מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של סוזנה פאול זילנסקי

זבוטינסקי - הציור שסבא רבא צייר
סבתא סוזנה כתינוקת ומשפחתה
החיים שלי בברית המועצות (רוסיה)

סבתא סוזנה זילנסקי ונועם חורש משתתפים השנה בתכנית הקשר הרב דורי. במהלך המפגשים תעדו יחד את סיפורה של סבתא סוזנה.

נועמיקו,

אני, כמובן, אספר את הסיפור שלי, של משפחתנו… אנסה לספר על האנשים שעיצבו את אישיותי, לתאר (גם אם ברפרוף) את האווירה שבה גדלתי…

אבל, קודם אני רוצה להתייחס לסיפור של הסבא המקסים מהמפגש הקודם, הראשון שלנו בתכנית הקשר הרב דורי, אותו סבא שסיפר על תפקידו כשפיקד על "מבצע משה" – המבצע הראשון להצלת יהודי אתיופיה…

מבצע משה"מבצע גור אריה יהודה או מבצע משה (21 בנובמבר 1984 – 5 בינואר 1985) היה מבצע אווירי במסגרת מבצע אחים להאצת פינויים של ביתא ישראל ממחנות הפליטים בסודאן לבלגיה ומשם לישראל. שמו המקורי "מבצע גור אריה יהודה" מגיע מתוך תוארם של קיסרי האימפריה האתיופית והשם "מבצע משה" ניתן על ידי המגבית היהודית המאוחדת ונקרא על שמו של משה רבנו, אשר הוביל את בני ישראל לארץ כנען. במסגרת המבצע הועלו 6,364 איש". (ויקיפדיה)

הייתי רוצה להתייחס לסיפורו, כי הסיפור הזה קשור לכולנו… אליך, אליי… לכל אדם בארצנו הקטנטונת… הוא קשור לעצם היותנו כאן…

הרי, רובנו פעם הגיענו לכאן כעולים חדשים, רק שלא כולם זוכרים את זה…

אתה, בוודאי זוכר, הסבא סיפר במפגש ואמר, שהכי מרגש היה עבורו והוא לא ישכח זאת לעולם – איך בכו החיילים שלנו כשבסוף המבצע, לאחר שעברו את כל התלאות, כל הקשיים, לפעמים הבלתי אנושיים, "הם הרימו על הידיים את האנשים שהצילו – והעבירו אותם לאנייה שלנו, שחיכתה להם בים, להביא אותם ארצה! זהו! הצלחנו! מהרגע הזה האנשים האלו בטוחים, כל הסכנות מאחור…".

בגלל זה אני רוצה, שכולכם, כשאתם שומעים על היחס הלעיתים, משפיל, דוחה, מתנשא, כלפי האנשים האלו בארץ, כשאתם שומעים, שיש אנשים בארץ, שלא נותנים להם יד – כי היד שלהם שחורה… לא מתיישבים לידם באוטובוס כי הם… אל תישארו אדישים!!! כי הם כמו כולנו חלק בלתי נפרד מהמדינה שלנו. כולנו בסופו של דבר קיבוץ גלויות. כולנו נרדפנו בארצות מוצאנו ואת הגאולה מצאנו בארץ הקטנה שלנו. ישראל!!

אני בטוחה, שאתם שמתם לב, שבהרבה מאוד ערים בארץ יש רחוב על שם זאב ולדימיר ז'בוטינסקי. אני לא בטוחה, שכולכם יודעים מי היה האיש? הוא היה מנהיג ציוני דגול. בן אדם חכם, מוכשר, אמיץ ומאוד אינטליגנטי. הוא היה סופר, מתרגם, פובליציסט ונואם מרתק, הוא עמד בראש בית"ר (לא לא, לא של קבוצת הכדורגל הירושלמית), היה מנהיג האצ"ל וכו' וכו'. הוא גם הקים את ה"חשמונייה" – ארגון ציונות רוויזיוניסטית של סטודנטים בכמה ארצות וביניהן – לטביה.

וכאן הסיפור מתחבר לחלוטין לסיפור משפחתנו:

אבא שלי, סבא רבא שלך, נחמיה (חמינק'ה) פאול, היה סטודנט בפקולטה לאדריכלות באוניברסיטת ריגה, בירת לטביה- מדינה, השוכנת על גדות הים הבלטי וכיום, לאחר התפרקות ברית המועצות, שוב מדינה עצמאית.

