מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא אילנה שם-טוב, שם הנעורים שלי הוא מדר. נולדתי בשנת 1956 בישראל בעיר תל-אביב. אני הבת השנייה במשפחה ,יש לי שני אחים ואחות, גרנו בדירת שני חדרים עם חצר וגינה קטנה, לא הרגשנו את הצפיפות בתור ילדים, היינו הולכים לבית הספר ביחד וכמובן ברגל. ברחוב שגרנו בו היו שני בתי כנסת, מכולת ומרפאה, הכל היה במרחק הליכה. באותה תקופה לא היה הרבה כסף להורים על מנת לקנות בגדים ונעלים , זה היה קורה אחת לשנה ובחגים.

אמא שלי הייתה תופרת לנו בובות מבגדים ישנים, האוכל שאכלנו היה בעיקר מרק תימני, ג'חנון וגם לחוח. בילדותינו שיחקנו בעיקר מחוץ לבית, משחקים כמו: חמש אבנים, קפיצה בחבל, מחבואים ותופסת עם הרבה ילדים מהשכונה, לא היו לנו חוגים או מתנ"ס. לא היו מכשירי חשמל כמו טלוויזיה ומחשב, היינו מבלים בעיקר בספריית בית הספר, אני גם זוכרת שהייתי משחקת הרבה מונופול ודמקה. התחביבים שלי היו בעיקר בענף הספורט כגון: ריצה, קפיצה למרחק. אהבתי לקרוא ספרים. פעם בשבוע היינו מקבלים ספר מהספרייה בבית הספר לשבת.

גדלנו בתקופה של צנע

תקופת הצנע נקראה "מדיניות הקיצוב, מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע (ביטוי הבא לתאר תקופת צמצום במזון. בישראל… מדיניות זו באה לידי ביטוי…בעיקר בהגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי".

למדתי בבית ספר שבו הייתה הפרדה בין בנים לבנות רק בכיתה ובהפסקה פגשנו אחד את השנייה. בכיתה ט' ייצגתי הרבה את בית הספר בתחומי הספורט. למדתי בתיכון עד כיתה י'א. בגיל 17 התחתנתי וילדתי שלושה ילדים :בן ושתי בנות, בשנים הראשונות גרנו בדרום תל-אביב ולאחר מכן עברנו לגור בהדר יוסף והילדים למדו ביסודי בבית ספר דוד ילין ובתיכון למדו בבית ספר ליידי דייויס.

שלושת הילדים התחתנו ויש לי היום שמונה נכדים.

הזוית האישית

היום אני מנהלת סניף דואר בשכונת פלורנטין.