מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של סבתא מרגלית נזרי לבית פדידה

אופטימיות ואמונה – זה כל העניין

סבתא מרגלית נזרי נולדה למשפחת פדידה שעלתה ממרוקו בשנת 1948, כמו המדינה. סבתא מרגלית נולדה בחיפה בבית יולדות מולדה בשנת  1948, לאבא יצחק ואמא פרחה – פיפין. במשפחה היו שמונה ילדים: חמישה בנים ושלוש בנות: יעקב, אלי, חנה, אברהם, משה, מזל ושמעון.

סבא יעקב נזרי נולד באלג'יריה בתאריך 25.3.1947. לסבא דוד סבתא מסעודה. במשפחה היו 11 ילדים: שבעה בנים וארבע בנות. לפני העלייה לארץ, במרוקו, סבא רבא וסבתא רבתא גרו בכפר ברסניי במחוז תפיללת.

באותה תקופה היו כל מיני מחלות שלא הייתה להםן עדיין תרופה, לכן היו תינוקות שנולדו ונפטרו בגלל כל המחלות שהיו באזור. סבא רבא וסבתא רבתא התפללו שילדיהם ישארו בחיים. לילה אחד, כשהדוד שלהם היה על ערש דווי ביקשו ממנו סבא וסבתא שכאשר הוא עולה לשמיים שיבקש בשבילם רחמים על ילדיהם כדי שיחיו. באותו לילה כשהדוד נפטר, סבתא סבא חלמו חלום זהה שלושה עלי תאנה ולב אחד וכך נולדו שלושה בנים ובת. שאול, יצחק, שמעון, סבתא עדה היא הבת של יצחק. סבא הוא הבן של עדה נזרי.  סבא וסבתא הם בני דודים כך היה מקובל פעם לחתן בני משפחה. לסבתא ולסבא נולדו שלושה ילדם פרח, דורון ויצחק.

שסבא יצחק פדידה, אבא של אמא וסבתא פיפין רצו לעלות לארץ מאלג'יריה הם עלו בעלייה בלתי לגאלית בפסח שנת 1947, לפני קום המדינה. סיפור הכיסוי היה, שהם יוצאים לחופשה בצרפת, לכן גם השאירו את כל רכושם: חנות ובית בעיר אורן. הם היגיעו למרסיי, שהיא עיר נמל ידועה בצרפת ומשם עלו לישראל. כאשר הם הגיעו לחופי ישראל הבריטים שלחו אותם לקפריסין. הם היו במחנה מעבר בעתלית עד שיום אחד החליטו לשלוח את המשפחות עם הילדים לישראל.

סבתא מרגלית נולדה בשנה שקמה המדינה 1948 וגדלה בחיפה במקום שנקרא: ואדי רושמיה – זו הייתה שכונה שתושביה הערביים של חיפה נטשו אותה והעולים החדשים שהגיעו לחיפה התיישבו בבתים הנטושים.  לסבתא יש זכרונות ילדות מאוד טובים. בגלל גומות הלחיים של סבתא, תמיד כולם רצו שתחייך ותצחק ולכן הצחיקו אותה. היה שיר מיוחד ששרו לה, כדי שתצטרך לשיר ולחייך, לשיר קוראים "עגלה עם סוסה". אחד מזכרונות הילדות המוקדמים של סבתא היה השלג שירד בשנת 1949 בחיפה. סבתא מרגלית זוכרת לטובה את ילדותה למרות הקושי והמחסור של התקופה של ראשית המדינה.

תקופת הילדות הייתה טובה, כי המשפחה שלה הייתה משפחה חמה ואוהבת. ההורים חינכו את הילדים לחיים עצמאיים, הילדים היו מעורבים בכל ועזרו לאמא בעבודות הבית הניקיון ואפילו בכביסה: "למדנו לעזור ולהיות עצמאיים". היא ממשיכה ואומרת: "המשפט שאני זוכרת מאמא שלי היה: 'יש ימים שקשה לעבור אותם, השמש זורחת, השמש שוקעת ומחר מתחיל יום חדש והכל עובר –  לא לקחת שום דבר קשה."

