מאגר סיפורי מורשת

שני דינה רוזמרין, אני בתה הצעירה של אמי אריקה-אסתר ואבי ראובן. בחרתי להעלות את סיפורה של אמי  ולתעד אותו כמשמרת לדורות הבאים.

סיפורה של אריקה – אסתר רנטה רובן

עם הולדתה של אריקה נתנו לה הוריה, יוליוס רובן וקלרה מרגרט לבית פרויליך, ילידי גרמניה, גם שם עברי-יהודי – אסתר. אריקה – אסתר נולדה בגרמניה בעיר ברסלאו בשנת 1923, אריקה הייתה בתם הבכורה של יוליוס וקלרה ואחריה נולדו שתי אחיותיה רותי ואילזה לבית משפחת רובן.

יהדות ברסלאו

בעיר ברסלאו הייתה קהילה יהודית אחת מהקהילות הוותיקות באירופה. העיר, נמצאת כיום בדרום מערב פולין, על גדות נהר האודר. עד לאחר מלחמת העולם השנייה היא הייתה בשליטת גרמניה, וכל מי שנולד שם הוא ממוצא גרמני. ברסלאו, נקראת היום ורוצלב. (על קהילת יהודי ברסלאו במאגרי המידע של בית התפוצות)

יוליוס רובן וקלרה מרגרט לבית פרויליך – סבי וסבתי, הוריה של אמי

אמי, אריקה סיפרה לי שבילדותה, הם לא גרו ברובע היהודי, הם גרו קרוב לנהר האודר. לאבא של אריקה, סבא שלי, הייתה חנות לבגדי בנים וגברים. אמא שלה, סבתא שלי הייתה עוזרת לו בעבודה בחנות זו.

אמי סיפרה שכמשפחה הם אהבו לטייל בסביבה ובעיקר על גדות נהר האודר. בימי ראשון, הם נהגו ללכת למרכז היהודי, שם גם למדה בבית הספר של יום א', במסגרת הלימודים שאירגנה הקהילה היהודית. בחופשות הקיץ הם נהגו לנסוע למחנות קיץ בהרים.

בתחילה החיים התנהלו על מי מנוחות. משפחה עם שלוש בנות שחיה, מטיילת ומתפרנסת בכבוד. הייתה להם עוזרת שעבדה בביתם, בחורה צעירה, שהיגיע מהכפר הסמוך. שלושת האחיות מאוד אהבו אותה והיו קשורות אליה.

אמי סיפרה לי שהמצב בגרמניה התחיל להיות קשה ומאיים, אמי עוד הספיקה לבקר את הבחורה שעבדה אצלם. היא נסעה אליה לכפר והפרד ממנה.

שלוש האחיות לבית משפחת רובן בגרמניה – אריקה, רותי ואילזה 

העץ המשפחתי שלנו

 עדותו של סבא רבא שלי יוליוס רובן – אביה של אמי אריקה

אמי, אריקה-אסתר, שמרה ותיעדה את הכל. בין המסמכים, מצאנו את תיעוד סיפורו של אביה יוליוס רובן המובא כלשונו, המהווה תמונה אותנטית על התקופה:

"אני, Julius Ruben, נולדתי ב – 16.11.1890 ב – Exin, באיזור Posen, בן של הסוחר אדלף ראובן ואשתו מינה מבית גבריאל. בין שנות 6-14 לחיי, הלכתי לבית ספר העממי ב – Freistadt. שלוש שנים השתלמתי בסיטונאות טקסטיל ומסתיו 1907, עבדתי בכמה חנויות במקצוע זה. מאוקטובר 1911 עד ספטמבר 1913, גויסתי גיוס חובה לצבא הגרמני, ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב – 1914עבדתי שוב במקצוע שלי. אז גויסתי לשרות פעיל ולחמתי בחזיתות שונות וב- 22 באוגוסט 1918בתור רב סמל (ממלא מקום קצין), נפלתי בשבי של האנגלים ומשם שוחררתי בדצמבר 1919.

