מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדה קרבית

חיים בצל מלחמות ישראל

נולדתי בבית חולים מאיר בכפ"ס, בשנת 1957 לזוג הורים ילידי תימן.  הוריי עלו ארצה בשנת 1949 במבצע "מרבד הקסמים" ושוכנו במושב עובדים "גדעונה"- למרגלות הר הגלבוע, בעמק עין חרוד. לאחר ארבע שנים, עברו הוריי לשכונת רמת עמידר ברמת גן. בשכונה זו אנו מתגוררים עד היום.    
אני הצעירה מבין ארבעה אחים. את שנותיי הראשונות העברתי בצל מדינת ישראל הנבנית והמתפתחת, לאחר מבצע קדש (1957). בשנות ילדותי הראשונות אני זוכרת כיצד השתובבנו ושיחקנו בסמטאות רמת עמידר, במשחקים שחשבנו שהמצאנו; תופסת, מחניים, גומי, סבסה. טיפסנו על עצים ונשמנו אויר פרדסים, שהיו פזורים ברמת גן בשפע. רוב משפחתי שוכנה במושבים שיתופיים, ועסקו בחקלאות ועבודת אדמה. בהיעדר תחבורה נוחה באותן שנים, נפגשנו עם משפחתי המורחבת לעיתים רחוקות אך מתוקות.
בגיל 10 במלחמת ששת הימים (67) זכורה לי היטב הריצה למחסה ביום ובלילה. זכורה לי גם ההאפלה שנועדה למנוע זיהוי מטרות להפגזה, שהות במקלטים ציבוריים שלא תוחזקו היטב, וידיים  שחפרו שוחות ושקים שנערמו בכדי שאנשים יוכלו להסתתר. אני זוכרת את הדי הפיצוצים של ההפגזות מיהודה ושומרון, שהרעידו את קירות המחסה. אחרי מלחמת ששת הימים אני זוכרת איך אבי העיר אותנו מוקדם בבוקר,ו נסענו לירושלים.בפעם הראשונה, פגשנו את  אחיו של סבא שלי שכונה "הדוד הלבן", שלא יכולנו לפגוש קודם לכן עקב המצור. התארחנו אצלו. הוא גר בבית ערבי עם קשתות מסוג שלא ראיתי מעולם קודם לכן. ביום למחרת, אחד הבנים שלהם לקח אותנו לטייל בעיר העתיקה ובשוק הערבי. הדחיפות לבקר בירושלים ברגע שהיה הדבר אפשרי מצביעה על החשיבות והרגש הרב, שהיה מופנה כלפי העיר מצד אבי. זו זכור לי כחוויה עוצמתית. הבחור הצעיר שהראה לנו את כל העיר, נהרג בפיגוע בירושלים לפני כמה שנים… מה שמצביע מורכבות החיים בארץ.
בלימודי התיכוניים התמתחי באמנות ואופנה. אך לצד לימודים אלו בעלי אופי הומאני, לקחתי חלק פעיל   ומהנה בשיעורי גדנ"ע מעשיים. פעם בשבוע היינו נוסעים לבסיס צבאי ברמת אביב. במשך יום שלם היינו מתאמנים יחד, בנים ובנות בטיפוסי חבלים, קפיצה מעל משוחה, ואף אימוני ירי בנשק מסוג "קרבין". יש לציין כי בשל כישורי הצליפה הטובים שלי, מפקדי הגדנ"ע המליצו עלי לקורס מכ"ים במסלול מקוצר, שהיה עתיד לאפשר לי דרך ישירה לשירות ללא טירונות. בעקבות המלצה זו, בהיותי בת חמש עשרה אכן יצאתי לקורס מכ"ים שנמשך חודשיים במהלך החופש הגדול. הקורס התרחש בשדה בוקר. 
היינו חוזרים הביתה אחת לשבועיים. ישנו באוהלים, עבדנו במטבח, התאמנו בשטח. זכור לי סיפור נחמד, שיצאנו לנווט בשטח. היינו 3 בנות ושבעה בנים בליווי איש צבא בשם הנרי. ניסינו להגיע ליעד שהציבו לנו אבל הלכנו לאיבוד. המצחיק הוא, שגם איש הצבא הנרי לא מצא את הדרך. לבסוף באמצע הלילה, כשהיינו כבר על סף ייאוש אותרנו על ידי משלחת חיפוש צבאית. חזרנו לבסיס עם הרבה חוויות ותובנות. 

מילון

גדנ"ע
(גדודי נוער או גדודי נוער עברי) הוא ארגון ישראלי לחינוך טרום צבאי. הגדנ"ע היא מסגרת חסות של צה"ל שאמונה על הפעלת הנוער והכנתו לשירות צבאי. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בהיעדר תחבורה נוחה באותן שנים, נפגשנו עם משפחתי המורחבת לעיתים רחוקות אך מתוקות.“

הקשר הרב דורי