מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי שגית  מנשה, נולדתי להורי ויקטוריה ז"ל ויהודה מנשה בתאריך 5.10.1975 בבית החולים צאלון ביפו שבישראל. בשנה הראשונה גרנו בחולון עד שהבית שהורי קנו ביהוד יהיה מוכן לעבור אליו. כשהבית היה מוכן, עזבנו את  חולון ועברנו ליהוד. ביהוד  נולדו לי עוד שלושה אחים: אלירן שנולד בשנת 1978, לילך שנולדה בשנת 1980 ועידו, נולד בשנת 1989.

אימא שלי היתה עקרת בית שתמיד דאגה שהיה הכל בבית – מאוכל עד לניקיון. אבא עבד ימים שלמים מהבוקר מוקדם עד מאוחר בלילה רק כדי שאימא לא תצא לעבודה, שתישאר בבית ותגדל אותנו. כשהיינו ילדים קיבלנו הכל, היה לנו כל מה שביקשנו.

למדתי בבית הספר היסודי יגאל אלון. הציונים שלי היו די טובים, הממוצע שלי היה מעל 75. בבית הספר רמז למדתי עד כיתה ח' כי אז לא היו חטיבות בנים, אז עליתי לתיכון ביהוד. למדתי בתיכון מקיף יהוד מכיתה ט עד כיתה י"ב במגמת אופנה. במגמה למדתי לתפור ולעצב. בשנת 1993 סיימתי את התיכון.

בנובמבר בשנת 1993, לאבא שלי יהודה קרתה תאונת עבודה והוא ריסק את הרגל שלו. תפרו לו את הרגל אבל כאן התחיל השינוי במשפחה. אני התגייסתי באפריל בשנת 1993 ושירתי בחיל המודיעין הסודי, אך בגלל  שאבא שלי עבר תאונת קשה והיה מאושפז הרבה פעמים, לא הייתה לי ברירה אלא  לעזוב את הצבא אחרי שנה ולצאת לעבוד ולעזור בבית. השתחררתי והתחלתי לעבוד  בקיוסק בתיכון שנה שלמה, וגם אימא התחילה לשמור על ילדים בבית. אחרי שנה התחלתי לעבוד בפעוטון של מירי ושם עבדתי שש שנים, עד שעברנו למודיעין בסוף 1999. אני אז הייתי בת 24 ואבא ואימא שלי קנו לנו כלבה מגזע האסקי סיבירי שקראנו לה לאסי. אחרי חמש וחצי שנים היא מתה מסרטן. באותו זמן אני ואימא שלי פתחנו משפחתון שקראו לו "משפחתון חיבוקי" שקיים עד היום – כבר 21 שנים.

האחים שלי התחתנו ונולדו להם ילדים: אלירן התחתן עם יפעת, נולד להם בן בכור שקוראים לו אופק והוא בן 8. אחריו נולד פלג בן ה-6, אחריו ריף בן 4 וסהר בן העשרה חודשים. לילך נשואה לאלי. לבתם הבכורה קוראים ליבי, היא בת 10.5, היא האחיינית הבכורה שלי. אחריה נולד דניאל צבי, בן 5.5. אחריו שילה, בן 2.7  ואחריו חושן לביא בן השנה וחצי. עידו נשוי לדניאלה, קוראים לבנם הבכור ירין יהודה, הוא בן שלושה חודשים.

בכל התקופה הזאת גדלנו כמשפחה חזקה ואוהבת כמו שאימא שלי חינכה אותי ואמרה: "תישארו ביחד תמיד, בטוב וברע". באוגוסט שנת 2019 אימא שלי נפטרה, ומאז התקופה מאוד קשה, יש שני נכדים שלעולם לא הכירו את סבתא ויקי ז"ל (ירין יהודה וסהר). לצערי, כמה שקשה, צריך להמשיך הלאה כמו שהבטחנו לאימא שאמשיך וזה מה שאני עושה: ממשיכה לעבוד במשפחתון ודואגת שהמשפחה תהיה ביחד, מלוכדת ואוהבת, כמו שאימא אהבה.

אימא קבורה בבית הקברות במודיעין.

הזוית האישית

ליבי: היה לי ממש כיף. אני למדתי מדודה שגית ודודה למדה גם ממני, התקדמנו יחד וסיפרנו ובנינו סיפור יפה.