מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החתונה שנדחתה עם אסיר ציון

אני וסבתא שלי היום בתקופת הקורונה
סבתא ג'ולייט
סיפורה של סבתי ג'ולית דלל ונישואיה לסבי אליאס דלל, אסיר ציון

שמי אוראל דלל, אני משתתפת בתכנית דורות – בקשר הרב דורי, במסגרת התכנית תעדתי את סיפורה של סבתי, ג'ולייט דלל.

סבתא ג'ולייט מספרת

שמי ג'ולית דלל, נולדתי בעיראק בעיר בגדד בשנת 1934. שם אמי הוא לולו ושם אבי הוא ניסים. היינו עשרה ילדים שבע אחיות ושלושה אחים ואני הילדה השישית שנולדה. כעת לצערי, נשארנו רק אני ואחותי רשל, שקטנה ממני בשנתיים.

האירוסין בגיל צעיר – מנהג התקופה

אירוע מיוחד בחיי היה כשיום אחד, זה היה כשהייתי בגיל 13 בערך. שיחקתי כהרגלי עם החברות שלי ובת דודה שלי באה וקראה לי היא אמרה שהדודה שלי קוראת לי. הלכתי ישר לדודה שלי, קצת התביישתי וישר שנכנסתי לבית שלה, לא הבנתי מה קורה מסביבי איך שנכנסתי שמו לי טבעת על האצבע, זה היה למעשה טקס נישואים, חיתנו אותי עם בן הדודה שלי, אליאס, הוא היה אז בן 28.

הייתי ממש ילדה צעירה ולא הבנתי בכלל מה קורה? שנה שלמה לא באתי לבית של דודה שלי אחרי היום הזה ואז הם החליטו לבוא אלינו, כעבור שנה. הם היגיעו לביתנו ועשו לנו חגיגת אירוסין, זה היה לאחר שנה מאותו היום שבו הייתי בבית דודתי.

לפני החתונה קרה סיפור שהשפיע עלינו מאוד. בעלי אליאס ז"ל סגר את המתפרה שלו כמו בכל יום ויצא לאכול את ארוחת הצהריים אצל ההורים שלו. כשחזר לפתוח בחזרה את החנות, הגיע שוטר והאשים אותו שהוא השתתף בהפגנה למרות שבעלי, אז הארוס שלי, בכלל לא היה שם. הם לא האמינו והמשיכו להטיח בו האשמות. הם הורידו מעליו את התכשיטים והחפצים שהיו עליו ושלחו אותו לביתו.

לפני יום שבת, זה היה אמור להיות "שבת חתן" שלנו, שמענו ברדיו על העונש שבעלי אליאס דלל בעלי ז"ל צפוי לקבל – עונש של מאסר בכלא לכמעט שנתיים.

העלייה לישראל

הרדיפות בעיראק ומאסרו של בעלי, זרזו את ההבנה שעלינו לעזוב את עיראק כמה שיותר מהר. בגיל 17 בזמן שבעלי עדיין היה כלוא בכלא בעיראק, הגעתי לארץ יחד עם אחותי דייזי ז"ל. ההורים שלי היגיעו לארץ אף הם אחרינו. אני ודייזי אחותי ז"ל, הגענו לארץ בטיסה וישר העבירו אותנו לשער העליה. אני זוכרת היטב את האירוע, זה היה בתקופת חג פסח וקבלנו חצי מצה עם מעט מרגרינה ותה.

אני זוכרת שעלינו לקחו לי הכל, את הבגדים, תכשיטים וכל הרכוש ונשארה לי רק תמונה שלי שבה הייתי בת 14. כך שלמעשה נשארנו חסרי כל. לאחר נישואי בעיראק עבדתי קשה, את כל מה שקניתי לי ולבעלי, לא נשאר כלום – כל הרכוש נלקח בגלל שעלינו לארץ.

 התמונה היחידה שנותרה לי מחיי בעיראק ומכל רכושי

תמונה 1

אני זוכרת שאיך שהגענו למעברה בשער העלייה, העולים החדשים שם  ממש התנפלו עלינו ושאלו אם יש לנו סוכר. כי זו הייתה תקופה קשה בארץ וממש לא היה מזון ואוכל. משער עלייה עברנו למעברה בבאר שבע, שם גרנו באוהל. מהמעברה בבאר שבע עברנו למעברה באור יהודה. היו תנאים מאוד קשים. התחלתי לעבוד בתל אביב, במפעל שבו מייצרים סיגריות. אני זוכרת שאלה היו ימים מאוד קשים, לא ידעתי עברית, לא הצלחתי לתקשר עם העובדים שעבדו איתי. אף אחד לא ידע עברית.