באוקטובר 1920, פתחתי חנות לבגדי גברים בברסלאו היום Wrozlaw. ב – 18.11.1922, התחתנתי עם קלרה מבית Frohlich ונולדו לנו שלוש בנות.

ב – 1 אוקטובר 1933, נאלצתי לסגור את חנותי בגלל החרם על החנויות של היהודים. בכדי לפרנס את משפחתי, עבדתי בבית חרושת לבגדי גברים עד אוגוסט 1938, עת החרם היגיע גם לשם.

ב – 5.12.1938, נשלחתי מטעם לשכת העבודה בברסלאו למחנה עבודה ל Rastdorf-Hannover, קרוב לגבול ההולנדי. שם נשארתי עד לתאריך 20.6.1939.  בפעולה מיוחדת של ה – Gestapo נשלחתי מ- 9.11.1939 עד 22.12.1939 לכלא בברסלאו. מ – 5.8.1940 – 1.4.1943, עבדתי במחלקה היהודית בבית החרושת לנשק, FAMO ביציקה של ברזל, בתנאים מאוד קשים, לשם נשלחתי מטעם לשכת העבודה.

מ – 4.4.1943 עד 20.9.1944, עבדתי עבודת-פרך במחלקת התברואה של עיריית ברסלאו. משם, ב – 22.9.1944 נשלחתי למחנות עבודה ב Gruntal ו – Kurzbach ומשם ב – 17.11945 למחנה ריכוז Gross Rosen. עם התקדמות הצבא הרוסי, הובילו אותנו ברכבות משא פתוחות בקור של 20 מעלות מינוס, למחנה ריכוז Buchenwald. בתקופת שהותי שם, כמה ימים לפני שיחרור המחנה בידי הצבא האמריקני, שבר שומר, איש S.S, את הזרוע הימנית שלי תחת המרפק, בקת רובהו, מכיוון שהפצע והשבר לא טופל מיד, נשארה נכות מסוימת.

ב – 7.6.1945 שוחררתי מבית החולים ב – Buchenwald ונשלחתי הביתה. בהגיעי לברסלאו, גיליתי שבמלחמה 70% מהעיר נהרסה וכל רכושי נשמד ונשדד.

בהתערבות תושב ברסלאו, התאפשר לחלק מהיהודים שנותרו לעבור ל – Erfurt-Thuringen. מכיוון ששלושת בנותינו ושתי אחיותי גרו ממאי 1939 באנגליה, הייתה המטרה היחידה שלנו להגיע לשם. עברנו לבית זקנים יהודי בברלין, בכדי לטפל ביציאתנו לאנגליה, לשם היגענו בנובמבר 1947. בפברואר 1950, עלינו ארצה, בכדי להצטרף לשתיים מבנותינו שבינתיים עלו והתיישבו בקיבוץ יסעור"

אמי סיפרה את קורותיה מהזוית שלה, בכל התקופה בה לא ראתה את הוריה. בשנים 1933, אביה של אמי יוליוס נשלח לעבודות כפיה מטעם לשכת העבודה, כפי שסופר בעדותו הכתובה. עקב המצב שנוצר המשפחה מתפזרת. שלושת האחיות נשלחות כל אחת למקום אחר. אמי עוברת לגור עם סבתא שלה אנה, רוזינה-מרי.

אמא של אמי, קלרה, לאחר ששלושת בנותיה פוזרו בין קרובי המשפחה להגנתן, מתפנה להתנדב לעבוד בבית התמחוי של בית הכנסת, בקהילה היהודית. בהמשך היא עוברת לטפל ולגור בביתו של קשיש בברסלאו.

בתקופה זו בה גרה אמי בבית סבתה אנה רוזינה-מרי, היא עדיין למדה בבית הספר לקראת סיום כתה ח' והייתה תלמידה אהודה ומקובלת. ככל שהאנטישמיות גברה, היא נאלצה לעזוב את בית ספרה בו למדו הגויים ולעבור לבית ספר יהודי, שהיה מרוחק מאוד מביתם. היא צעדה קילומטרים רבים כל יום ובמקביל החלה גם לעבוד.

