רינה מספרת לאחותה ג'קלין על הילדות באלג'יריה
כשעלינו לארץ מאלג'יריה הייתי ילדה בת חמש. אחותי רינה הייתה בת אחת עשרה, בחרתי לתעד את סיפורה של אחותי שזוכרת יותר פרטים ממני מעלייתנו ארצה, סיפוריה ריעננו גם את זיכרונותי.
רינה מספרת על ילדותה באורן שבאלג'ריה
אני רינה איתן נולדתי בשנת 1950 בת שנייה לבית משפחת סבג, בעיר אורן שבאלג'יריה. אורן, הייתה עיר נמל מאוד יפה.
אמי, שמחה, גידלה אותנו בהצלחה רבה גרנו בשכונה של יהודים קרוב לבית כנסת שני רחובות לפנינו גרה הדודה אסתר אחות של אימא וסבא וסבתא מצד אבא גרו שלושה רחובות מדוד יחיא, אח של אבא. היינו משפחה רגילה עם הרבה שמחת חיים ועם מסורת יהודית שורשית שבתות וחגים חגגנו כראוי לדת היהודית. אמנם למדנו בבית ספר גוי והגן היה גן ציבורי תחת שלטון צרפתי החינוך היה חינוך צרפתי וזה בא לידי ביטוי בהמנון שהיה צרפתי, הדגל צרפתי למעשה, גדלנו כאזרחים צרפתים לכל דבר.
בהמשך נולדו יתר האחים, עוד שישה אחים: ליאון, שרלי, מראי, ז'קלין, ז'ורז'ט ומרטין התינוקת האחרונה נולדה באותה שנה שעלינו ארצה בשנת 1962. השפה כמובן הייתה צרפתית. כשעליתי לכיתה אלף לבית ספר שהיה קרוב לבית של שרי דודתי, למדנו בצוותים יחד עם נוצרים, ערבים ויהודים.
בחגים חגגנו את החגים שלנו וגם את החגים של הנוצרים. בחגים שלנו הלכנו לבית הספר ולא היה לנו חופש, כמו למשל בחג הפסח והמוזר היה שהבאתי מהבית מצות בתור סנדוויץ. בחג המולד היה תמיד היה עץ אשוח במרכז הכיתה וכך חגננו גם את חג המולד של הנוצרים. אמנם חגגנו את החגים של הגויים, אבל היה אסור לנו לאכול בבתים שלהם בגלל שמירת הכשרות בהיותינו יהודים.
בבית הספר הייתה חצר גדולה ורחבת ידיים והכיתות היו מסביב. הלכנו עם תלבושת אחידה וסינר כחול. בבית הספר אכלנו ארוחת צהריים. בחגים אמא שלי תפרה לנו בגדים ודאגה שאני ואחותי הגדולה, שושנה, נילבש אותם בגדים חדשים כדי שלא תהיי קינאה בנינו. אני הייתי תלמידה שובבה בניגוד לאחותי הגדולה, שושנה, השקדנית והחרוצה.
בחגים היינו יוצאים לרחוב יושבים ומדברים וכך העברנו את החגים. בחג הסוכות הלכנו לדודה. בימי כיפור תמיד הייתה תחרות בינינו, יצאנו לרחוב לבושות בבגדי החג. מאחר וצמנו ביום כיפור, בדקנו אחת לשנייה את מצב הלשון. רצינו לראות אם הלשון לבנה או לא לבנה? אם הלשון לבנה זה סימן ליובש בפה כך שהאדם עדיין צם. אחר כך הלכנו לבית כנסת ושם שמענו את תקיעת השופר של יום כיפור.
בחג הפסח כשכבר היינו בארץ, אמא הכינה סלט ארטישוק עם לימון ותפוז ופולים. היא הכינה את כל המאכלים שאכלנו באלג'יר. ימי הולדת לא נהגנו לחגוג באלג'ריה. בארץ ידענו על ימי ההולדת שלנו לפי תעודת לידה, שאבא הביא מהעירייה, אבל לא חגגנו את הימים המיוחדים האלה.
הייתה לנו דודה מאוד עשירה, אחות של אמא והיא קנתה לכל אחד מאיתנו מתנות, בעיקר לסוזן – שושנה ולי כי יתר הילדים היו קטנים, כשבאנו אליה תמיד היה שפע של דברי מתיקה ודברים טובים וזהב. בכריסמס ובראש השנה של השנה האזרחית תמיד זה היה כייף ומהנה לבוא אליה.
לסיפורי המלא
הזוית האישית
רינה: מדהים מדהים כך נוצר דרך האתר חיבור לשרשרת הדורות
מילון
מעברהיישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50
ציטוטים
”לא ביישן למד“