוד הוריי ביקשו ממני לשכב במיטה ולהתכסות בפוך כדי להתחמם, כי הנפט אמצעי החימום היה מאוד יקר והשתמשו בו בצמצום גם אוכל לא היה בשפע הייתי ילדה שהבינה בקלות את מצב הוריה ושיתפה פעולה שמחנו במה שהוגש לנו לשולחן היינו בתחילת הדרך להקמת משק חקלאי מצבינו לא היה שונה ממצבם של רוב המתיישבים הראשונים הילדים קיבלו כל דבר בהבנה ואהבה.

אחותי היקרה בלה הייתה ילדת שואה נולדה כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה בעיר לודג' שבפולין את כל המלחמה העבירה עם הוריי בנדודים בערבות רוסיה בעיקר ברוסיה האסייתית בלה הרגישה כל חייה כניצולת שואה וגם נישאה לניצול בשם דוד בורנשטיין שהעביר את כל שנות המלחמה מאז בריחתו מגטו ורשה בכפרים הפולנים לבד בלי משפחה בגיל תשע בלה הייתה לא רק אחות אלא גם חברה דואגת מילאה תפקיד מכריע בעיצוב אישיותי.

חברת הילדים במושב

במושב היה גן אחד שבו היו ילדים מכל שכבות הגיל כולם שיחקו יחד למרות פערי הגילאים גם כיתה א' כללה ילדים מכמה שכבות גיל. בבית דברו יידיש השפה העברית לא הייתה שגורה באף בית במושב לכן, השפה המקשרת הייתה יידיש את העברית דיברו רק במקומות ציבוריים שבהם היה אסור להשתמש ביידיש זכור לי שהתביישתי אם הוריי היו מדברים יידיש שאחד מהמורים ישמע…

בניית המשק

בניית המשק החלה באספקה של הכוחות המיישבים: פרה אחת, חצי סוס, 20 דונם אדמה מספר אפרוחים מצומצם לא היו מים בשדה והשקו עם דליים וצינורות הוריי שהגיעו למושב אחרי שואת אירופה קיבלו כל דבר באהבה והרצון העז היה להכות שורשים במקום החדש. סבא רבא יוסף איש האמונה והחזון דבר ראשון שעשה במשק היה נטיעת עץ זית שמלווה אותנו עד היום העץ סימל שורשים אחד משבעת המינים וכדבריי יוסף "יש לנו שורשים בארץ החדשה!!!"

התבגרותי

כיתה א' במושב בניה: כיתות א' ב' וג' למדו יחד בכיתה אחת עם מורה אחד בתקופה זו לא היו מספיק מורים וכיתות לימוד. הסיסמא של משרד החינוך הייתה: "גם אתה יכול להיות מורה" כלומר לא חיפשו אנשי מקצוע המורה שלי במשך שלוש שנים היה לואיג'י עולה חדש מרומניה חסר ידע מקצועי שיטת הלימוד הייתה מבוססת על עלבונות והכאות פחדתי ללכת לבית ספרי עד היום אני זוכרת אותו מרביץ לתלמידים עם סרגלו הארוך ניסינו תמיד להתחמק ממנו לימים הוחלף על ידי מורות-חיילות בית הספר במושב נוהל על ידיי זוג מורים בשם מרים ויחיאל זוהר שהתיישבו במושב הם ראו בזה שליחות בית הספר במושב היה קיים עד שנת 1958 ואחרי זה עברנו ללמוד בבית ספר גדרות.

הנוער במושב

הנוער במושב לקח חלק בפעילות המשקית של ההורים בבוקר למדו אחרי צהריים עבדו ביחד עם ההורים "במשק הצעיר" ההורים עבדו "מצאת החמה עד כלות הנשימה" ההורים בנוסף לעבודה הקשה היו עסוקים בלילות בתפקידי שמירה להגן על מושבינו מפני הפדאיונים: מסתננים ממצרים שפגעו בישובים בגנבות ורציחות. אנחנו למדנו תוך כדי עבודה גם שיחקנו עם ילדי המושב במשחקים שהיו מקובלים אז (קלאס, מחבואים וכדומה) בערבים הלכנו לתנועת הנוער שהייתה שהיה מזוהה פוליטית עם המפלגה שהקימה את המושב ולהרגשתי הייתה לנו "ילדות מאושרת ושמחה היינו חלק מהמושב ומהמדינה שהתהוו"  לתיכון המשכנו כל הכיתה היישר ל"תיכון גדרה" כל כיתתי התגייסה לצה"ל עם סיום התיכון. חלקם מילאו עם השנים תפקידי מפתח.

