מאגר סיפורי מורשת

סבא יהודה בכר נולד בבולגריה בעיירה הנקראת קרנובט שנמצאת ליד הכביש בין עיר הבירה סופיה שנמצאת במערב המדינה ובין בורגס, עיר הנמל הראשית. סבא חי בבולגריה עד גיל שמונה ואז עלה ארצה באונייה מבורגס והגיע לחיפה (המדינה הייתה בת שנה כשהגיע).

מחיפה נלקח לבית עולים בפרדס חנה, בית העולים היה מחנה בריטי נטוש וסבא חיי שם עם משפחתו (שישה אנשים) כמה חודשים בלבד. מבית העולים עבר עם משפחתו לשכונת התקווה בתל אביב בגלל שהוריו מצאו שם עבודה בתוך עולים חדשים. כשמשפחתו הגיעה לתל אביב החל סבא ללמוד בבית ספר, סבא היה בן 9 אבל הוא היה גבוה מאוד, לא ידע עברית והיה טוב מאוד בחשבון, לכן הדרך היחידה לשבץ אותו לכיתה הייתה לעשות לו מבחן בחשבון. על פי המבחן סבא שובץ בכיתה ו'. סבא התקשה להבין את כל השיעורים מלבד שיעור חשבון ולפעמים זה הוביל לכעס מאוד גדול מצד המורים.

אחרי חצי שנה אבא של סבא קיבל עבודה במפעל בירושלים, סבא ומשפחתו קיבלו דירה שהייתה רכוש נטוש ברחוב ממילא (כיום המרכז המסחרי הגדול ביותר בירושלים) כחמישים מטרים מתחת לחומת בטון שהייתה הגבול של ישראל עם ירדן. סבא הצטרף לבית הספר גאולים שנפתח במיוחד לעולים חדשים, עד היום זוכר סבא כמה אנשים מבית הספר הזה לטובה: את מנהל בית הספר ששמו היה דורון, את שתי המחנכות הראשונות שלו: תמר וזהבה ואת השרת של בית ספר שהיה לו פעמון נחושת איתו היה מסמן את היציאה להפסקות. סבא מספר שבתקופה הזו העברית שלו מאוד השתפרה. אחרי שסיים את בית הספר גאולים עבר ליפו בגלל העבודה של אביו והצטרף לתיכון עירוני ז' ביפו, הוא היה במחזור הראשון של התיכון הראשון ביפו. בתקופת התיכון סבא שיחק כדורסל בהפועל יפו והספיק לשחק נגד תנחום כהן מינץ, אגדת הכדורסל של מכבי תל אביב, בנוסף הלך עם חבריו לתנועת נוער והם היו יוצאים יחדיו למחנות קיץ.

בשנת 1958, כשהיה בן 18 ושלושה חודשים, סבא התגייס לצבא לחיל השריון. סבא עבר את כל המיונים והשלבים ועבר קורס קצינים, קציני חי"ר וחיל השריון. סבא הכיר את סבתא כשהיה קצין בגדוד 82, חטיבה 7.

בשלב הזה של השיחה סבא קרא לסבתא כדי לספר איך הם הכירו: סבתא שירתה גם היא בגדוד 82 בחיל השריון. תוך כדי השירות הגיעו חבר'ה שסיימו קורס קצינים ביניהם סבא, שסיים את הקורס בהצטיינות, סבא חיזר אחרי סבתא והיא לא כל כך שמה לב, אך בסוף זה הצליח לו והם נהפכו לזוג, למשך חמש שנים. אחרי שסבתא סיימה קורס פיזיותרפיה הם התחתנו. עד החתונה סבא הספיק להיות מפקד מחלקת טנקים והוא הועבר לבית ספר לשריון, שם היה מדריך וסגן מפקד בקורס מפקדי טנקים, הוא היה גם מדריך בקורס קצינים. שנה אחרי החתונה נולד הבן הראשון אייל (דוד שלי). סבא לא נכח בלידה בגלל ששירת בצבא, באותה תקופה סבא וסבתא גרו בחולון וסבא היה בן 26.

