מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדה קטנה בעיר הגדולה – שרה אלווין

שרה ודריה בסיור בבית התפוצות
תיכון צ'מלצ'ה, טירה שהפכה לבית ספר לבנות
סיפור אהבה - שרה ואלברט קונפידן

סבתא מספרת לדריה

נולדתי באינסטנבול שבטורקיה בשנת 1947. איסטנבול היא עיר המשתרעת על פני שתי יבשות – אסיה וארופה. חלקי העיר מחוברים על ידי מיצר הבוספורוס וארבעה גשרים המחברים בין היבשות. הבוספורוס מחבר גם בין שני הימים – הים השחור וים השיש (המרמרה). ים השיש שונה באופיו מכל ים אחר: הוא בעצם ים "פנימי" המחבר בין שתי היבשות ושני ימים בו זמנית (הים השחור והים האגאי) ובעל דגה עשירה ביותר.

למרמרה ולבוספורוס תפקיד תעבורתי חשוב מאוד באיסטנבול הוא מוביל אלפי כלי רכב ביום ממקום למקום. כמו כן, מפליגות בהם הרבה אוניות משא, נוסעים, מפרשיות ועוד. אוניות אלה עוברות ממדינות אירופה לאלה שבאסיה או מפליגות ממזח למזח בתוך איסטנבול.

בילדותי, מנתה איסטנבול כ- 1.2 מיליון איש. היום קיימים כ- 17 מיליון איש בעיר סואנת ועוצמתית זו.

בילדותי גרתי עם משפחתי (הורים ואחות) בצד האסייתי של העיר. כל הבתים בשכונה היו מעץ. בשכונה שלי גרו משפחות מכל הדתות והעדות: ארמנים, יוונים, מוסלמים ויהודים. ברחוב בו גרנו, היה בית כנסת מאוד יפה (אשר קיים עד היום) בשם "בית ישראל".

בילדותי היו לי חברות מכל הלאומים, השפה המשותפת הייתה טורקית וצרפתית. החצרות שלנו הופרדו בגדרות תייל. זכור לי שהייתי מתגנבת או מטפסת על העצים לחצרות השכנים כדי "לגנוב" פירות ופרחים.

בבית דיברנו מספר שפות: צרפתית עם ההורים והדודות, לדינו עם סבתא וטורקית מחוץ לבית.

בגיל 7 למדתי בבית ספר יסודי קרוב לבית. מאחר והיו הרבה ילדים ומעט כיתות, למדנו בשתי משמרות מ: 7:30-12:00 ומ: 12:30-16:00.

בחטיבה למדתי בבית ספר צרפתי לבנות בשם "סנט ברנואה" אשר היה ממוקם בצד הארופאי של העיר. בכל יום הפלגתי בספינה וצעדתי לבית הספר. המסע הזה לקח כשעה וחצי לכל כיוון.

החטיבה הייתה ממוקמת סמוך למנזר והמורות היו נזירות קשוחות עד מאוד. בכל כיתה למדו 50 בנות בשקט מופתי. הייתה לנו תלבושת אחידה וכובע. התלמידות היו מחויבות להגיע לביה"ס עם שתי צמות או עם שיער קצר – בלבד!

היה נהוג לתת לתלמידות תעודות בכל שבוע. בכל חודש מנהלת בית הספר הייתה מגיעה לכיתות, מחלקת תעודות תוך כדי הקראת ציונים בקול רם. חמשת התלמידות המצטיינות, ענדו סרטים וסיכות וישבו בקדמת הכיתה, התלמידות הפחות "חרוצות" ישבו בסוף הכיתה. מי שקיבל ציון 9.5 במשמעת (במקום 10) ברציפות, עף מבית הספר (שהיה מבוקש מאוד באותה תקופה).

החברה הכי טובה שלי בחטיבה, אנסטסיה, הייתה יווניה. היא הייתה מצטיינת הכיתה על אף שטיפלה במשפחתה כשהייתה בכיתה ט'.

