מאגר סיפורי מורשת

בשמחה להתנדב בבתי אבות . ידעתי שזו רק שנה אחת שנתנדב בה ונתרום מעצמנו למען בתי האבות בנהריה . במסגרת הבגרות החברתית, הייתי גם בקורס מנהיגות של רשת עמל ובמועצת התלמידים, אך בחרתי לעשות את עבודתי על התנדבות בבית אבות.

כשסיימנו את השנה הראשונה, הועלתה הצעה להמשיך מעבר לשנה אחת ולהתנדב גם בכיתה י"א ו –י"ב , בלי לחשוב פעמים הסכמתי ישר , כיוון שאין יותר כיף מלהתנדב בבית אבות ולעשות כמיטב יכולתנו ולהשתתף בשמחת הדיירים .

בשנה הראשונה להתנדבותי, התרגשתי לבוא לבית האבות בפעם הראשונה , ידעתי שאנו צריכים לבוא במטרה לשמח את דיירי הבית ולרקוד עימם . שמנו שירי ארץ ישראל, שרנו, רקדנו והרקדנו את דיירי הבית ולראות את חיוכם של דיירי הבית , את מחיאות הכפיים שלהם , מביא סיפוק רב למטרה שאיתה באנו .

לבית אבות הקפדנו להגיע בכל יום שישי וכך לפתוח את קבלת השבת, הקפדנו לתת למבוגרים את היחס החם ואת הכבוד שמגיע להם . ראיתי את האור בעיינים שלהם כשהגענו, את השמחה והכיף שהם חווים. בנוסף לכך הקפדנו לחלק בלונים לכל דיירי הבית והבנתי שהדברים הקטנים האלו , זה מה שמביא אושר לדיירים , שרנו שירים של שבת , רקדנו ריקודים מוכרים והזמנו את המבוגרים לרקוד איתנו, שרנו במיקרופון ושיתפנו את המבוגרים, שירים של שבת, שירי ארץ ישראל ואף גם שירים ביידיש .

קבלת שבת וקידוש בבית אבות " הבונים החופשיים " יחד עם דיירי הבית .

בכל חג שהתקרב במהלך השנה , נהגנו להתכונן אליו כראוי .

למשל : בפורים, הגענו עם תחפושות שונות לבתי האבות, שרנו שירי פורים , צבענו את הפנים ועשינו שמח ככל האפשר. בחנוכה הדלקנו חנוכייה יחד עם דיירי הבית ושרנו שירי חנוכה וכך בכל חג ומנהגיו .

מדי פעם נהגנו להביא כלי נגינה כגון : סקסופון וגיטרה ולנגן שירים שונים .

בהיותי בכיתה י"א , התקיימה תחרות של התנדבות בבתי אבות שונים בארץ , באו כשתי שופטות כדי להכריע . בשל כך עשינו חזרות בשעות הפנאי על ריקודים , ואף הקלטנו שירים ביידיש באולפן הקלטות , את אותם שירים אנו שרים כשנה וחצי בבתי אבות שונים תוך שיתוף פעולה עם דיירי הבית .

אספר קטע מרגש, השנה, בכיתה י"ב, כמו כל פעם, הלכנו לבית אבות ושרנו שירי ארץ ישראל ופתאום הצביעה עליי אישה וביקשה ממני לשיר ביידיש, כל כך התרגשתי וכמובן ששרתי במיקרופון שני שירים ביידיש המוכרים לדיירי הבית .

הספקנו להכיר את המבוגרים בבתי האבות השונים בנהריה , הכרנו את סיפורם האישי של רבים מין הדיירים , את כל מה שהם עברו בחייהם, חלקם שעלה לארץ, חלקם שנולדו בארץ ישראל, התרגשנו איתם ביחד, שמענו את סיפורם המרגש, את האכזבות, את השמחות, את העליות השונות לארץ, את החוויות שהם עברו , את זה לא נשכח !

חוגגים יום הולדת 100 לדיירת בית מקסימה בבית אבות " ירדן לגיל הזהב " .

מספר אירועים מרגשים שקרו לי במשך התנדבותי ובחרתי לשתף :

בהיותי בכיתה י"א, בהמשך פעילותינו לשנה שעברה, המשכנו להסתובב מדי שישי בבתי אבות שונים בנהריה כך שגם יצא לנו להיות באותו בית אבות מספר פעמים .

כיום בכיתה י"ב, בהיותנו ממשיכים את ההתנדבות בבתי האבות , הלכנו לבית אבות שבו היינו שנה שעברה , בחור מבוגר קרא לי לבוא , ניגשתי אליו , והוא אמר לי " אני זוכר אותך משנה שעברה "

אין לי איך לתאר את ההתרגשות שהרגשתי באותה שנייה, באותם מספר דקות ממושכות עם התלהבות ענקית וחיוך ענק על הפנים שלי ברגע שאותו בחור מבוגר אמר לי את המשפט הזה .