אירוע נוסף הזכור לי מתקופת עבודתי במפעל מתל אביב. יום אחד היגיעו חיילים מהמשטרה הצבאית למפעל. כל העולים החדשים שעבדו שם היו צעירים כמוני, בני כ – 17 שנים. העלו את כולנו למשאית ולקחו אותנו בדרך ליפו ללשכת הגיוס. אני זוכרת שהיינו שם באותו היום מהבוקר עד הלילה.

 הנישואים שנדחו בעיראק התקיימו בישראל

ארוסי, אליאס דלל, בינתיים, יצא מהכלא העיראקי והצליח לעלות לארץ כאסיר ציון. כאשר בעלי היגיע לארץ, סוף סוף התחתנו וכך לא הספקתי להתגייס לצבא כאשה נשואה.

תעודת אסיר ציון שסבא אליאס ז"ל קיבל לאחר שהשתחרר מהכלא עלו עוול בכפו

תמונה 2

התחתנו והמשכנו לגור במעברה. התנאים היו קשים מאוד. לא היה לנו כלום כדי להתחתן. אפילו לא צריף. חיברנו מזרוני קש כדי שתהיה לנו מיטה. הכל היה בהקצבה, מעט מים, קצת לחם ועל בשר בכלל לא חלמנו. החום היה קשה מאוד, אני זוכרת, שיום אחד כשהכנתי אוכל לבעלי וזה היה יום חמסין, שפכתי מעט מים על הרצפה, נשכבתי כדי להתקרר על הרצפה הרטובה ונרדמתי על הרצפה.

בגיל 18 הריתי את ההריון הראשון שלי. ילדתי את הילד הבכור שלי את ששון – לידתו ממש רגשה אותנו ושמרנו עליו מכל משמר. במעברה ובגלל התנאים הקשים, התחילו לי קשיי נשימה, והתחלתי לקבל כדורים ותרופות, שיעזרו לי להתמודד עם הקשיים האלה. אחרי שנה  שוב הריתי, בפעם השנייה ונולד בני ניסים ז"ל. הולדתו של ניסים הבן השני היה אירוע של שמחה רבה, עשינו חגיגה גדולה עם תזמורת חגגנו עד הבוקר. אחרי שלוש שנים, שוב הריתי ונולדה בתי אביבה, הילדה השלישית שלנו.

עברנו לגור בפרדס כץ ואני התחלתי לעבוד כמשגיחה בבית אל על בתל אביב, שם עבדתי במשך 20 שנים. הייתי אחראית לבדוק שהכל תקין. הייתי אחראית על בדיקת כל הבניין והייתי עוברת במהלך היום בכל 12 הקומות בבית אל-על, ובודקת שהכל כשורה.

משלושת ילדי היקרים יש לי היום חמישה נכדים ושתי נכדות: מבני הבכור ששון שהתחתן עם רחל והם הביאו לעולם בן ושתי בנות. בני ניסים ז"ל, שנפטר לצערי והוא לא היה בעל משפחה משלו. בתי אביבה התחתנה עם אברהם ז"ל והם הביאו  לעולם ארבעה בנים. ומשבעת נכדי יש לי היום אפילו תשעה נינים מקסימים!!

תמונה של סבא אליאס ז"ל ושל סבתא ג'וליט בגיל ארבעים לערך

תמונה 3

הזוית האישית

אוראל דלל: שמחתי מאוד לדבר עם סבתא ולהכיר אותה הרבה יותר לעומק. לדעתי התכנית הזאת מהממת ודרכה הכרתי את סיפור החיים של סבתי ואת כל מה שהיא עברה בחיים שזה מעורר השראה! וכמובן שהיא נהנתה לשתף.

סיפור זה תועד במסגרת יוזמת המעורבות החברתית – "דורות – בקשר הרב דורי", בשיתוף מינהל חברה ונוער ותכנית הקשר הרב דורי.

מילון

אירוסין ממנהגי יהודי בבל
לפנים נהגו לחתן את הבנות בעודן קטנות, בגיל 12-8 שנה. בשנת תרנ"ד (1894) החליטו הרבנים שלא לארוס אישה לפני גיל שש-עשרה. מלפני כשלושים שנה הלך מצב זה והשתנה מאליו, ורוב הבחורות נישאות בגיל שמונה-עשרה ויותר מזה. ( מתוך אתר במשפחה ממנהגי יהודי בבל)

ציטוטים

”איך שנכנסתי שמו לי טבעת על האצבע“

הקשר הרב דורי