מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מי שלא משקיע שוקע

שלי ותלמידים בביקור בבית התפוצות
שלי בצעירותה
שלי כהן ינובסקי מתנדבת בידיד לחינוך

שמי

שמי שלי כהן ינובסקי. מקור השם: שלקה מבולגריה. אני נקראת על שם סבתי. משמעות שמי הפרטי: שלי, של כולם. לסבתי קראו רחל, בבולגריה קראו לה רשל. בילדותי קראו לי שלקה ובגיל 17 כאשר הוצאתי תעודת זהות נרשם ששמי שלי (רחל). שם משפחתי כהן – מהתנ"ך, ינובסקי – עיירה ינובה ברוסיה.

קצת על עצמי

אני גרה בחולון. מתנדבת כ – 10 שנים מתוכם 9 שנים בבית הספר שז"ר בחולון. עבדתי כ- 40 שנה כמנהלת חשבונות בבנקים ובמקום עבודתי האחרון במפעל ליצור שמן מאכל וכוספה (מזון לבהמות). עם סגירת המפעל התחלתי בהתנדבותי.

תמונה 1

משפחה

יש לי שישה נכדים ונכדה אחת. מבתי הבכורה הלית  – שני בנים בני 24.5 ו-19.5, בתי השנייה דקלה יש לה שלושה ילדים, בת שגילה הוא 10+ ושני בנים בן אחד כמעט בן 8 והבן הצעיר כמעט בן 5. הם גרים במודיעין ואני מבקרת אותם לעתים קרובות. בתי הצעירה קרן גרה במושב אביגדור. יש לה שני בנים אחד בן כמעט 7 והשני כמעט בן שנתיים. אני סבתא יוזמת, מטיילת עם הנכדים, נפגשת עם חברות, אחיותיי ומבלות בסרטים, הצגות, מופעים ומסעדות.

המעבר מגבעתיים לחולון

בשנת 1977 החלטנו לעבור לגור ליד הורי שעברו משכונת שפירא בתל אביב לחולון. בגבעתיים גרנו בבית בן שני חדרים וחצי בבית משותף, רכשנו בית פרטי על חצי דונם ובו ארבעה חדרים בחולון קרוב לבית הורי. בשנת 1978 עברנו אני בעלי ושתי בנותיי. הבכורה הלית הייתה בת שבע וחצי, רשמתי אותה לבית ספר סירקין לכיתה ב' והצעירה הייתה בת שנתיים חצי רשמתי אותה לגן פרטי. הלית השתעממה בכיתה ב' מפני שבגבעתיים למדה את הכל בכיתה א' השיטה הייתה לימוד בקבוצות כל תלמיד התקדם לפי יכולתו.

לימים נולדה בתי הצעירה קרן שהיא כיום בת 38. שתי בנותי דקלה וקרן למדו בבית הספר גורדון ושלוש בנותיי סיימו לימודיהן בתיכון מטרני. אני גרה בחולון 38 שנה ונהנית מהבית, מהחברה, מהסביבה ומההתנדבות.

החיים בשכונת שפירא

נולדתי ב-1 בדצמבר 1947 בבית חולים הדסה בתל אביב להוריי סטריה  (כוכבה) ומרקו. נולדתי יומיים אחרי עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל מדינה יהודית ומדינה ערבית. ברשותי תעודת לידה פלשתינית מאחר וארצנו נקראה פלסטין.

תעודת הלידה הפלסטינית שלי

תמונה 2

לאבי הייתה נגריה בשדרות חכמי ישראל 23 שכונת שפירא ת"א. לימים בנה קומה שנייה בה התגוררנו בחדר אחד משפחתי חמש נפשות ובחדר השני הורי אבי.

אמי כוכבה (סטריה בספרדית שזה כמו סטאר באנגלית) ואחיותיה זלדה וויקטוריה

תמונה 3

גרנו באחד הרחובות היפים של השכונה. הילדות שלי הייתה עשירה בחברים, במשחקי רחוב בשדרה, טיפוס על עצים, רכיבה על אופני אבי. לא הייתה אז טלוויזיה וכמובן לא מחשב ופלאפון. בקושי היו טלפונים וכדי לקבל קו חיכו הרבה זמן. מי שקיבל קו היו רופאים, עו"ד, מהנדסים, חברות ומפעלים. מכיוון שלאבי הייתה נגריה גם אנחנו קיבלנו קו טלפון כאשר מלאו לי 16 שנים.

הנגרייה של אבי

אבי, כהן מרקו, נולד בשנת 1912 בבולגריה בעיר הבירה סופיה. כאשר מלאו לו 14 נרשם לבית ספר תיכון מקצועי בו למד נגרות וסיים כנגר אומן. הגיע לישראל כאצן במכביה השנייה בשנת 1935 ולא חזר לבולגריה. לאחר שנים בנה לו בית מלאכה בשכונת שפירא ברחוב חכמי ישראל 23 תל אביב. עבד כנגר אומן.

כאשר גדלתי אהבתי מאוד לרדת לבית המלאכה ולעזור לאבי, מאחר ומשחקים לא היו, המשחקים ששיחקתי היו בקרשים, פטישים ומסמרים וניסיתי לבנות כיסאות, שולחנות למשחק.