בתאריך 5 ביוני בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, אז סבא היה בצפון ולא חזר לגדוד וצורף ליחידת מילואים בצפון, איתה עבר את המלחמה. סבא השתתף בעקיפת ג'ינין והשתתף בכיבוש טובס ובכיבוש שכם. משכם עלה לכיוון רמת הגולן ומשם דרומה על ציר הנפט עד לצומת רפיד. חודש אחרי המלחמה סבא הועלה בדרגה לסגן מפקד גדוד. אחר כך הועלה לדרגת מפקד גדוד בדרגה של סגן אלוף. בשנת 1969 נולד הבן השני במשפחה, דני (דוד שלי).

בסיום תפקיד מג"ד (מפקד גדוד) סבא עבר למכללה לפיקוד ומטה (פו"ם). באותו זמן הוא וסבתא עברו חזרה לחולון, בגמר פו"ם עבר לשמש כסגן מפקד חטיבה בסיני על גדת תעלת סואץ (חטיבה מרחבית של חי"ר) שם שירת כשנה, אחרי שנה עבר להיות סגן מפקד חטיבה 7 (שהייתה בבאר שבע) ושם שירת כשנה עד כשלושה חודשים לפני מלחמת יום כיפור. במלחמת יום כיפור שימש כסגן מפקד חטיבה 600 (מילואים). במלחמה עצמה סבא נפצע בצוואר ובכתף כשלושה ימים אחרי שהתחילה. סבא היה בבית חולים שלושה שבועות, וסבתא, שבדיוק גמרה קורס נהיגה, הייתה נוסעת לבקר אותו עם דוד אייל ודוד דני.

אחרי המלחמה הקים סבא חטיבת טנקים (מילואים) במסגרת פיקוד מרכז. לקראת סוף התפקיד נולדה טלי (אימא שלי) באוקטובר שנת 1975. לאימא היה מום בלב והיא עברה ניתוח לב פתוח בגיל עשרה חודשים, לכן סבא עבר לשרת קרוב לבית ונהיה מדריך בקורס פיקוד ומטה. התפקיד הבא והאחרון שסבא קיבל היה ראש מטה גייס (בין 3 ל – 5 אוגדות).

כשנה אחרי סיום התפקיד עבר סבא עם משפחתו לארצות הברית ושימש כשליח של קרן קיימת לישראל בעיר דנוור, קולורדו. כשסיים את התפקיד וחזר לארץ, סבא השתחרר מצה"ל (אחרי 27 שנות שירות). אחרי השחרור סבא עבד בסולתם מערכות כעשרים שנה בתפקיד מנהל שיווק מרגמות ותחמושת של המפעל בעולם.

סבתא מספרת שמאז השחרור מהתבא הם התנהלו כמשפחה נורמטיבית, כל הילדים התגייסו לשריון, וכיום יש לסבא וסבתא חמש נכדות (אני הכי קטנה) ושלושה נכדים. פעם בשבועיים ביום שבת בצהריים אנחנו באים לארוחה לכל המשפחה אצל סבא וסבתא. אני בתור נכדה יכולה להגיד שהארוחות מאוד מהנות (והתבשילים של סבתא מאוד טעימים), תמיד כיף לבוא לסבא וסבתא ולא הייתי מחליפה את זה בשום דבר אחר בעולם.

הזוית האישית

מאיה: סבא מספר שהיה לו מאוד נעים, נחמד ומסקרן, אם כי זוהי הפעם השביעית שמראיינים את סבא לעבודת חקר שורשים, לכן השאלות לא היו יותר מדי מפתיעות.. באופן אישי היה לי מאוד מעניין לשמוע את הסיפור של סבא ולמדתי הרבה דברים חדשים, בעיקר על הקריירה הצבאית שלו.