מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ייסדנו אגודה ציונית לנערים

מרילה והבנות
הבנות ומרילה עובדות יחדיו

מרילה ילידת גרמניה פולין

נולדתי בשם מריה בשנת 1948 בעיירה זרי (בגרמנית Sorau), עיירה קטנה בפולין שמספר תושביה קרוב ל-35,000 נפש. גרנו שם באזור מצומצם בו ליהודים היה מותר לגור.

העיירה הכילה קבוצה קטנה של יהודים, קרוב ל 30 משפחות, שחיו שם אחרי מלחמת העולם השנייה. כילדה למשפחה יהודית בזמנים, ההם למדתי בבית ספר פולני נוצרי. במזרח אירופה באותה תקופה היינו בהרכב של 4 ילדים בבית. תקופה קשה מאוד.אחרי המלחמה ההורים היו מותשים כלכלית, בריאותית ונפשית. הוריי איבדו את כל משפחתם במלחמת העולם השנייה.

תמונה 1

האחים שלי: גרישה (משמאל) נולד במגניטוגורסק (Magnitogorsk), רוסיה, ב – 3/8/1944 ובוריס (מימין), נולד ב- 16/2/20140.

אנחנו, כילדים דור שני למשפחות יהודיות נרדפי הנאצים, לא זכינו למשפחות מורכבות הכוללות סבא, סבתא, דודה, בן דוד וכו'… תמיד קינאתי בילדותי בחברות שיש להן משפחה. מאוד רציתי וחלמתי שתהיה לי סבתא משלי שתעניק לי קצת חום, אהבה ופינוק.

בילדותי ובזמנים ההם לא היה נהוג לעשות ימי הולדת. משפחתי הייתה במצב כלכלי מאוד קשה וירודה.

כשנשאלתי "בת כמה את"? התשובה הייתה "אני מחכה ליום הולדת". כמובן לא זכיתי ליום הזה. בגדים וחפצים חדשים בקושי קיבלנו לכבוד שנה חדשה.

האירוע הקשה ביותר וטראומתי במיוחד היה בילדותי, כשגיליתי והבנתי שאבי עיוור עקב מלחמת העולם השנייה.

בילדותי הפעילות הציונית לא הייתה עקב אנטישמיות נגד העם היהודי. כשהייתי בת 14 הוקמו קייטנות שונות באזורים שונים בפולין עבור ילדים יהודים, על מנת לגשר בין היהדות והתרבות של העם היהודי.כל הפעילויות עבור היהודים נעשו על ידי גופים שונים ומשונים מכל העולם ומומנו מתרומות, על מנת לחזק את העם היהודי ששרד במזרח אירופה.

בילדותי הוקם בית הכנסת בבית פרטי אצל משפחה יהודית ושם למדנו קצת עברית או יידיש ושם קוימו חגים יהודיים ומצוות.

כשהייתי בת 14 ייסדנו אני וכמה חברים מבוגרים ממני אגודה ציונית לנערים. חברי האגודה היו מהפכניים, הם האמינו בעלייה לארץ-ישראל. פעולות האגודה הצליחו מאוד וקבוצות גדולות של ילדים שעלו לארץ ישראל. באמצע שנות ה- 50, הייתה מהפכה בפולין. ראש ממשלת פולין בשם גומולקה יצא בהכרזה  נגד היהודים. בשנת 1968 רוב המשפחות היהודיות גורשו מהמדינות הקומוניסטיות. לעליית היהודים מפולין בתקופה זו קראו "עליית גומולקה"

בשנת 1968, כשהייתי בת 20, עליתי לארץ-ישראל עם עוד מספר ילדים יהודים ללא משפחות, במסגרת עליית הנוער. באותה תקופה עלו לארץ צעירים חילונים נוספים, שבדומה לי הגיעו דרך אוסטריה בטיסה חד סיטרית בלבד. לא הייתה דרך חזרה! כבר באותו היום, כתבתי גלויה למשפחתי בפולין: "אני נמצאת בארץ ישראל". הייתי גאה שאני נמצאת במדינה שיושבים בה רק יהודים. בארץ נקלטתי על ידי משפחה יהודית, גם היא יוצאת פולין, משפחת בר לב. הם היו משפחה אומנת שלי, משפחה נפלאה.

בקיבוץ עבדתי במפעל "פריגת" ובפרדסים ולמדתי את השפה העברית. היו זמנים קשים אך שמחים. היה פה הרבה נוער יהודי מכל העולם.

בשלב מאוחר יותר משפחתי לא עלתה ארצה ונאלצתי לשקם את החיים שלי לבד. התיישבתי בעיר פתח תקווה והיות שהייתי בוגרת לימודי טכנאות אלקטרוניקה התקבלתי לעבוד במקום העבודה הראשון בארץ, מפעל "התעשייה האווירית".

בשנת 1970 עבדתי במחלקה רדיו שופ, מחלקה סודית, בדיקת יוניטים של הקופסא השחורה. במחלקה עבדו 25 בנים טכנאים. ענף האלקטרוניקה לא היה מפותח עבור הבנות. בשנת 1973 השלמתי את לימודיי בבית הספר תיכון אורט סינגאלובסקי.

מילון

קופסה שחורה
מכשיר שמטרתו לרשום ולתעד נתונים שונים במטוס כגון מהירות, נתוני חיישנים, דיבור (בתא הטייס במטוסים), כוחות פיזיקליים שונים, נתוני מחשב וכו'.מסייעת כדי לגלות מה השתבש בטיסות.

ציטוטים

”מאוד רציתי וחלמתי שתהיה לי סבתא משלי שתעניק לי קצת חום, אהבה ופינוק“

הקשר הרב דורי