אירוע נוסף מרגש כל כך שקרה לי , בסוף פעילותינו בבית אבות ביום שישי , אישה מבוגרת קראה לי ושאלה אותי באיזה כיתה אני, עניתי לה בכיתה י"א, והיא אמרה לי " זה כל כך משמח אותנו שאתם באים, זה כיף לנו , תבואו שוב " ואני עניתי לה " זה כל כך כיף לנו לבוא לכאן ולעשות שמח ככל האפשר, אנחנו אוהבים לבוא לכאן ולעשות את מה שאנחנו עושים, נבוא שוב ! " וכמובן שבאנו מספר פעמים נוספות .

אירוע אישי נוסף שחוויתי במשך התנדבותי: כשאנו באים לבית אבות להתנדב, אנו נוהגים להביא איתנו בלונים ולנפח לכל דיירי הבית, ניפחנו לכולם בעוד שלמבוגר אחד היה חסר .

המבוגרים בבית אבות אוהבים לשחק עם הבלונים ולהעיף אלינו ואנחנו אליהם בחזרה . לאותו מבוגר היה חסר והוא ניסה להשתלב במשחק ולא הצליח להגיע לבלון שכל כך רצה להגיע אליו , במהלך אותם דקות , ראיתי ששוב הוא מנסה להשיג בלון ואין לו מאיפה , ישר כשקלטתי זאת , ניסיתי כמה שאני יכולה להשיג עוד בלון אחד כדי להביא לו , החיפושים אחר בלון אחד ערכו לי מספר דקות עד שמצאתי בלון נוסף וכשמצאתי ניפחתי במהירות והבאתי לו , ולאחר מכן ראיתי את החיוך על הפנים שלו , ואני כל כך שמחתי בתוך תוכי שמחה ענקית , והבנתי שוב , שהדברים הקטנים האלו, זה מה שמביא אושר רב לדיירים. הרגשתי סיפוק ענקי בתוך תוכי וחזרתי הביתה עם חיוך ענק !

 שרים ורוקדים יחד עם דיירי בית אבות "רונית"

רוקדים בבית אבהות "ירדן"

התהליך שעברתי במסגרת התנדבותי:

לאחר 3 שנים של התנדבות בבתי אבות שונים בעיר מגוריי נוכחתי לדעת כמה חשוב להיות אכפתי וקשוב לצרכים של אחרים , הבנתי זאת בביקוריי בבתי האבות כשראיתי מספר לא קטן של מבוגרים בודדים , ללא משפחה , שזקוקים לחום , ליד מלטפת ולמישהו שישמע אותם , ישוחח איתם , וגם כמובן להעלות חיוך על פניהם של המבוגרים , דבר שאכן חסר להם ביומיום . במהלך ההתנדבות נהייתי רגישה יותר , נקשרתי רגשית לדיירי הבית נהייתי קשובה יותר , למדתי להקשיב ולהיות סבלנית , למדתי להבין את צרכיהם , הקשיב לכל סיפור של כל מבוגר ולמדתי ממנו המון .

לאחר כל האירועים המרגשים שעברתי במהלך 3 שנים מדהימות של התנדבות מלאת סיפוק , ריגוש , שמחה וחיוכים , אני מבינה מכל סיטואציה כמה חשוב החיבור בינינו בלי כל קשר לפערי הגילאים, בסופו של דבר, האהבה מחברת הכל !!!!

כי חשוב לזכור שביום מין הימים , כולנו נהיה במקום שלהם !

ההתנדבות והנתינה מהלב ללא גבולות מהוות חלק בלתי נפרד ממני . התחושה שאני עוזרת לאחר , לשונה ולקשיש , מביאה לי סיפוק רב !!!!

אני ותלמיד נוסף בשם עומר פרץ מנגנים יחד שירי ארץ ישראל בגיטרה בבית אבות " עדן " .

הערכה שקיבלתי בשנה"ל תשע"ד :

" מצטיינים בתחום החינוך החברתי ובתרומה לקהילה "

קורל ראובן

מנהיגה צעירה ופעילה במועצת תלמידים .

קורל מגיעה בקביעות זו השנה השנייה , לפעילות בבית אבות בנהריה . קורל בעלת כושר מנהיגות והובלה ויזמה פעילויות למען שמחת הדיירים בבתי אבות . יישר כוח !

מדברי היועצת ורכזת בגרות חברתית , אורית סלומון .

בסוף כל פעילות מוצלחת אנו מצטלמים עם חיוך ענק מלא בסיפוק ואושר : ) !!!!

זכייה כמתנדבת מצטיינת של מחוז צפון על שם אלעד ריבן ז"ל . פרס שר החינוך לאות מתנדבת מצטיינת של מחוז צפון .

העשרה

מחוייבות אישית: "פרויקט מחויבות אישית הוא מיזם של משרד החינוך הישראלי שמטרתו להגביר את הזדהות הנוער עם הקהילה הסובבת אותו ועם אוכלוסיות חלשות, וזאת באמצעות מתן עזרה מסוגים שונים".

תשע"ה, 2015