מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

יונה שמשון-מסורת

תומר עם סבו יונה
יום החתומה של סבא יונה ואישתו בהודו
המקומות בהם עברנו בהודו עד עליתנו ארצה

 

בשנת 1935 נולדתי בעיר קראצ'י שבהודו. למדתי בבית הספר סנט פטריק שבקראצ'י.

בשנים הללו האנגלים שלטו על הודו. בשנת 1942 הגרמנים רצו להשתלט על הודו אבל האנגלים מנעו מהגרמנים להשתלט על הודו.

הגרמנים גרמו למהומות בחלקים רבים ואף סימנו בתים בצלב כולל הבית שלי. אבא שלי היה חייל, בשנת 1943, בצבא הבריטי. על ידו הימנית היה חרוט מספרו האישי. אבא שלי אף זכה במדליית כסף  כחייל מצטיין.

לאחר שהגרמנים נכשלו בכיבוש הודו המשיכו למדינות אחרות.

כשהייתי בן 12, בשנת 1947, הודו הייתה מחולקת לשתי מעצמות. מעצמה אחת לאום הודי והשנייה לאום איסלמי שהייתה בצד הצפון מזרח של הודו שבו הייתה העיר קראצ'י בה נולדתי. באותה התקופה האנגלים שלטו באזור ומוסלמים רבים הגיעו לקראצ'י והתנהגו באלימות רבה. המוסלמים מנעו מהתושבים המקומיים לצאת מבתיהם בשעות הערב המוקדמות.

בשנת 1947, אבא שלי החליט לעזוב את קראצ'י, בגלל שהעיר סופחה לפקיסטן ובגלל שהמוסלמים הציקו ליהודים. סיבה נוספת לעזיבה הייתה, הגעת מוסלמים רבים לקראצ'י.

הודו איפשרה לילידי קראצ'י לעזוב להודו או לאנגליה, באמצעות אנייה ששלחה. אבא שלי החליט לעבור להודו בגלל משפחתה של אמא שלי שגרה בבומביי.

באותה התקופה קיבל, אבא שלי ומשפחתו, עזרה ממשלת הודו  במציאת מקום מגורים ועבודה.

תמונה 1

בהודו, אני למדתי ב" סנט מייקל " עד התיכון ומשם המשכתי ללימודים במכללה.

בשנת 1961התחתנתי עם לאה, ובשנת 1962 נולד בני הראשון בהודו.

בשנת 1963, עלה אבא שלי לישראל איתי ועם משפחתי, בעזרת הסוכנות היהודית במטוס דרך טהרן.

משדה התעופה הגיעו אבי ומשפחתו ישירות לאשדוד, שהייתה בבנייה ורק אזורים א' ב היו קיימים. והכל היה חולות.

בשנתיים הראשונות עבדתי כטכנאי בניין. לאחר מכן התקבלתי לעיריית אשדוד שם עבדתי במשך 35 שנים.

מנהגים ומסורת:

נהוג לפני אירוע משמח (חתונה,בר מצווה,ברית, ט"ו בשבט) או כשנכנסים לבית חדש לערוך תפילה מיוחדת שנקראת בשם "מלידה".

זו תפילה מיוחדת שבה מזמינים את אליהו הנביא זכור לטוב, שזכותו תגן עלינו ועל משפחתנו ושכל האירועים שהאדם עומד לחגוג יעברו בשלום ובשמחה ויהיה מזל וברכה בכל.

טקס חינה, מסמל התחדשות ונערך למען פוריות והצלחה. הכלה לובשת בגד מיוחד שנקרא "סרי", לרוב בגוון ירוק, סמל לבריאות וצמיחה.

עונדים תכשיטים מאבני קריסטל ירוקות כסגולה לשמירה מעין הרע. לראשם של החתן והכלה, מניחים כתרים מכסף, לאחר שמעבירים אותם על ראש הרווקים והרווקות.

הכסף מסמל שפע והצלחה.

החתן והכלה יושבים באוהל חינה מקושט ומעוטר שהוכן במיוחד עבורם. כיסאותיהם עטופים בבד לבן המסמל טהרה. לרגלי החתן והכלה מניחים מגש גדול מלא באורז צבעוני המסמל עושר. אגוז קוקוס המסמל שפע, סוכריות דבש המסמלות חיים מתוקים לבני הזוג. ומטבעות כסף לברכה ופרנסה בשפע.

האורחים עוברים לפני החתן והכלה לוקחים חופן אורז צבעוני וזורקים על בני הזוג ומברכים אותם.

בעבר בני הזוג היו עושים חינה בנפרד ולא מתראים שבוע לפני החתונה.

בכיפור-  נהוג ללבוש בגדים לבנים ומכינים מאכל מיוחד שנקרא "פורי"

גילוח ראשי התינוקות – כאשר נמנעים מהאזור הרך בגולגולת. האמונה הייתה ששיער עם מי שפיר שבבטן מחליש אותו לכן צריך להסיר אותו. וגם שיער התינוק צומח יותר חזק.

תמונה 2

 

הזוית האישית

יונה – אני סבא לנכדים מבוגרים ונהניתי לספר את הסיפור לאחד מנכדיי הצעירים. אני מתנדב ב"ידיד לחינוך בבית הספר ומתרגש כל פעם מחדש.

מילון

בומביי-
בומביי- היא העיר הגדולה ביותר בהודו, המרכז המוניציפלי השני בהודו ואחת מחמש הערים הגדולות בעולם. נכון לשנת 2011 מונה אוכלוסיית העיר עצמה 12,478,447 תושבים, ואוכלוסיית המטרופולין כולו מונה 18,414,288, בצפיפות של כ-23 אלף נפש לקילומטר רבוע. מומביי מהווה את בירתה הכלכלית של הודו, בהיותה מוקד של תעשייה, פעילות פיננסית ומסחר, ומקום משכנן של הנהלות של חברות ענק רבות. נוסף על כך, מומביי היא מרכז של תעשיית הבידור ובפרט הקולנוע בהודו. העיר משמשת

ציטוטים

”הכל היה שווה בשביל להגיע לארץ ישראל הארץ הכי יפה וטובה.“

הקשר הרב דורי