תמונה 1

קרגנדה – קזחסטן

סבא רבא, חמינק'ה היה ציוני אמיתי וחבר ב"חשמונייה" – כך נקרא הארגון ברוסית (והשם נגזר כמובן מהמילה חשמונאים). חמינק'ה היה בטוח, שלאחר שיסיים את לימודי האדריכלות, יעלה ארצה, אז עוד לפלשתינה… וכמו שאומרים: "לבנות ולהיבנות בה".

ז'בוטינסקי באותם ימים, היה מגיע לריגה להרצות בפני חברי ה"חשמונייה". בשנת 1936, לפני 81 שנה… באחד המפגשים האלו עם ז'אבו (כך בחיבה רבה כינו את זאב ז'בוטינסקי חברי ה"חשמונייה") סבא רבא שלך צייר תוך איזה 10-15 דקות. הוא צייר את הדיוקן של ז'אבו ובתום המפגש הראה אותו לז'בוטינסקי – וז'בוטינסקי חתם על הציור.

 ציור דיוקנו של זאב ז'בוטינסקי אותו צייר סבא רבא חמינק'ה

תמונה 2

זאב ז'בוטינסקי

אבא שלי לא נפרד מהציור הזה מעולם: לא במשך 20 שנה בגירוש לסיביר וקזחסטאן (ובקיצור לגולאג – כך נקראת ארץ מחנות הריכוז של סטאלין), היכן שאני נולדתי. לא במשך 10 שנים בהיותנו "סירובניקים". הרי, כשחזרנו מהגירוש לריגה, התחלנו לדרוש רשות עלייה ארצה… לארץ ישראל.

נועמיקו, אתה יודע – מה זה "סירובניק"? זה בן אדם, יהודי, שדורש רשות לעלות ארצה ומקבל מהשלטונות סירוב. מכאן – הביטוי "מסורבי עלייה".

ובכן, לחברי ה"חשמונייה" פרט לרוח האחדות הציונית ואחוות האחים, פרט לעזרה הדדית ופעילות מגוונת לשם עלייה לפלשתינה ולשם הגשמת חלומם (ברוח הז'בוטינסקאית) – הקמת מדינה יהודית עצמאית – הדבר, שבאותה העת, נראה לרבים מהארגונים הציוניים האחרים – הזוי ולא מציאותי (וז'אבו חטף לא מעט ביקורת על כך, לעיתים ביקורת ארסית…) – ובכן, פרט לכל הדברים הללו, היו לחברי ה"חשמונייה" גם סמלים.

מה שתראו כעת – לא תוכלו אפילו לראות ב"בית ז'בוטינסקי" שנמצא בתל אביב, ושבקרוב נעביר להם את זה לפחות בתמונות.

תמונה 3

ציפיל – זו מתנה – אות הוקרה מזאב ז'בוטינסקי

תמונה 4

טבעת שניתנה על ידי זאב ז'בוטינסקי

חמינק'ה הזמין טבעת עם הסמל. על הסמל, צבעים של ה"חשמונייה": לבן, כחול וצהוב… שני הצבעים: לבן וכחול – מרכיבים כיום את הדגל של מדינתנו. בנוסף היה גם דבר, שנקרא "צׅיפּֽ-פֵל" – גם עליו סמל ה"חשמונייה", מעוטר באותיות נ' ו – פ' – שהן ראשי התיבות של השם נחמיה פאול, כמו גם המילים של ז'בוטינסקי בעברית – "האיש על דגלו" והשנה – 1930!

בשנת 1940 הארגון הציוני ה"חשמונייה" חדל מלהתקיים – הרוסים פלשו ללטביה, כבשו אותה כמעט ללא התנגדות, רבים מחברי ה"חשמונייה" גורשו לגולאג. ביניהם גם אבא שלי, שחודשים ספורים לפני זה סיים את לימודיו וקיבל דיפלומה של אדריכל, ושחודשים ספורים לפני זה התחתן עם אמי.

תמונה 5

סבא רבא וסבתא רבתא – ההורים של סבתא סוזנה

אני רוצה להראות עוד משהו, שאולי, מעל לכל, מאפיין ומגדיר – מי היה אבא שלי.

תמונה 6

בשנת 1932 עוד בהיותו סטודנט צעיר, חמינק'ה, קנה עפרונות צבעוניים איכותיים של החברה הידועה koh -i-noor ואמר, שהוא יתחיל לצייר בעפרונות האלו כאשר יגיע לפלשתינה. הוא קיים את הבטחתו… הוא התחיל לצייר בעפרונות הללו בדיוק 40 שנה אחרי, כאשר בשנת 1972 קיבלנו סוף סוף רשות יציאה לעלייה ארצה…

הוא עוד הספיק לעבוד בארץ ישראל כאדריכל במשך 10 שנים. חלומו התגשם. על קברו, על המצבה שלו, כתוב: "בן אדם יקר שחלם לבנות את ירושלים וזכה לעשות זאת".

