מאגר סיפורי מורשת

שמי חיה סמל לבית משפחת גברהד. נולדתי בשנת 1949 בעיר לודג' שבפולין, נולדתי לאחר מלחמת העולם השנייה, והורי רצו לתת לי שם המעורר תקווה, ולכן חיה, מלשון חיים.

 זיכרונות ילדותי מקריית אתא

עליתי לארץ מהעיר לודג׳ שבפולין, כשהייתי בת 9 חודשים, בשנת 1950. עלינו לאחר המלחמה, מכיוון שכבר לא היה בטוח בפולין והוריי חששו לשלומי. אני לא זוכרת כלום מהעלייה מכיוון שהייתי מאוד צעירה. עליתי עם הורי, כתינוקת, לקריית אתא, שם עברו עלי שנות ילדותי, שם התחנכתי ובחיפה למדתי באוניברסיטת חיפה. הילדות של אז הייתה שונה מהילדות היום, המשחקים היו שונים, לא היה את כל המסכים שיש היום. המשחק המועדף עלינו היה תופסת. מה שדומה לילדות של היום זה התמימות של הילדים.

הייתי בת יחידה, ללא אחים ואחיות ותמיד אמרתי לאמי: ״למה כל כך עצוב אצלנו, ואצל כולם כל כך שמח?״. אנחנו היינו יושבים בשולחן עגול, שלושה כיסאות, אבא אימא וחיה׳לה הקטנה. כל הילדים היו מספרים על חוויות השבת, ואצלנו היה מאוד סולידי. אך לא סבלתי מזה, כי תמיד היו לי חברים שתמכו בי.

הנוף של קריית אתא זכור לי לטובה, הפגישות עם כל הילדים בגינה שלנו. היינו עומדים שני ילדים בצידי הכביש המחזיקים חבל וארנק וכשהיה עובר רוכב אופניים היינו מושכים את החבל מצד לצד, ורוכב האופניים חשב שהוא תפס ארנק עם כסף, וכשהיה רוצה לתפוס את הארנק היינו מושכים את החבל והארנק היה נעלם לצד אחד של הכביש, ואנחנו היינו צוחקים וצוחקים. זה היה משחק שבמרכאות ״עבדנו״ על אנשים.

הייתי חברה גם בתנועת ה הנוער העובד, הייתה גם תנועת השומר הצעיר, אך הוא היא לא הייתה פופולרית שם. אחר הצהריים הייתי מדריכה בתנועה, אבל לטיולים ההורים שלי לא נתנו לי לצאת. אני זוכרת, שבאו מדריכים בני 14 וניסו לשכנע את אמי, אך היא לא הסכימה. לטיולים של בית הספר יצאתי  עם בני כתתי. אין לי מזיכרון זה שום חרטה, באמת.

כפי שסיפרתי לך, עליתי עם משפחתי, כשהייתי תינוקת בת תשעה חדשים, כך שהזיכרונות מהעלייה, הם רק מסיפורים שסופרו לי. כל ההורים היו בערך אותו הגיל, זאת הייתה שכונה של אנשים יותר מבוגרים, כולנו נולדנו לאימהות לא צעירות. אך כל השכונה הייתה מאוד נחמדה לכולם וקיבלה את כולם.

איך פגשתי את סבא אריק?

פגשתי את אריק בבבית הספר התיכון רוגוזין שבקריית אתא. היינו בשתי כיתות מקבילות. סבא היה במגמה הריאלית ואני הייתי במגמה ההומאנית. בסוף כיתה י״א הכרנו, ומאז אנו חיים באושר ואושר עם שלושה בנים וילדה אחת. חשוב לציין שהפגישה הרשמית הראשונה הייתה בערב יום כיפור, הוא (סבא אריק), היגיע רכוב על אופניים  והייתה לנו שריקה מיוחדת, שהודיעה לנו מתי לרדת למטה, הוא שרק וירדתי. זה היה בשנת 1967.

 ביום הנישואים

גרתי בקריית אתא, עד גיל שלושים ולאחר מכן עברתי לגור בהרצליה עם בעלי, וילדי הבכור, הוא האבא שלך.

חיי המקצועיים הוקדשו לחינוך, בהתחלה לימדתי בבית ספר יסודי, א',ב',ג'. כשעברנו לגור בהרצליה, בשנת 1987, עברתי ללמד בחטיבת ביניים: ״שמואל הנגיד״, שם הייתי סגנית מנהלת, ולימדתי עברית בכיתות מחוננים.

הזוית האישית

חיה סמל: היה נהדר לעבוד ביחד, התחברנו המון בעקבות התהליך.