מאגר סיפורי מורשת

שמי הלן אופטובסקי, נולדתי בשנת 1947, כבת בכורה למוריס ולובה הלפרן בעיר אנטוורפן שבבלגיה. הוריי היו פעילים בשואה, אבא כחייל בחטיבה הבלגית בצבא הבריטי ואימא כאחות באחד מבתי הילדים תחת חסותה של המלכה אליזבת מבלגיה, שהצילה המוני יהודים. סביי לעומת זאת, ניצלו על-ידי איכרים בלגים.

הוריה של הלן לובה ומוריס

אחרי המלחמה אבא רצה לנסוע לפלסטינה (ישראל אז) אבל לפני כן ביקר אצל משפחתו באנטוורפן אשר הכירו לו את לובה. הם התאהבו, אך לובה אמרה לו "זאת אני או פלסטינה" משום שלא יכלה לעזוב את הוריה לבדם. מוריס בחר בה והם נשארו באנטוורפן. לפני שהגעתי לישראל, תמיד הרגשתי שהייתי חייבת לבצע מעין "תיקון", לעשות את העלייה שאבי לא עשה.

כשהייתי בת ארבע וחצי נולד ג'וסקה. אחד הזיכרונות המוקדמים שלי מאז היה שהוא לא אהב תרד. לאמא שלי היה חשוב שיאכל תרד (שכביכול חשבה שמכיל ברזל) ולשם כך נתתי לו לשחק בשערי המתולתל משום שזאת הייתה הסחת דעת טובה כשאכל. בתמורה קיבלתי סנט ועוד סנט עד שיכולתי לקנות לי רקיקים.

הלן ואחיה ג'וס

בנעורי למדתי בתחכמוני, בית ספר יהודי שחינך אותנו לערכים יהודיים. כשהגיע יום העצמאות ביה"ס היה מקושט בדגלי כחול ולבן ואני זוכרת כי הייתי נרגשת עד דמעות וחשבתי לעצמי "מה אני עושה כאן? מקומי שם, בישראל." ההרגשה הציונית התחזקה כשהתחלתי ללכת לתנועת הנוער "בני עקיבא". אני, בן זוגי הטרי והרבה מחבריי, עלינו בעקבותיה ארצה במקום להמשיך ללמוד בבלגיה.

אחרי העלייה בשנת 1966, גרנו ברמת אביב שהייתה אז מורכבת משישה בניינים, שם נולדו שתי בנותיי הבכורות. כעבור ארבע שנים חזרנו לבלגיה בגלל סיבוכים. שם נולדה בתי השלישית. נהייתי גננת בתחכמוני, בית הספר של ילדותי. כשגדלו הבנות הלכו לתנועת ה"שומר הצעיר" וביקשו להזמין את שליח התנועה לחגיגות המשפחתיות שלנו. אותו שליח, ארי אופטובסקי נהפך לבעלי השני. בשנת 1988 חזרתי עימו ארצה והתיישבנו בקיבוץ יחיעם איפה שנולד ויחדיו בנינו בית.

לצערנו הוא חלה בסרטן ואחרי עשר שנים הלך לעולמו. אחד הדברים האחרונים שאמר לי היו "אל תהיי רק סבתא, תעשי משהו עם החיים שלך." כעבור פחות משנה אחרי פטירתו נכנסתי לקורס מוריי דרך איפה שיכולת הדיבור שלי בשפות שונות באה לידי ביטוי והצלחתי להתגבר על האבל הודות למקצוע שבו עסקתי מזה 20 שנה.

לצערי, בשל המצב כיום של וירוס הקורונה, אין תיירים באופק ונאלצתי לנסות דברים חדשים כמו: ציור, ספורט, עבודות התנדבות לקהילה ולקיחת חוגים מגוונים.

הזוית האישית

דניאל: הלן, לא יצא לי לגדול עם סבא או סבתא במהלך החיים שלי. אני מרגישה כאילו את לקחת את התפקיד הזה וכעת את גם ממלאת אותו. מאחלת לשנינו שנמשיך להיפגש ושנמשיך ביצירתם של פרויקטים אחרים יחדיו.

הלן: דניאל, הודות לסיפורים שנתת לי לספר והזיכרונות שהעליתי נזכרתי בדברים שנשכחו ממזמן. אפילו אחי ששיתפתי פתאום גם נזכר. זאת לא תהיה פרידה, תשמרי על קשר ותממשי את כל יכולותיך.