על אחד מרגעי החרדה, סיפרה אמי, שלא תשכח יום זה לעולם, כשנתבקשה להתייצב באחד ממשרדי הממשלה לצורך חתימה על טופס כל שהוא. היא זכרה היטב את חווית הפחד ואי הודאות, הפחד להכנס לבניין זה בלי להיות בטוחה שאכן תצא ממנו.

היא סיפרה לי על אירוע נוסף מתקופה זו, באחד הימים היא החליטה לנסוע לבדה לאיצטדיון, היא הייתה כבת 14, היא שמעה שהיטלר עומד לשאת נאום באיצטדיון זה ונסעה לשם לבדה ברכבת מתוך סקרנות לשמוע מה הוא אומר.

בזכות התנדבותה של אמה קלרה בקהילה היהודית, אמה הצליחה לרשום את שלושת בנותיה לאחד משלושת הטרנספורטים האחרונים שיצאו לאנגליה במסגרת ה – קינדר-טרנספורט. במאי 1939, הם עזבו את גרמניה, מש חודשים ספורים לפני פרוץ המלחמה ובכך בעצם ניצלו חיי שלושת הבנות: אריקה, רותי ואילזה.

אמי אריקה, כבת הבכורה והיא רק בת 15, קיבלה את האחריות על אחיותיה בנות ה – 10 ו – 12. היא דאגה להן והשגיחה עליהן כל תקופת שהותן באנגליה.

הן שהו באנגליה כשמונה שנים. אמי בנתיים נישאה לאבי הנרי טמפל, יליד לונדון באנגליה. הם נישאו. אבי היה פעיל ציוני וקיבל תפקיד אחראי מטעם תנועת השומר הצעיר על קבוצת ניצולי שואה. קבוצת הצעירים רוכזה במקום שנקרא שאטו במרסי שבצרפת.  אבי ואמי הכירו בתנועת השומר הצעיר בלונדון בתקופת ההכשרה לעלייה לארץ ישראל.

נציגי תנועת השומר הצעיר המליצו לזוג הצעיר לאמץ שמות עבריים. אמי אריקה בחרה בשם אביבה ואבי תרגם את שמו הנרי לצבי. כך עם השמות העבריים החליט הזוג הצעיר  לעלות לארץ ישראל בשנת 1947, במטרה להקים את ביתם בארץ. הם בחרו לעלות לקיבוץ יסעור והיו בין מקימי הקיבוץ.

סגירת מעגל

סבתי, קלרה, אמה של אריקה, הצליחה להנצל מהמלחמה הנוראה, בזכות היותה גיורת. אביה יוליוס רובן, שרד בזכות חוסנו הגופני והנפשי, כפי שהוא סיפר בעדותו הכתובה הוא הצליח למצוא את אשתו קלרה ויחד הם היגיעו לאנגליה לפגוש את שלושת בנותיהם. הם היגיעו לאנגליה בשנת 1947. וכפי שיוליוס כתב: "בפברואר 1950, עלינו ארצה, בכדי להצטרף לשתיים מבנותינו שבינתיים עלו והתיישבו בקיבוץ יסעור".

לונדון 1947 – אריקה והנרי – אביבה וצבי

אריקה והנרי טמפל – אביבה וצבי היכל, בנו את ביתם בקיבוץ יסעור. שם נולדו שלושת ילדיהם: אחותי הגדולה, הבת הבכורה עופרה הוטר לבית היכל. אחי חנן היכל ואנכי הבת הקטנה דינה רוזמרין לבית היכל.

שלושת הילדים של אריקה והנרי טמפל – אביבה וצבי היכל

על הקמת קיבוץ יסעור והמשך שושלת המשפחה יסופר בפרק הבא…..

הזוית האישית

דינה רוזמרין: אמי קלרה-אסתר ז"ל, שמרה הכל: תמונות, אלבומים, מכתבים – הכל נשמר ותועד לדורות הבאים – כל הסיפור המשפחתי שלנו.