מאגר סיפורי מורשת

יהודה בייליס נולד בפברואר 1927. הוא עבר את השואה כנער בגטו קובנה. קורותיו בקובנה לפני הכיבוש הנאצי ולאחריו, בגטו קובנה, במסתור ובמחנה הריכוז דכאו פורסמו בספר אוטוביוגרפי בשם יודקה. הספר יצא לאור בשנת 2003.

"אמי חנה נולדה בוורשה, בירת פולין, היא למדה רפואת שיניים וכאשר הגיעה לקובנה, פתחה מרפאת שיניים. אבי אליעזר למד רפואה, וכאשר פרצה מלחמת העצמאות של ליטא בשנים 1918 – 1920 הוא התנדב לצבא וזכה לעיטור גבורה עקב כך שהגן בגופו על מפקד הגדוד הליטאי.

כתוצאה מהסכם "ריבנטרופ-מולוטוב", עברה ליטא לידי הרוסים. הייתי בן 13 בזמן שנכנס הצבא האדום לליטא, ושלט בה. החל מיוני 1940, היה משטר סובייטי נוקשה. כתוצאה מהמהפך השלטוני, משפחתי האמידה נאלצה לוותר על כל רכושה, והוריי הפכו להיות עובדי מדינה. בתקופה זו נתקלתי לראשונה בחייו בגילויי אנטישמיות בוטים מצד הליטאים ואף בסימני רצח, שהפכו בשנים מאוחרות יותר כלי שרת של מדיניות “הפתרון הסופי” לבעיית היהודים באירופה.

ב-22 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את ליטא ובו ביום הותר דמם של היהודים. הגרמנים התחילו מיד בבידוד האוכלוסייה היהודית, כשהליטאים, כולל הפרטיזנים שיתפו עמם פעולה בתהליך כליאת היהודים בגטאות, בפעולות השיטור וכן, במעשי הרצח בפורט התשיעי, של עשרות אלפים מיהודי העיר וקבורתם בקברי אחים. בספרי מתוארים צעדי ההשפלה, ההגבלות ופעולות הרג שעשו הן הגרמנים והן הליטאים בתקופת התחלת הכיבוש הגרמני. ב-11 ביולי 1941 התפרסם צו המורה לכל יהודי קובנה, כי עליהם לעבור לגטו.

אני איבדתי את הוריי האהובים ועל אף שנורתי והושלכתי לבור, הצלחתי לחלץ את עצמי פצוע מתוך הבור. מאחר שהייתי עדיין נער ולא ידעתי מה לעשות, התגנבתי חזרה לגטו ולמדתי לשרוד. אולם מאחר שהייתי לבדי וללא נותן חסות כלשהו נאלצתי לברוח, ומצאתי מחסה בבית איכרים בכפר סמוך בעזרתה של "חסידת אומות העולם" גניה פרמנסקאיטה (1927 – 1996). בכפר בניתי לעצמי מסתור מאולתר מאחורי התנור שבמטבח.

במאי 1943 געגועיי והקושי של המשפחה להסתיר אותי אילצו אותי לחזור לגטו, אולם הצלחתי לצאת ולהיכנס לצורכי מסחר בשוק השחור. תכונה זו משכה את תשומת לבם של אנשי המחתרת, והם השתמשו בי להצלת 22 תינוקות יהודים."

יהודה בייליס בתכנית הקשר הרב דורי

בייליס מתאר בספרו כיצד, בסיועו של חסיד אומות העולם, הכומר יעקובאוסקאס סטניסלובס, הצליח להבריח 22 תינוקות יהודים מהגטו למנזר בצד החופשי. על פעולה זו, קיבל יהודה שנים לאחר מכן את “עיטור ההצלה” מידיו של נשיא ליטא.

"ביוני 1944 נשלחתי למחנה הריכוז דכאו בגרמניה. הצלחתי לשרוד גם את מחנה העבודה לנדסברג 1 ומחנה קאופרינג 4, שהיו מסונפים למחנה הריכוז דכאו. בתום המלחמה נותרתי יחיד מכל משפחתי. עליתי ארצה באונית המעפילים אח”י וג’ווד, הצטרפתי לאצ”ל, השתתפתי בקרבות מלחמת העצמאות בגדוד 21 של חטיבת כרמלי, נפצעתי באחד הקרבות והמשכתי לשרת בהתנדבות במילואים עד וכולל מלחמת לבנון הראשונה. הקמתי משפחה לתפארת, יש לי שתי בנות , שלושה נכדים ונין. עבדתי בחברת "סולל בונה" עד צאתי לגמלאות.

ספרי האוטוביוגרפי תורגם לליטאית, לאנגלית ולגרמנית. על בסיס הספר בעברית כתבתי ספר נוסף בליטאית, המיועד לבני נוער ליטאים הרחוקים מיהדות ומהשואה, בו ההקדמה ההיסטורית ארוכה יותר, נוספו  בו צילומי תעודות ומסמכים בליטאית והתווספו פרקים על יהדות. אני מלווה משלחות נוער לפולין כאיש עדות ומוזמן כל שנה לליטא להופיע בפני תלמידים ולספר את סיפורי".

הזוית האישית

לינוי: מאחלת ליהודה חוסן עם משמעות בחיים והמשך הנאה מהמשפחה.

יהודה בייליס, מבית האבות הספרדי חיפה, השתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם התלמידה לינוי מלכה מכיתה ז'3 מנהיגות, בית הספר עירוני ג' חיפה.

ספרו האוטוביוגרפי "יודקה" יצא לאור בשנת 2003, מעבר לכך ליהודה בייליס קיים ערך בויקיפדיה והוא גם סיפר את סיפורו לתכנית הטלוויזיה מבט שני לקראת יום השואה בשנת 2014 – "ילד מבריח ילדים – אפרת זינגר עם יהודה בייליס".