בגרות

כחיילת שירתי בחיל השריון בתפקיד הקמת מערך גיוס מילואים באמצעות סיסמאות ששודרו בתקשורת בזמן חירום. לצערי מערכת זו שימשה לגיוס חטיבת השריון בזמן מלחמת ששת הימים בתקופה זו הייתי חיילת בשרות סדיר. עם סיום השירות המשכתי בלימודים בירושלים באוניברסיטה העברית. למדתי תואר ראשון ושני ביוכימיה קלינית. המשך הלימודים לתואר שלישי המשכתי במכון וייצמן לימודיי נקטעו עקב מחלת אימי שסעדתי אותה עד יום מותה ממחלה קשה

נישואים, הקמת המשפחה ועבודה

נישאתי בתאריך 11.1.77 לבן זוגי שלמה חן והתחלנו את בנית המשפחה בני הבכור אוהד נולד בשלהי שנת 1977 בשנת 1980 נולד רועי. שלמה בעלי עבד כמורה לטבע וחקלאות. אני המשכתי את עבודתי החל מ1972 כמנהלת מעבדה אנדוקרינית בבית חולים קפלן שלמה ואני ניסינו להפעיל את המשק הקיים שאותו ירשתי מאבי יוסף שוורץ שהלך לעולמו בשנת 1980. הניסוי לא צלח המשכנו להיות עובדי חוץ והמשק נסגר במהלך השנים הבנים בגרו אוהד למד עריכת דין ורועי החליט להפעיל את המשק ולהיות כמו סבו יוסף איש האמונה והחזון שאהב מאוד את העשייה החקלאית. בשנת 2005 אוהד נישא ללימור לבית פרץ תובעת משטרתית במהלך השנים נולדו נכדיי האהובים: יונתן אבנר ומיקה והחיים היו יפים אוהד פתח משרד עצמאי לעריכת דין ולימור המשיכה בעבודתה במשטרה שלמה ואני מאז הולדת הנכדים עוזרים בגידולם. רועי מפעיל בהצלחה את המשק שנקרא חוות רועי המבקר במשק יפגוש את דיר הכבשים, תרנגולות חופש, כלובי שרקנים וארנבים, אורוות סוסים, משתלה לצמחי נוי וחוות תרנגולות ועל כל המשק מנצח רועי.

פרישה

פרשתי מעבודתי בבית החולים בשנת 2012 מאז אני עסוקה בלימודים, בהתנדבות ובעזרה בגידול נכדיי שלמה פרש מעבודתו בשנת 2017 מאז הוא עוזר בעבודה המשקית גם לומד ומתנדב. שנינו צרכני תרבות ומשתתפים בפעילויות השונות שמארגנת המועצה בנוסף יש לנו מנוי להצגות בתאטרון "הבימה" ומנוי ל"אנדלוסית" ביבנה בהרגשתי הגענו למנוחה ולנחלה וכדבריי אבי "לא ניצחו אותנו" הגענו לישראל כעקורים אחרי שואת אירופה בנינו בית הגדלנו את המשפחה והכנו שורשים בארץ החדשה.

מכל המשפחה הענפה שהייתה להוריי חווה ויוסף שוורץ ז"ל ששרדו את שואת אירופה רק הם אבל בלה ואני יצרנו משפחות שממשיכות את האילן המשפחתי שנכחד בשואת אירופה  וזו משפחתנו החדשה לבלה ודוד ז"ל נולדו: שרה, אבי, יובל וירון. ולי נולדו: אוהד ורועי. אנו בונים אילן יוחסין חדש ולסיום "יש לנו שורשים בארץ החדשה!!!"

הזוית האישית

מלכה חן: החוויות שלנו היו מהנות ומעניינות והגדילו את הקשר הדורי בינינו