לאחר החטיבה, המשכתי לתיכון עממי בשם "תיכון לבנות צ'מלג'ה", על שם השכונה בה הוא נמצא. התיכון היה מאוד מיוחד, היה ממוקם בטירה עתיקה על גבעה גבוהה המשקיפה על נופה המרהיב של איסטנבול. החדרים בטירה הוסבו עם השנים לכיתות ענקיות. לבית הספר היה אולם התכנסות גדול עם נברשות ומעקות מקריסטל ושטיחים אדומים במדרגות. למרחב זה קראו "הסלון האמצעי" וקיימו בו טקסים. אסור היה לתלמידים להיכנס למרחב זה ללא רשות.

בתקופת התיכון היינו חבורה של 4 חברות טובות. הקשר עימן נשמר עד היום ואנו דואגות להיפגש לפחות פעם בשנה בטורקיה. בתיכון למדנו מאוד קשה מכיוון שכל מורה יכלה לבחון אותנו ללא התראה/הודעה מראש.

בתיכון הייתי היהודייה היחידה אך לא הרגשתי זרה או אנטישמיות כלשהי. להפך, היו לי המון חברות והדת מעולם לא הייתה בשיח היומיומי שלנו.  זכור לי שנהגתי לכבד את חבריי במצה בפסח וכולם אהבו מאוד לאכול את האוכל היהודי של אימי.

למרות החברויות הרבות שלי עם צעירים מכל הדתות, הוריי הדגישו בפני כי חשוב להתחתן עם יהודים ולא להתבולל.

 

תמונה 1
סבתא שרה בגיל שנתיים
תמונה 2
משפחת לוי משפחתה של סבתא שרה
תמונה 3
סבתא שרה ואלברט ביום חתונתם

 

 

תמונה 4
סבתא שרה ודריה במפגש הראשון בתוכנית הקשר הרב דורי בביה"ס "יגאל-אלון" בקדימה

 

ילדה קטנה בעיר הגדולה – שרה אלווין – קישור לסרטון

הזוית האישית

סבתא שרה: פרויקט הקשר הרב דורי הוא חשוב ומאפשר לנכדים ללמוד על ההיסטוריה המשפחתית בצורה מהנה ומעניינת. גם המפגשים וגם ההכבה בין מפגש למפגש היו מרגשים ותרמו לזמן איכות עם הנכדה שלי. אני חושבת שגם היא חיכתה למפגשים אלה בכיליון עיניים. המפגשים היו בנויים בצורה מעניינת וכללו הרבה תחומים שקשורים למשפחה מה שעזר לרכז ולרתק את כל המשתתפים. תודה לך תמר על כל המפגשים על העבודה ועל הזמן שהקדשת לנו.

הנכדה דריה: היה לי מאוד נעים וכיף בתוכנית "הקשר הרב דורי", למדתי המון דברים חדשים על משפחתי. אני שמחה שהייתי במפגשים האלה. נהנתי לחוות את זה יחד עם סבתא שלי.

מילון

אנטישמיות
מונח מודרני לתיאור תופעה חברתית שלפני המאה ה-19 נודעה בשם שנאת יהודים או שנאת ישראל. הפירוש המילולי של המונח הוא "נגד השֵמִיִים", דהיינו שנאת כל בני הגזע השֵּׁמִי, אשר עמם נמנים בין היתר היהודים והערבים. בפועל, המושג אנטישמיות משמש לציון שנאת יהודים בלבד, והוא מעולם לא שימש לציון שנאה כלפי עמים שמיים אחרים.

ארמנים
ארמנים (בארמנית: Հայեր) הם אומה וקבוצה אתנית עתיקה ממוצא הודו-אירופי, שמקורה בשטח שמדרום לים השחור (הקווקז והרמה הארמנית). מספרם בעולם נאמד ב-8 מיליון, כאשר פרט לארמניה חיים ריכוזים גדולים ברוסיה, ארצות הברית, צרפת, גאורגיה, ובערים שונות במזרח התיכון.

ציטוטים

”בתיכון הייתי היהודיה היחידה, אך לא הרגשתי זרה או אנטישמיות כלשהי.“

הקשר הרב דורי