בחצר של בית המלאכה אבי גידל שפנים, ארנבות וגן ירק. גם שיח בננות מאוד טעימות וגדולות גדלו בגינה, לא כמו הבננות שהיום אנו קונים בחנות הירקות.

בית ספר ויתקין בשכונת שפירא

בטרם מלאו לי שש שנים הורי רשמו אותי לבית ספר יסודי שהיה במרחק כ 20 דקות מביתי.  הייתי ילדה נמוכה והילקוט היה ענק. לאט לאט הלכתי לבית ספר. בכיתות בתקופה ההיא לא היו מזגנים בחורף קפאנו ובקיץ היה מאוד חם. בכיתה א' כמעט ולא למדתי שום דבר המורה הייתה חולה כל השנה. בכיתה ב' הגיע מורה רות שחשבה שאנחנו באוניברסיטה ומילאה את הלוח ואני בקושי הספקתי להעתיק ארבע חמש מילים. הגעתי לכיתה ג' ולא ידעתי קרוא או כתוב. למזלי בכיתה ג' הגיע מורה דבורה

פרישמן שלימדה אותי כארבע שנים, יום יום נשארה איתי בסוף הלימודים ולימדה אותי קרוא וכתוב, והתחלתי להתקדם בלימודים.

בכיתות ו'-ז' לימד אותנו המחנך שמואל והמנהל אריה לימד אותנו תנ"ך. זכור לי מקרה שהמנהל העליב אותי לפני כל הכיתה, היה מבחן של פתגמים והיה פתגם "והדרת פני זקן" רשמתי "והדרת פני סב" ועד היום אני לא מבינה איך מנהל מתנהג בצורה כזאת. היה לנו גם שיעור ציור עם המורה גבי שהיה אומן. זכור לטוב המורה למוזיקה אריה לבנון שאחר כך התקדם והיה למנצח בתזמורת. שיעורי התעמלות כ-  4 שעות שבועיות וכמעט כל יום למדנו כ- 7 שעות חוץ מיום שישי. עלי לציין שכיום לומדים 6 שנים בבית הספר היסודי ואחר כך חטיבה 3 שנים ו- 3 שנים תיכון. בתקופתי למדנו 8 שנים יסודי ו- 4 שנים תיכון. לדעתי חבל ששינו

בית ספר ויתקין ת"א – מחזור ט"ו, תשכ"א

תמונה 4

עלי לציין גם את המקצועות שלמדנו שהיום יצאו ממערכת הלימודים: הבנים למדו נגרות והבנות למדו מלאכה, תפירה, אריגה, סריגה, רקמה, למדנו גם לתפור במכונות תפירה. ברשותי עדיין לאחר 58 שנים סינר שתפרתי ורקמתי.

בית ספר תיכון מקצועי

נרשמתי לבית ספר מקצועי לפקידות. כיום בתי הספר כמעט כולם קרובים למקום המגורים, אני נסעתי די רחוק מדרום תל אביב לצפון תל אביב. המקצועות שלמדנו היו רבים, ואפרט: ספרות, תחביר, היסטוריה , גאוגרפיה, תנ"ך, אנגלית, חשבון מסחרי, הנהלת חשבונות, תורת המסחר, כלכלה, קצרנות, מכונת כתיבה, עיתונות, מזכירות, קורספונדנציה (תכתובת) בעברית ובאנגלית, היה לי מאוד קשה, ובכל זאת אני זוכרת את שנות לימודי בהנאה.

משחקים ששיחקנו

בהפסקות שיחקנו קלאס, שבע אבנים, חמש אבנים, מחניים, קפיצה בחבל, קפיצה בשני חבלים, קפיצה בדילגית, תופסת, תופסת צבעים, וגם יצאנו במחולות. באותם משחקים שיחקנו שחזרנו הביתה לאחר הכנת השיעורים עם החברים בשכונה.

ההתנדבות בעמותת "ידיד לחינוך"

אני מתנדבת בעמותת "ידיד לחינוך". עשיתי הסבה מקצועית לאחר 40 שנה כמנהלת חשבונות. המעבר מאוד חד לעבוד עם ילדים. בתחילה לא היו לנו הכלים המתאימים. ביקשנו מהרכזת שלנו השתלמויות ונענו לבקשתנו. למדנו כ-3 שנים בסמינר לוינסקי, פעם בשבוע כל פעם כ-4 שעות והלימודים תרמו מאוד. תפקידנו כמתנדבים לעודד את התלמידים ולהיות בשבילם בעיקר אוזן קשבת. יש תלמידים שלומדים טוב יותר בקבוצה קטנה, ילדים ביישנים פתאום אני נוכחת לדעת שהם כן יודעים את החומר, רק שבכיתה של 35 ילדים הם "נעלמים". אני תקווה שיצטרפו עוד מתנדבים. בחולון יש בערך כ 130 מתנדבים, בבאר שבע יש כ 260 מתנדבים.

