מאגר סיפורי מורשת

שמי רון, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי ומתעד את סבתי, זהבה מלחי. סבתי סיימה את בית הספר תיכון בחמישה ליוני בשנת 1967.

זה היה חודש לאחר שהמצרים קירבו את כל הצבא שלהם לעבר גבול ישראל. במשך חודש שלם גוייסו חיילי המילואים והרחובות התרוקנו מאנשים צעירים. גייסו גם אוטובוסים, משאיות ומכוניות, המצב בארץ היה מאוד קשה. היה קשה להשיג אוכל בחנויות כי לא היה מי שיביא את המוצרים אל החנויות, כולם היו מגוייסים.

בחמישה ליוני נסעה סבתי לבית הספר. בשמונה בבוקר הבנים של הכיתה מילאו שקים של חול, היא נדהמה ושאלה: "מה אתה עושים?". הסתבר שבאותו היום בשמונה בבוקר חיל האוויר שלנו הפציץ את כל חיל האוויר המצרי. זה היה יום ניצחון, הרמטכ"ל אז היה יצחק רבין, ושר הביטחון היה משה דיין. ואז באותו יום, כשלמדו לקחים ממלחמות קודמות ופירסמו שהמצרים נכנסו לתוך שטח מדינת ישראל והסורים והירדנים גם מאיימים להיכנס למדינת ישראל  – באותו יום היה פחד שנמשך יומיים, ביום שני. ביום רביעי, יומיים לאחר שהתחילה המלחמה, הופסקו השידורים ברדיו ונשמעו שירים מאוד מעודדים. בחדשות של שעה 16:00 אחר הצהרים הודיעו שכל הגדה המערבית וירושלים – שהיא לא הייתה שלנו במשך אלפיים שנים – סוף סוף שלנו. עוד הודיעו שגם כבשנו את כל סיני במשך יומיים. סבתא אומרת: "זו היתה כזאת גאווה והתרוממות רוח, זו הייתה חוויה שאי אפשר לשכוח אותה כל החיים."

ביום חמישי בבוקר העבירו כוחות דרך מפרץ חיפה למלחמה ולחימה נגד סוריה. הסורים עמדו על הרמה והיה להם יתרון אסטרטגי של גובה. לאחר יומיים נוספים הכוחות הישראלים הגיעו כמעט עד לדמשק. כל מקורות המים שכל השנים קודם לכן הסורים ניסו להטות אותם כך שיהיה לישראל מחסור במים, ובאמת היה מחסור – עברו לידי המדינה שלנו.

במלחמה הזו שטח המדינה גדל פי שלושה ממה שהייתה קודם לכן, הייתה כזו אופוריה והתרוממות רוח בעם. "זו הייתה חוויה מרגשת ברמות שאי אפשר לתאר, במיוחד כיבוש ירושלים."

הזוית האישית

רון: היה מעניין מאוד, למדתי הרבה על העבר של סבתי בזמן השיחה ואני מרגיש שהתכנית חיזקה את הקשר בינינו.