מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1948 עלתה משפחתי מספרד לעיר טבריה שבצפון, היו לי שלוש אחיות ושלושה אחים ואני הבת הקטנה, נולדתי בשנת 1951. הורי לא ידעו את השפה העברית ולכן דיברו איתי בספרדית הם היו מבוגרים מאוד כשנולדתי ותמיד הרגשתי שהם סבא וסבתא שלי.

לא היה מי שיעזור לי בלימודים כי הם היו מבוגרים ולא ידעו עברית, לכן אני התאמצתי ולמדתי לבד. בבית הספר הייתי מצטיינת בספורט במיוחד בריצה ושחייה. גדלנו בשכונה מאוד מלוכדת וכולם היו כמו משפחה. היתה לי ילדות מפנקת. הורי בספרד היו אמידים (עשירים) ובגלל שברחו מספרד, הם השאירו את כל הנכסים שלהם שם והגיעו לארץ רק עם זהב. הם  קנו בית קטן בטבריה ושם אבי הכין סוכריות טופי. אני זוכרת שהייתי עוזרת לו לעטוף את הסוכריות בצלופן צבעוני. הייתי תמיד מחביאה סוכריות ומחלקת לילדי השכונה.

אבי ניפטר כשהייתי בת 16 וזה היה יום עצוב וכואב מאוד, הייתי מאוד קשורה לאבי שהיה מאוד מיוחד. אבי השאיר לי סיפרון כתוב בכתב ידו. ספר תרופות שהכין וריפא בהם אנשים שהיו להם מחלות עור. את כל זה עשה בהתנדבות. חפץ זה, הספרון, שהשאיר לי, מסרתי את זה לאחי הבכור למשמרת.

בבגרותי עבדתי בתחום האפנה והאיפור. נישאתי ונולדו לי שני בנים ושתי בנות ויש לי שבעה נכדים. אנחנו משפחה מלוכדת ואוהבת. זהו בערך סיפור חיי.

הזוית האישית

אורין: חיכיתי ממש שסבתא תבוא איתי לקמפוס הזה שהיא תספר לי את הסיפור שהיא עברה בילדותה.

סבתא מזל: התרגשתי מאוד וחיכיתי להגיע למפגש ולתעד את סיפור חיי שישאר כמזכרת לך.

 אני וסבתא מתעדות סיפור