מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא ברברה שם משפחתי שמיר. שמי השני הוא שילה, לבית פרייס. שם אבי הוא שמואל יוסף ושם אמי ג`ין לבית עליון.

נולדתי בתאריך 5.2.1940 בעיר פילדלפיה במדינת פנסילבניה שבארה"ב. לסבי מצד אבי קראו חיים ולסבתי קראו שינדל, מצד אמי היו את סבא אברהם וסבתא חני עליון.

שם המשפחה שלי היה במקור פרייס והשתנה בשנת 1965 לשמיר משום שהתחתנתי. במשפחתי אני הילדה היחידה. אהבתי את זה שאני בת יחידה בגלל שהייתי מפונקת. היה לי קשר חזק עם אמי.

המשפחה חגגה לי את היום ההולדת 80 במסעדה שליד הגן הבוטני. משפחתי בירכה אותי, וכמו כן משפחתי העלתה סרטון ובו הראתה תמונות של משפחתי.

אירוע נוסף משמעותי בחיי הוא העלייה לישראל: חוויתי לידה מחדש בעלייה לארץ ישראל. עליתי לארץ כשהייתי בת 29 יחד עם סבא שמעון ושני ילדים. הגענו לארץ במטוס. עם עלייתנו הגענו לפתח תקווה שם גרנו ארבע שנים. משם עברנו לבית חורון. אני שמחה שעליתי לארץ כי אני מרגישה שבניתי אותה.

ילדות

ילדותי עברה עלי בכיף. אני זוכרת מילדותי את שכני לוס, שהייתה להם מאפיה. אני זוכרת שליד ביתי היו בתים כמעט מחוברים בצד. שני רחובות לידינו הייתה חנות. הכל היה קרוב. אהבתי בתקופה זו לקרוא, לרכב על אופניים לחברות.

כשהייתי בת 5 סבא שלי עבר לגור אתנו. הבית בו גדלתי היה עם שישה חדרים, המיוחד בבית היה זה שהייתה גינה קטנה.

בבית הספר היסודי למדתי ב"לי", זה השם של בית הספר. המורים שלימדו אותי היו טובים ונחמדים. אני זוכרת שבאביב בכל שנה היה יום כיף: היה אוכל טעים, משחקים כיפיים ועוד. החברים שלי בתקופה הזאת היו נחמדים. נהגתי לדבר עם חברותיי פקי, סוזה, וקרו. אהבתי לשחק עם הבובות. חפץ קרוב לליבי אז היו הבובות שקיבלתי מדודה לינה. בביתי אז היו נפוצים המאכלים: ג'לי, סנדוויץ', טונה שאמי הייתה מכינה. בכל ערב אצלנו בשעה שש הייתה ארוחה בשרית וכולנו אכלנו חוץ מאבא שהיה עדיין בעבודה.

בתיכון למדתי בבית הספר "פילדלפיה מערב" שבעיר פילדלפיה שבארה"ב. זכור לי מאותה תקופה לימודים טובים וכיפיים. אהבתי בתיכון את הלימודים וחברים. התחביבים שלי היו לקרוא. בחופשים הייתי מדריכת קייטנות. החג שהיה אהוב עלי הוא פסח כי היה אורחים.

לימודים גבוהיםעבודה

אחר התיכון למדתי סוציולוגיה סטטיסטית באוניברסיטת פנסילבניה במשך ארבע שנים. לדעתי, הלימודים חשובים כי זה פתח לי את הראש. וכן הלימודים היו נהדרים. כיום הייתי רוצה ללמוד תנ"ך.

בתחילת דרכי בעולם התעסוקה עבדתי בתור מזכירה במשרד פרטי וגם בכלבו במרכז פילדלפיה. לאחר מכן עבדתי בארץ ישראל בסטטיסטיקה אקטואלית. היה לי קשה בעבודה כי זה היה מסובך. לאחר הפרישה בין השנים 1962-1965 המשכתי לעסוק באיחוד תנועות הנוער.

נישואים

הכרתי את בעלי שמעון בשנת 1963 כששנינו עבדנו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. גרנו בתחילה בארה"ב עד שנת 1969. כיום לאחר גירושינו עברתי לגור בירושלים ושמעון עבר לבית חורון. שמעון נפטר בשנת 2020.

בחתונתנו

השבוע עברתי לגור ליד משפחתי בעופרה.

נולדו לנו ארבעה ילדים: דני, בנימין (בנג'י), ראובן (אבא של יאיר המראיין) ואשר. יש לנו 22 נכדים, כן ירבו, שגרים בירושלים, עפרה ובעלי זהב. את הילדים והנכדים אנחנו פוגשים מדי פעם. היום אני אוהבת במיוחד את החגים פסח ופורים כי אנחנו נפגשים. את חנוכה אני אוהבת כי אנחנו נוהגים לקיים הדלקת נרות משפחתית.

כיום אני פנסיונרית ולומדת.

געגוע שקיים אצלי הוא לפינוק של אמי. כמו כן הייתי רוצה להוסיף שהחיים יפים.

הזוית האישית

סבתא ברברה: הריאיון עם נכדי עזר לי לזכור חוויות.

הנכד יאיר: במסגרת העבודה עם סבתא שמעתי ולמדתי הרבה זכרונות. התכנית מחזקת את הקשר בין הדורות.