מגילת אסתר עולה לארץ ישראל

במשפחתינו יש מנהג מיוחד הקשור לחג הפורים, בכל חג מתכנסת כל המשפחה המורחבת בבית סבתא ויחד קוראים את מגילת אסתר. זו איננה סתם מגילה אלא מגילה מיוחדת אשר מגוללת לא רק את סיפור חג הפורים אלא גם את גילגולה של המגילה העתיקה הזו במשפחה וכיצד היגיע לארץ יחד עם בני המשפחה שעלו לארץ ישראל מאלג'יר. בכל שנה חוזרים ומספרים לכל בני המשפחה כי המגילה המיוחדת הזו המגוללת בתוך כלי עץ מעוטר בפרחים נמצאת במשפחתינו כמאה שנים והיא נשמרת במשפחה כמו אוצר יקר וחשוב כי היא חלק מהסיפור המשפחתי שלנו.

בכל ערב פורים, כולם באים לסעודת פורים שזו סעודת מצווה כל המשפחה אוכלת את המטעמים המיוחדים שסבתא מכינה והסבתא הגדולה, היא סבתא רבתא, נוהגת לחלק דמי פורים לנכדים ולנינים, וכולם מאוד שמחים באוירת פורים חגיגית.

המגילה מאוד חשובה ומשמעותית במשפחה שלנו כי יש לה ערך רגשי עמוק מאוד היא מחברת אותנו אל העבר שלנו המשפחתי ואל היסטוריה המשפחתית שלנו. כשמשפחתי עלתה לארץ ברור היה שמגילה עולה אתנו לארץ הקודש, היה חשש שלא יתנו לנו להעביר אותה בגבול או שיחרימו אותה לכן סבי חשב על דרך מקורית ויצירתית להעלות המגילה כנוסע סמוי למסע לארץ ישראל. סבא יצחק חיפש דרך להחביא את המגילה שלא יחרימו אותה בדרך. הוא החביא אותה בתוך בגדיי התינוק אברהם פדידה, שהיה בן 21 יום כשיצאו לדרך. כך הגיעה מגילת אסתר לארץ ישראל באנייה. כל שנה כל בני משפחות פדידה ונזרי מתכנסות בפורים וקוראים במגילה שהביאו איתנו מאלג'יריה. ומשפחת נזרי מתכנסים בפורים וקוראים במגילה שהביאנו אתנו מאלג'יריה.

אני ישראלי – סבתא ואני

הזוית האישית

סבתא מרגלית: נהניתי לספר את הסיפור המשפחתי שלנו לנכדה שלי הילה. נהנתי לשמוע את הסיפורים של הסבים והסבתות האחרים בקבוצה, זה היה מענין ומרגש להזכר בחוויות של הילדות שלנו בישראל.

הילה: סבתא שלי נולדה בישראל בשנת 1948 סמוך להכרזת המדינה. בילדותה למדה בשערי תורה חליסה. בתיכון סבתא למדה תפירה והייתה המצטיינת של המחזור. המפקח על הציונים שאל את סבתא איזה ציון היא רוצה וסבתא אמרה 100. סבתא שלי סיפרה לי שכילדה אהבה לעזור לאמא שלה בכל עבודות הבית לכבס ולתפור – היא הייתה ילדה טובה ועשתה כל מה שאמא שלה הייתה אומרת לה. כשגדלה כתחביב היא הייתה תופרת חצאיות לכל השכנות. תחביב התפירה המשיך כל השנים ומאז, היא תופרת כל הזמן. כל השנים סבתא שלי הייתה עקרת בית וכיום הולכת לחוגים ועוזרת לנכדים.