יד ביד עם המדינה
סיפורו של דוד פרץ, שנולד במרכז הכרמל מיד לאחר קום המדינה
נולדתי ב- 31.8.48 בבית החולים "אימהות" שבמרכז הכרמל בחיפה. בניין בית החולים משמש כיום כספרייה עירונית. תעודת הלידה שלי הינה מסמך מימי שלטון המנדט הבריטי עליו עדיין מודפס "פלשתינה".
הוריי
אבא שלי, דניאל פרץ ז"ל, עלה לארץ בשנת 1931 כנער ציוני. הוא התגורר בחיפה וכשהוריו עלו ארצה בשנת 1936 עברו לגור בקריית חרושת שליד טבעון , יחד עם משפחת אחותו. סבא, שעל שמו אני נקרא, וסבתא היו בין ראשוני המתיישבים במקום.
אבא הצטרף למשטרת היישוב העברי, ארגון "הנוטר" (כוח משטרתי שהוקם בחסות השלטון הבריטי, כגוף חוקי להגנת היישובים העבריים מפני התקפות הערבים, כחלק מכוחות השמירה) והיה מפקד הנוטרים אשר שמרו על קריית חרושת מפני הפורעים הערבים. כמו כן היה חבר בבריגדה היהודית ובהמשך הצטרף לארגון "ההגנה" שלחם בשלטון הבריטי בימי המנדט בארץ.
עם הקמת המדינה, השתתף בקרבות מלחמת העצמאות והשתתף בקרבות לכיבוש חיפה ואזור הצפון. אימא שלי, דבורה פרץ ז"ל לבית שטרנברג, עלתה לארץ בשנת 1934 והתגוררה בחיפה. היא עבדה בעבודות מזדמנות שונות כמו סלילת כבישים ועבודה במטבח הפועלים. בשנת 1940 הוריי התחתנו ועברו לגור בכפר חסידים, שם אבי עבד כשומר במתקן של חברת חשמל.
תקופת ילדותי
בשנת 1947, כשנה לפני הולדתי, עברה משפחתי להתגורר בשכונת נווה שאנן בחיפה. לימים אמא סיפרה לי כי עם פרוץ מלחמת העצמאות היא המשיכה לעבוד בשכונת הדר בחיפה. הנסיעות לעבודה וחזרה היו ברכב משוריין, כאשר היא שוכבת על הרצפה, כי הערבים צלפו על רכבים שעברו בשכונת חליסה בה נסעה. כל זאת כאשר היא נמצאת בחודשי הריונה האחרונים איתי.
עם המשפחה בגיל שנה 27.8.1949
משפחתי, הוריי ו- 3 ילדים, התגוררה בצריף שכור. בצריף גרו שתי משפחות, כאשר השירותים והמקלחת מחוץ לצריף והמטבחון משותף לשתי המשפחות. מתקופת ילדותי אני זוכר בעיקר את השלג שירד בחיפה בשנת 1950 ואת יום המעבר בתאריך 1.3.1952 לדירה החדשה שהוריי קנו בשכונת רמות רמז בחיפה. בין השכנים שלי היו קטרינה סנש ובנה גיורא, אמה ואחיה של חנה סנש. אשתו של גיורא, גינוסה סנש, הייתה הגננת שלי בגן תת חובה. מתנתה של גב' קטרינה סנש לבר המצווה שלי היה ספרו של בעלה בלה סנש "ציבי", מלווה בהקדשה אישית שלה . לצערי, הספר "נעלם" עם השנים.
תקופת הילדות שלי אופיינה כתקופת הצנע בישראל. בגלל המחסור בארץ הוקצבה לכל תושב הקצבה יומית של מזון. חיי הצנע לא התבטאו רק במזון אלא גם בכל תנאי החיים. התקלחנו פעם בשבוע, אני התקלחתי יחד עם אחי, כדי לחסוך מים וחשמל. (אמי לא הפעילה אמצעי חשמל מיותרים עד יומה האחרון, למרות שהחשמל בביתנו היה בחינם בשל עבודתו של אבי בחברת החשמל).
למדתי בבית הספר היסודי "הבונים" בשכונת רמות רמז בחיפה. מחנך הכיתה שלי, מכיתה ה' עד ח', אהב, בין השאר, לטייל בארץ ולכן כיתתי טיילה פעמים רבות ברחבי הארץ בעיקר טיולים רגליים. כך הכרתי את נופי ישראל ולמדתי אהבת ישראל. בתקופת הלימודים הייתי חבר גם בתנועת נוער "המחנות העולים" במסגרתה טיילתי הרבה ברחבי המדינה והשתתפתי במחנות עבודה בקיבוצים.
טיול תנועת הנוער להרי אילת – חנוכה תשכ"ה 1965
טיול בית ספר להר ארבל 1961
תקופת הבגרות ושירותי הצבאי
בשנת 1966 התגייסתי לצה"ל ושירתי כטכנאי קשר במטוסי "מיראז". במהלך השירות הצבאי השתתפתי במלחמת ששת הימים. לאחר שחרורי מצה"ל בשנת 1970, התחלתי לעבוד ברפא"ל בה עבדתי במשך 33 שנים עד פרישתי לגמלאות.
ב- 12.1970 התחתנתי עם פנינה לבית ינקו ונולדו לנו 3 ילדים: דנית בשנת 1973, הילה בשנת 1976 ושגיא בשנת 1983, ו- 3 נכדים: אופק בשנת 1997, נועם בשנת 2001 וסער בשנת 2013.בשנת 1970 התחלתי בלימודי הנדסאי אלקטרוניקה במקביל לעבודתי ברפא"ל.
ב- 6.10.1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. גויסתי לשירות צבאי במשך חצי שנה, כאשר בבית נותרו לבדן אשתי הצעירה ובתי התינוקת בת 5 חודשים.את עבודתי ברפא"ל התחלתי כטכנאי אלקטרוניקה ואח"כ כהנדסאי ובמשך השנים התקדמתי והגעתי לתפקידי ניהול בכירים.
במשך כל השנים האלה ניצלתי כל זמן פנוי לטייל ברחבי הארץ עם המשפחה, שגדלה עם הזמן, תוך הקניית אהבת הארץ והמדינה לדורות ההמשך שלי.
כיום כגמלאי, אני מתנדב פעמיים בשבוע ב- "יד שרה" כתרומה וסיוע לקהילה, רוקד ריקודי עם פעמיים בשבוע ומסייע לילדים ולנכדים.
מילון
ארגון "הנוטר"כוח משטרתי שהוקם בחסות השלטון הבריטי, כגוף חוקי להגנת היישובים העבריים מפני התקפות הערבים, כחלק מכוחות השמירה
ציטוטים
”ניצלתי כל זמן פנוי לטייל ברחבי הארץ, תוך הקניית אהבת הארץ והמדינה לדורות ההמשך שלי.“