מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

יאיר ריכטר דיין

יאיר ושמואל
המשפחה כיום
סיפור חייו של שמואל דיין

למה בחרתי להשתתף בפרוייקט זה?

בחרתי להיות בפרויקט הקשר הרב דורי ולכתוב את סיפור חייו של סבי בגלל שכל שבת, כשמשפחתי התארחה אצל סבי וסבתי או שהם התארחו אצלנו, תמיד סבי היה מספר על מה שקרה לו בשואה- רק קטעים מהסיפור השלם ואני רציתי לדעת את הסיפור השלם, של מה שקרה לו בשואה כי זה היה ממש מעניין ומסקרן לדעת את הסיפור המלא. בנוסף, רציתי לכתוב את סיפור חייו ולתעד אותו לדורות הבאים.

בפרויקט זה, אתעד את סיפור חייו של סבי, שמואל דיין (בשמו הקודם: שמואל ריכטר):

סבי נולד בשנת 1933, בברטיסלבה- צ'כסלובקיה. מס' הנפשות במשפחתו של סבי: ארבע נפשות, שני הורים ושני בנים. סבי היה הצעיר במשפחה, אחיו היה גדול ממנו בארבע שנים.

לסבי היו הרבה קרובי משפחה, רובם נספו בשואה ורק אחדים מהם נשארו חיים אחרי השואה.

ילדות בצל המלחמה

בספטמבר 1939, התחיל סבי ללמוד בבית הספר היהודי האורתודוקסי בברטיסלבה. באותו זמן, פרצה גם מלחמת עולם שניה.

ביום הראשון ללימודים של סבי, בכיתה א', היו כשלושים ושניים תלמידים. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, גורשו הרבה משפחות יהודיות מברטיסלבה לאזורים אחרים בסלובקיה. לאט- לאט הלכו וירדו מספר התלמידים וב- 1944מספר הילדים בכיתה ירד לתשעה.

רוב הילדים נשלחו עם משפחותיהם למחנות ריכוז והשמדה.המשפחה של סבי שרדה עד אז כי אבא של סבי נחשב כ"נחוץ למאמץ המלחמתי" של סלובקיה.

הרדיפות

מ- 1939 עד 1942, הרדיפות נגד היהודים הוחרפו. בתחילת הרדיפות היהודים היו צריכים ללכת עם מגן דויד צהוב קטן- תפור על הבגד החיצוני. אחר כך היו צריכים ללכת עם מגן דויד צהוב הרבה יותר גדול. מי שלא היה לו מגן דויד צהוב בבגד, המשטרה עצרה אותו ונענש.

במרץ 1942 התחילו לשלוח את יהודי העיר למחנות ריכוז או השמדה בפולניה. רק ראשי משפחות יהודים ששירותם נדרש על ידי המדינה הסלובקית לא נשלחו למחנות.

80% מיהודי סלובקיה נשלחו אז למחנות הריכוז והצליחו לשרוד עד ספטמבר 1944. מאז גם 20% היהודים שנשארו נשלחו למחנות השמדה, רק קומץ קטן של יהודים הצליח להתחמק מלהישלח למחנות ריכוז.

הבריחה

בספטמבר 1944 נאספו כל היהודים בעיר ונשלחו למחנות ריכוז בפולניה. משפחתו של סבי הצליחה להימלט למקום מחבוא אצל אישה גויה- נוצרית אדוקה. היא התגוררה בברטיסלבה וסיכנה את חייה בכך שהצילה עשרה יהודים.

מפני שהייתה אז מלחמת העולם השנייה, האוכל היה דל וניתן היה להשיגו באמצעות תלושים שהם קיבלו מהממשלה. מאחר וסבי ומשפחתו היו במחבוא, הממשלה לא הכירה בהם כתושבים מן המניין ולא קיבלו את תלושי המזון. בנוסף, מאחר שראשי המשפחה לא יכלו לעבוד ולהרוויח כסף, היה קשה להתפרנס ולהאכיל את המשפחה. לשם כך, היו צריכים למכור את כל דברי הערך שהיו ברשותם.

כשבעה חודשים לפני גמר מלחמת העולם השנייה, השלטונות אספו את כל היהודים בעיר ושלחו אותם למחנות ריכוז והשמדה. המשפחה של סבי במקרה לא נאספה עם כל שאר היהודים בעיר והצליחה לברוח ולהתחבא מפני השלטונות, סבי ומשפחתו התחבאו אצל האישה הגויה עד כיבוש העיר על ידי הצבא הרוסי.

המחבוא- 120x240 ס"מ

במחבוא החיים לא היו קלים, המחבוא היה חדר קטן במרתף בביתה של האישה הגויה. בחדר המרתף היו עשרה אנשים, ובלילה שלושה מהם יכלו ללון מחוץ למחבוא, שישה ישנו במחבוא במיטת קומתיים אחת. אחד מהם, שהוא סבי, שהיה הקטן ביותר- ישן על ספסל קטן שהיה מונח במחבוא. מאחר והמיטה הייתה צרה מאוד, אם אדם אחד רצה להסתובב מצד אחד לשני, כל האחרים היו צריכים להסתובב לאותו הצד באותו הזמן ביחד.

הכניסה לתוך החדר הייתה מוסתרת על ידי ארון שגבו היה צמוד לקיר וחצי מגב הארון שימש כמו דלת כניסה למחבוא. דלת הארון נפתחה לתוך פתח המחבוא. כשדלת הארון הייתה סגורה לא היה אפשר לראות שהארון עמד לפני פתח הכניסה למחבוא וכך, הכניסה למחבוא הייתה מוסתרת.

