מאגר סיפורי מורשת

הסבתא אורה מספרת לנכדתה תהילה אלפסי: "שמי אורה מדלעי, נולדתי בשנת 1957 בישראל להוריי, משפחת יוספי.

בית הוריי

גדלתי בעיר חצור הגלילית. בגיל 6 אני ומשפחתי עברנו ליפו העתיקה. כשעברנו מחצור הגלילית הייתי ממש עצובה, כי שם הכרתי הרבה אנשים. קרובי משפחה, חברות, שכנים… ומצד שני – הייתי שמחה שאנחנו עוברים ליפו העתיקה -מקום חדש. זה מקום והזדמנות להכיר אנשים ומקומות חדשים. הייתי ממש סקרנית לדעת איך זה יהיה. בגיל 10 עברנו שוב דירה לבית אחר ביפו. אלו היו כבר יותר מדי מעברים בגיל שלי.

בבית שלי היינו תשעה ילדים. היינו שש בנות ושלושה בנים. לכל ילד במשפחתנו היה תפקיד: רחל אחותי הייתה הבכורה ותפקידה היה לעזור בחינוך ובלמידה. לשנייה קראו מזל, והיא עזרה בפרנסת הבית ובנקיונותיו. אני אורה הייתי השלישית, הייתי אחראית על הכיף. הרביעית הייתה שמחה, שהייתה אחראית על המפגשים החברתיים. לחמישי קראו אבשלום, הוא עזר לסבא לפרנס את המשפחה. עופר היה השביעי, הוא היה לומד ומלמד. השמינית הייתה זהבה, היא הייתה תלמידה טובה, והייתה מנגנת במנדולינה. התשיעית הייתה אילנית, היא הייתה אוהבת לאסוף מפיות ובולים ולאפות.

יום בחיי

4 בבוקר. הכול חשוך מסביב, קול הצרצרים נשמע ברחובות. אבי מעיר אותי ב-4 בבוקר, ואני קמה בשקט כדי לא להעיר את אחיי. אני עוברת בזהירות בין כל המזרנים עליהם ישנים שמונת האחים שלי שישנים ראש וזנב. בביתנו שני חדרים. חדר אחד להורים וחדר אחד לילדים. אני יוצאת מהבית לשירותים, כדי לצחצח שיניים ולהתפנות. השירותים לא היו בתוך ביתנו, אלא בחצר הבית. אני משתדלת לסיים מהר, כדי לא לאחר לעבודה של אבא.

אני מסיימת להתארגן בזריזות, כדי ללכת עם אבי. אבי צריך שאעזור לו בעבודתו. הוא עבד בתור חלבן. עבודתו של החלבן מתחילה מוקדם בבוקר, אבא היה לוקח איתו בקבוקי חלב כדי לחלק בבתים. הבקבוקים היו עשויים מזכוכית, ואני הייתי צריכה להיזהר שלא יישברו. הייתי שמה את הבקבוקים על תלת האופן של אבא שלי. וכל פעם שהיינו מגיעים לאחד הבתים, הייתי יורדת בזריזות מהתלת אופן, לוקחת את הבקבוק המלא, ומניחה אותו ליד הדלת של המשפחה שהזמינה חלב. ומחזירה את הבקבוק הריק, שהיה מוכן ליד הדלת, לתלת אופן. שמחתי מאוד להצטרף לאבי, שכן יכולתי להיות עם אבא בזמן איכות לבד, בלי כל האחים שלי. אך, מצד שני היה לי קר, והייתי עייפה מאוד. כך הייתי כל בוקר הולכת עם אבא. הייתי רואה בשעות האלה את האנשים שקמו להתפלל בנץ, וגם ראיתי את המשאיות של חנויות המכולת מורידות סחורה..

מיד בסיום העבודה, בסביבות השעה 7 בבוקר, רצתי מהר להתקלח אחרי העבודה. כל הבגדים שלי היו מלוכלכים עם ריח חמוץ של חלב, לא יכולתי לוותר על המקלחת. בכל בוקר מיהרתי לצאת בזריזות לבית הספר. זה היה מאתגר, כיוון שכל הילדים היו כבר ערים כשחזרתי הביתה. כולם היו צריכים להתארגן, ואני הייתי צריכה תוך כדי הבלאגן גם להתארגן, ולהיות מוכנה לבית הספר להגיע בזמן ולא לאחר. הייתי צריכה גם לארגן כריכים, ולעזור לאימא שלי לקחת את אחיי לבית הספר ולגנים.

כל היום הייתי צריכה ללמוד בחריצות בבית הספר, להקשיב למורה, לכתוב, ולעשות מה שהמורה אומרת. השתדלתי שהמורה לא תרגיש כמה אני עייפה, ושאני ערה משעה כל כך מוקדמת בבוקר. אחרי  הלימודים חזרתי הביתה. אימא הייתה מכינה לנו ארוחה פרסית חמה וטעימה. אחר הצהרים חיפשתי לי פינה שקטה בה אוכל לקרוא ספרים ולפתור תשבצים, זה התחביב האהוב עלי. ואחר כך הייתי גם עושה שיעורי בית בחריצות. אחרי שסיימתי את כל המטלות, הייתי אחראית גם על הכיף.

ובסוף הלכתי לישון… גם לישון לא פשוט, כי צריך להוריד מזרנים ולסדר מקום לכולם. אבל זה כבר לסיפור הבא בעז"ה..

הזוית האישית

תהילה: תודה לך סבתא אורה על הסיפור המרתק, שהיה מלווה בהרבה ערכים. אני מאחלת לך בריאות ושמחה.