נועמיקו, אולי עוד כמה רסיסי זיכרונות מהילדות.

לילד שנולד בארץ, בארץ – שזאת מדינה יהודית, חופשית ודמוקרטית, קצת קשה להבין את מה שאני כעת אגיד.

כשמתכוננים לחגוג כאן את חג הפסח – נכנסים עם אימא לסופר וקונים מצה… כשחוגגים חנוכה – קונים סביבונים בכל הצורות והצבעים, עם מוזיקה, או, בלי, עם אורות, או, בלי וכו' וכו'.

אני הייתי בת ארבע מקסימום, בקרגנדה – שבסביבתה מחנות ריכוז של סטאלין, הוריי בגירוש, ללא דרכונים, ללא זכויות. ההורים מתכוננים לחגוג את חג החנוכה. לא רק שאי אפשר להשיג סביבון, אין, אפילו, חתיכת עץ להשיג. אבא חותך פיסת עץ מה"רגל של הכיסא" חתיכת עץ ומגלף ממנה סביבון, שדומה כשתי טיפות מים לסביבון שקניתי כאן בארץ, רק שעליו אבא כתב את האות "ש" – נס גדול היה שם.

ועוד אני זוכרת איך אימא עם השכנה שלנו, גם היא יהודייה, גם משפחתה הייתה בגירוש – מכינות לבד את המצות ואני, הקטנטונת, מוקסמת לחלוטין, עוקבת בעניין רב איך הן עובדות עם מין גלגלת על הבצק, והגלגלת משאירה חורים על הבצק הדק כל כך. אני מהופנטת אחר המעשה המוזר הזה וכמובן, לא יודעת, שעל המעשה הזה, האסור על ידי השלטונות, היה אפשר אף להיענש.

הזוית האישית

סבתא סוזנה: קודם אני רוצה להתייחס לסיפור של הסבא המקסים מהמפגש הקודם, הראשון שלנו בתכנית הקשר הרב דורי, אותו סבא שסיפר על תפקידו כשפיקד על "מבצע משה" – המבצע הראשון להצלת יהודי אתיופיה…הייתי רוצה להתייחס לסיפורו, כי הסיפור הזה קשור לכולנו… אליך, אליי… לכל אדם בארצנו הקטנטונת… הוא קשור לעצם היותנו כאן!

מילון

זאב (ולדימיר) זַ'בּוֹטִינסקי
זאב (ולדימיר) זַ'בּוֹטִינסקי, ולדימיר (זאב) יבגנביץ' ז'בוטינסקי; י"ב בחשוון תרמ"א, 18 באוקטובר 1880 אודסה, האימפריה הרוסית – כ"ט בתמוז ת"ש, 4 באוגוסט 1940, ליד ניו יורק) היה מנהיג ציוני, סופר, משורר, מתרגם, פובליציסט ונואם מפורסם; ממחדשי הצבאיות העברית וממקימי הגדוד העברי במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, ויחידת הגנה עצמית של יהודי אודסה; והיה מכונן הציונות הרוויזיוניסטית; ראש בית"ר, מנהיג האצ"ל ונשיא הצה"ר; מההוגים היהודים הליברליים הבולטים בעת החדשה.

ציפיל
מתנה - אות הוקרה מזאב ז'בוטינסקי

מבצע משה
מבצע גור אריה יהודה או מבצע משה (21 בנובמבר 1984 - 5 בינואר 1985) היה מבצע אווירי במסגרת מבצע אחים להאצת פינויים של ביתא ישראל ממחנות הפליטים בסודאן לבלגיה ומשם לישראל. שמו המקורי "מבצע גור אריה יהודה" מגיע מתוך תוארם של קיסרי האימפריה האתיופית והשם "מבצע משה" ניתן על ידי המגבית היהודית המאוחדת ונקרא על שמו של משה רבנו, אשר הוביל את בני ישראל לארץ כנען. במסגרת המבצע הועלו 6,364 איש.

ציטוטים

”בן אדם יקר שחלם לבנות את ירושלים וזכה לעשות זאת.“

”היו רק שלושה וחצי טנקים כדי להגן על המדינה.“

הקשר הרב דורי