מאגר סיפורי מורשת

שמי אדלה מזרחי. נולדתי בתאריך 18 במאי 1954 לבית משפחת לוי, כבת אמצעית במשפחה שבה היו 11 ילדים. אבי היה ירקן ואמי הייתה עקרת בית. אבי עלה לארץ מעיראק ואמי עלתה מתורכיה. אבי נולד בעיראק בשנת 1913 ובגיל צעיר עלה לארץ. אמי נולדה בטורקיה, התייתמה מאם בגיל שנה, גדלה בחיק משפחתה עם אם חורגת, בגיל 11 עלתה לארץ והתחתנה עם אבי.

ילדותי – חיים בדוחק, אך משפחתיים ומאושרים

משפחתי חיה בדוחק ולכן עזרו אחיי הגדולים בכלכלת הבית. גם התנאים בבית היו קשים: כל הילדים ישנו בחדר אחד גדול, וכל שני ילדים ישנו במיטה אחת. לא הייתה מקלחת, ולכן, כל הילדים התקלחו פעם בשבוע וחיממו לשם כך את המים בעזרת פרימוס. רק בתקופות החגים רכשו ההורים עבור הילדים בגדים חדשים, ובכל ימות השנה העבירו בגדים ונעליים מהילדים הגדולים לקטנים. למדתי בבית ספר יסודי עד כיתה ח', זה היה בבית ספר "בר אילן" שהיה ממוקם באזור השוק, בית ספר ממלכתי דתי. בבית הספר היה לנו שיעור בישול ואפייה ואותו אהבתי במיוחד. בזמני הפנוי אהבתי מאוד לסרוג ולרקום מפות. גדלתי בשכונת נחלאות שבירושלים עד כיתה ז'. אני זוכרת שהייתה שמחת חיים רבה, הדלתות היו פתוחות וכל השכנים היו קשורים אחד לשני. היינו משחקים בשכונה בחבל, בחמש אבנים, ובצעדי ענק. אלו היו המשחקים של פעם. חיינו בצמצום אך אכלנו כל מה שאמי בישלה לנו מבלי להתפנק. לאחר מכן עברנו לשכונה שבאזור השוק בירושלים, שם למדתי בתיכון בבית ספר "בית צעירות" במגמה ריאלית. אבא ואימא שלי תמיד עודדו אותנו, הילדים, ללמוד ולרכוש ידע כדי להתקדם כדי לרכוש לעצמנו מקצוע בעתיד.

עבודה, קריירה ומשפחה משלי

התחלתי לעבוד ככתבנית בגיל 17.5 בבית המשפט המחוזי בירושלים על מנת לעזור בכלכלת המשפחה. באותה תקופה, כאשר עברתי עם משפחתי אל השכונה החדשה, הכרתי את בעלי – חיים. בעלי היה חייל ושירת בסיני. הוא היה מגיע פעם בשלושה שבועות הביתה בסופי השבוע. ארבעה חודשים לאחר שחרורו מהצבא החלה מלחמת יום הכיפורים, בעלי נלחם בסיני יחד עם הגדוד של אריק שרון כחצי שנה. עם תום המלחמה נישאנו, בשנת 1974. הייתי בת 21 בזמנו. תחילה השכרנו דירה בעיר במשך שנה ולאחר מכן רכשנו דירה בקריית משה בירושלים בה אנו מתגוררים עד היום.

לאחר כשלוש שנים, ילדתי את בתי היחידה, דנה. במהלך גידולה היה חשוב לי מאוד לחנך אותה להשקעת מאמצים, כי אני מאמינה שבזכות ההשקעה והעבודה הרבה אפשר להגיע לכל מה רוצים. השקעתי בלימודיה הן במורים פרטיים, בהרשמתה למספר חוגים לאורך כל השנים, עד לסיום התיכון. היה חשוב לי מאוד שתרכוש השכלה על מנת שתוכל להתפתח בעתיד ואכן התפתחה, כיום היא סגנית בכירה למשאבי אנוש במשרד מבקר המדינה, מה שגורם לי לתחושת גאווה גדולה.

עם תחילת עבודתי ככתבנית בבית המשפט המחוזי בירושלים הייתי מדפיסה פסקי דין ששופטים כתבו, כך שאני ידעתי את תוצאת התיק לפני הנאשם ועורך דינו. שופטים רבים אהבו מאוד את ההדפסה שלי כיוון שהדפסתי הייתה נקייה ומסודרת. בזמנו עבדתי על מכונת כתיבה ידנית ולאחר מכן קיבלתי מכונת כתיבה חשמלית.

תוך כדי עבודתי השלמתי 12 שנות לימוד, המשכתי ללימודי תואר ראשון במדעי החברה והרוח והשלמתי גם אותם. במקום עבודתי התקדמתי במעלה התפקידים: לתפקיד של מזכירת בית משפט השלום בירושלים, לאחר מכן מוניתי למנהלת מדור נוער, סגנית המזכיר הראשי וכיום אני מנהלת מחוז בתי משפט השלום בירושלים, חברה בהנהלת בתי המשפט- התפקיד הבכיר ביותר אליו ניתן היה להתקדם במסגרת עבודתה בבית משפט השלום. אני אף מרצה בקורסים לעובדים חדשים.

סבתא במשרדה בבית המשפט המחוזי בירושלים

עיסוקי בשעות הפנאי ומחשבותיי לקראת פרישתי המתקרבת

אני מאוד אוהבת לטייל בארץ ובעולם, לארח ולהיפגש עם חברות טובות, וכמובן להיפגש עם נכדותיי ולטייל עמהן. עם פרישתי הקרובה בחודש מאי אני מתכננת להתנדב במקומות שונים ולעזור לזולות בארגונים כמו: אלי"ן, שלווה, בתינוקייה – לעבוד עם תינוקות שננטשו. יחד עם התנדבותי אני מתכננת לטייל בארץ ובעולם עם שלושת נכדותיי.

חפצים יקרים לליבי

בחדר השינה שלי יש לי תמונה של אמי ז"ל שאני מביטה בה כל יום ונזכרת באמי היקרה. התמונה נותנת לי הרגשה כאילו אמי איתי בכל צעד וצעד שלי.

כשבתי דנה הייתה בת 13 היא העניקה לי ליום הולדתי עט נובע, אותו אני שומרת עד היום. זה חפץ נוסף שיקר ללבי.

הזוית האישית

אדלה: לדעתי תכנית הקשר הרב דורי חשובה מאוד. חשוב שהנכדים ילמדו ויכירו את השורשים שלהם, ישמעו סיפורים על ילדותנו שאינם שומעים ביום יום. נהניתי מאוד לקחת חלק בפרויקט ולשתף אחרים בסיפור חיי.

ורד: אני חושבת שהקשר הבין דורי הינה תכנית חשובה, כיוון שלא כל יום אנו שומעים סיפורים על ילדותם ועל מהלך חייהם של סבא וסבתא. זוהי הזדמנות לשמוע וללמוד איך חיו בתקופה אותה אנו לא מכירים, איך היו משחקים ואיך היו מסתדרים ללא הטכנולוגיה. דרך התכנית למדתי רבות על סבתא ועל אירועים שונים בחייה ונהניתי מאוד לקחת חלק בעבודה.