היום כמתנדבת אני מבינה היטב את קשיי התלמידים, משתדלת לחזק, להקשיב, לעזור במה שאני יכולה ולספר על עצמי שגם לי היה קשה אבל לא הייתה עזרה, וכדי להצליח ישבתי שעות על הכנת השיעורים, עד שיצא מוצלח וקריא מאחר ועד שהמורה דבורה לא ישבה עמי על כתיבה תמה לא הבינו מה אני כותבת, במיוחד שהחלפתי אותיות. חשבון היה המקצוע החזק שלי אבל למרות זאת היו לי טעויות בחיבור המספרים ולכן במקום לקבל 100, קיבלתי 80 על הדרך הנכונה.

המוטו שלי

אני אומרת לתלמידים לא למהר ולבדוק שוב ושוב. המשפט השגור בפי הוא ש"מי שלא משקיע שוקע". הפרוש הוא שמי שלא לומד היטב לא מצליח בלימודים. צריך לקחת את המשפט כדרך חיים בכל דבר- בחיים צריך להשקיע כדי להצליח.

ההתנדבות שלי

בשנה הראשונה להתנדבותי לא ידעתי מה לעשות ועבדתי לפי הרגש. נתנו לי ארבעה תלמידים וכל תלמיד היה עמי כשעה. בין התלמידים הייתה תלמידה ששמה איריס גטו. תלמידה מקסימה שכתבה סיפורים נפלאים והיא הייתה בת 10 וכיום צריכה להיות בת 19. פגשתי אותה לפני מספר שנים והיא סיפרה לי שהיא לומדת במקווה ישראל ומאוד מרוצה.

ברצוני לשתף אתכם במכתב שכתבה לי אותה תלמידה בתום שנת הלימודים. וכך היא כתבה:

מכתב מהתלמידה איריס גטו בית ספר אשלים כתה ד', 30.6.2008

"נהניתי לעבוד בחשבון אבל בהתחלה היה קשה לי ותמיד הרמתי ידיים. עכשיו ברור לי, שכדי להצליח יש לעבוד וכדי לעבוד עליך להאמין בעצמך, ואני הבנתי שאת זה יש לי ממזמן. ברגע שהבנתי זאת ראיתי איך אני מתקדמת. בכל דבר שפעם לא הצלחתי. סוף סוף יום אחד הבטתי במראה ושמחתי לראות אותי, כי אני זה אני ולא אחר. ואני שמחה שעזרת לי להבין את זה. תודה."

אני מתנדבת בין 10 שעות ל 12 שעות שבועיות מצטרפת לטיולים הצגות ומופעים כמלווה. מאוד אוהבת את ההתנדבות. אני שמחה מאוד כיצד שהילדים מקבלים אותי גם תלמידים שאיני ממשיכה איתם נגשים אלי לחיבוק. שלושה מחזורים שלוויתי אותם מכתה א' כבר סיימו ואני לפעמים פוגשת אותם ברחוב.

במשך השנה המורות מקבלות אותי בסבר פנים יפות שמחות לקראתי כנ"ל התלמידים וכשאני לוקחת קבוצה לפי בקשת המורה הרבה תלמידים רוצים להצטרף. איני לוקחת תלמידים שאינם מכינים שיעורים ורק תלמידים שבאמת רוצים להתקדם. חשוב ללמד אבל יותר חשוב לשמוע מה יש לתלמיד להגיד ולשמוע מה הם הקשיים כדי לחזק אותו. לא נורא לטעות, מטעויות לומדים. זה משפט החיזוק שלי.

שעת סיפור

בימי שישי אני מקריאה סיפור בכיתות ב'1 ו ב'4 והתלמידים מאוד מהנים. יש הקשבה מלאה ואחר כך אני שואלת שאלות, תוך כדי הקריאה אני עוצרת שואלת אם מובן כי יש מילים בשפה עשירה שהתלמידים אינם יודעים. וכך מעשירה את שפתם.

שיר שאני אוהבת: יא משלטי, להקת הנח"ל

ותיקי להקת הנח"ל – יא משלטי

קישור לקובץ הסיפור המלא עם התמונות

הזוית האישית

רחל ינובסקי:

מכתבי תודה

במשך השנים יש לי המון מכתבי תודה ממורות מתלמידים. במיוחד ריגש אותי מכתב מהמנהלת לשעבר יהודית בר-און שנהניתי לשרת את בית הספר איתה במשך 4 שנים. ריגשה אותי גם מתנה סינר עם הקדשה:

"הסינר של שלי באהבה ובהוקרה כיתה ה'1" תלמידי הכיתה סיימו בשנה שעברה. זאת כיתה שליוויתי אותם מכיתה א' שנתיים עם המורה חוה שטרן, שנתיים עם המורה הילה פרגון ושנתיים עם המורה בהירה אריה.

סיפור נוסף שסיפרה שלי כהן ינובסקי: רשליקה רוכבת עם רמה

מילון

ידיד לחינוך
עמותת "ידיד לחינוך" הנה הגוף המוביל בהפעלת גמלאים מתנדבים במערכת החינוך ברחבי הארץ.

ציטוטים

”"מי שלא משקיע שוקע" - בחיים צריך להשקיע כדי להצליח. “

הקשר הרב דורי