תמונה 1

החיים במסתור

במשך היום סבי ומשפחתו יכלו להסתובב ברחבי הבית אבל לא צמוד לחלונות כדי שלא יראו אותם וכדי שלא ישמעו אותם. הם נאלצו ללכת ללא נעליים, אלא רק עם גרביים.

בזמן שהגויה לא הייתה בבית לא ניתן היה להשתמש בבית השימוש או להסיק את התנורים לחימום, כדי שהשכנים לא ישימו לב שיש אנשים בבית חוץ מהגויה.

מאחר והייתה מלחמת העולם השנייה, היה אפשר לקנות אוכל רק על ידי תלושים ממשלתיים. מאחר והממשלה לא ידעה על קיומם, לא היו להם תלושים. הם יכלו לקבל את האוכל רק מבעלי המכולת- ידידי הגויה או ידידיו של אבי סבי (שלפני המלחמה היה ספק מזון והכיר אותם). כל היום משפחתו של סבי יכלו להתעסק רק בקריאת ספרים או במשחקים שקטים.

כך עברו על משפחתו של סבי 187 ימים של המלחמה עד ששוחררו מהגרמנים, על ידי הצבא הרוסי- בשביעי של פסח. בזאת נגמרו הרדיפות נגד היהודים על ידי הנאצים הגרמנים ועוזריהם. וכך משפחתו של סבי יצאה לחופשי לחיים רגילים.

העלייה

ארבע שנים אחרי גמר מלחמת העולם השנייה עלה סבי עם הוריו ארצה, ביוני 1949 והם התיישבו בירושלים. בגיל 16 הלך סבי ללמוד בבית הספר אורט, ברחוב הנביאים בירושלים. סבי למד במשך שלוש שנים מסגרות מכונות- בבית ספר אורט. אחרי כן, סבי למד שנה רביעית במסגרות מכונות בבית הספר הטכני של הטכניון בחיפה.

שירות בצה"ל

ב- 1953, כשסבי היה בגיל 20, התגייס לצבא והתנדב לקורס טייס.

ב- 1955, סבי גמר קורס טייס בהצלחה רבה, הוא עבר לטייסת קרבית ואחר כך לטייסת הובלה.

ב- 1956 סבי השתתף ב"מבצע קדש". הטייסת שסבי לחם בה הצניחה את הצנחנים במעבר מטלה והוא השתתף בלכידת משחתת של הצי המצרי.

עם פרוץ ההפוגה, הטייסת של סבי המשיכה לטוס בכל רחבי מדבר סיני ולספק חיילים וציוד בבסיסי צה"ל- במדבר סיני.

באמצע 1957 סבי השתחרר מחיל האוויר והתחיל ללמוד בטכניון. הלימודים האלה נפסקו כשאביו של סבי נפטר.

סבי אז ניהל זמן קצר את חנות המכולת בסיטונות, אך הוא רצה לסגור את העסק על מנת להמשיך ללמוד. באותו הזמן, חלתה אמו של סבי והיא נסעה לאנגליה להבריא. אחרי סגירת העסק סבי הצטרף לאמו באנגליה.

סבי באנגליה

סבי עבר בחינת בגרות באנגליה ולמד באוניברסיטה הנדסת מכונות.

עם גמר הלימודים באוניברסיטה, סבי התחיל לעבוד בתור מהנדס מכונות במספר חברות ייצור עד שיצא לגמלאות.

ב1960 סבי הכיר את סבתי והם התחתנו ב-1962. נולדו להם שלושה ילדים והבכור מבניהם הוא אבי. עם הזמן, הילדים חונכו בבתי ספר של יהודים, בלונדון, ואחד אחד עלו ארצה- אבי עלה ארצה ראשון.

העלייה השניה

ב- 1997, לאחר שעלו כל ילדיהם, סבי וסבתי עלו לארץ ושכרו דירה ברחביה. לאחר 3 שנים הם קנו דירה במרכז העיר ושם הם גרים עד היום.

לפני שנה, נסע סבי עם אבי ושני האחים שלו לברטיסלבה- לראות את הבית, אותו הבית שבו סבי הסתתר בזמן המלחמה (שקיים עד היום). הם נפגשו עם המשפחה של הגויה- גב' יאסק, שהחביאה אותם. היא נפטרה בגיל צעיר, ב- 1954.

סיפור חייו של סבי הוא הסיפור של חלק של עם ישראל במאה הקודמת, ששרד את תלאות מלחמת העולם השנייה בעזרת ה' וברוך ה' עלו לארץ, נלחמו עליה וכעת יש בה חיי יהודים מלאים עם חירות.

זה סיפור של ניצחון אמתי נגד אלו שרצו ורוצים להעלים את העם היהודי.

סיפור חייו של שמואל דיין מלווה בתמונות

מילון

יהדות אורתודוקסית
זרם מרכזי ביהדות המודרנית, הממשיך לדגול באמונה המסורתית שהתורה שבכתב ויסוד התורה שבעל פה ניתנו למשה בהר סיני, ולפיכך שתיהן בעלות תוקף מחייב ונצחי. השקפה זו מדגישה את המחויבות המלאה להלכה ולשלשלת הפסיקה המסורתית שלה.

ציטוטים

”זה סיפור של ניצחון אמתי נגד אלו שרצו ורוצים להעלים את העם היהודי“

הקשר הרב דורי