מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ממרוקו לארץ ישראל

שחזור תמונה
סבתא בילדותה
סיפור על מסורת ומשפחה

שמי מזל, במקור קראו לי פורטונה. בספרדית זה מזל. שם משפחתי  זהר. במקור זריהן. מקור השם זריהן, במילה הערבית דירהם, שהיה המטבע הקדום במרוקו. המשפחה  עסקה בעבר בתחום הכספים והייתה במקור מצאצאי מגורשי ספרד, ממשפחתו של הרב אבודרהם מסיביליה, בספרד.

שם משפחתי הקודם הוא אפללו. מקור השם הוא כנראה מחבל תאפילילאת.

נולדתי בטטואן שבמרוקו,  בזמן  שהאזור היה בשליטת ספרד. למדתי בביה"ס יהודי (שמו היה Primaria Israelita). בבית הספר הייתי תלמידה מצטיינת, וכל  שנה הייתי מקבלת פרס (כך היה נהוג). רוב המורים היו דודים שלי, ומנהלת בית הספר הייתה שכנה. גרנו כולנו בקהילה אחת. בשנת 1956 השלטון הספרדי החזיר את האזור שלנו שהיה בידי הספרדים, למרוקאים, והערבים השתלטו על כל העסקים של המשפחה.

עד גיל 8 גדלתי בעיר בטטואן שבמרוקו ועליתי לארץ בשנת 1956, עם כל משפחתי. הייתי בת 10 והקליטה היתה קשה.  מתלמידה מצטיינת הפכתי לתלמידה שלא יודעת ולא מבינה את השפה. כשעלינו הגענו למעברה בעפולה, היינו ילדים, ולא שאלו אותנו לאן אנחנו רוצים ללכת. בבית בו גרנו היו 4 חדרים. הבית היה עשוי בלוקים מבטון. היינו בבית 10 ילדים ושני הורים. ליד הבית היו בית כנסת, שעבר מדור לדור במשפחה, בית חולים ומכולת שכונתית.

אנחנו בעיקר משתדלים לשמור על המנהגים של החגים כפי שנהגנו לחגוג אותם בילדותי, החג האהוב עלי היה פורים, כי הלכנו מבית לבית כדי לתת משלוח מנות, ותמיד קבלנו כסף בתמורה. בפסח נהגנו להוציא את כל הכלים לביעור חמץ. סבתי היתה מסתובבת מפנה לפינה עם נר, והייתה אומרת Caljamira. אותנו הילדים זה הצחיק כי לא הבנו את המילה, ואנחנו נוהגים לעשות זאת עד היום. בילדותי קבלתי מתנות בעיקר בובות וספרים, שנתן לי אבא כשהיה חוזר מנסיעות.  וגם קבלתי  ספרים בסופי שנה, מתנה מביה"ס לתלמידה מצטיינת. בגיל שש עשרה יצאתי לעבודה כדי לפרנס את המשפחה, מקום העבודה הראשון שלי היה במפעל טקסטיל, אך בשבילי זה לא היה מקצוע לעתיד.

אירועים מיוחדים שאני זוכרת מגיל ההתבגרות הם, חתונתה של אחותי הגדולה. והעלייה לארץ, כשעזבנו את סבא וסבתא ואת כל המשפחה, דודים דודות, חברים וחברות. לא שרתתי בצבא כי הייתי ממשפחה דתית ולא היה נהוג שבנות משרתות בצבא. בשנת 1956 היתה מלחמת סיני  וזה היה הלם גדול לכל המשפחה שלי. במלחמת ששת הימים, ילדתי את בכורי(יוסי) .כשהוא היה בן שבוע, בעלי  גוייס ונשארתי לבד בבית עם תינוק. את בעלי הכרתי  בחוג לריקודי עם. המדריכה נתבקשה להקים להקה ייצוגית, היא אספה קבוצה של רקדנים  ומהקבוצה הקימה להקה בת 5 זוגות. אותי היא שמה כבת זוג של אלי, בעלי. עם הלהקה הייצוגית רקדנו על במות ביום העצמאות, גם בעיר עפולה וגם מחוץ לה, ואנחנו רוקדים עד היום פעמיים בשבוע. התחתנו ב 1965, כשהייתי בת 20, באולם חתונות בעפולה. אנחנו כבר ביחד בלי עין הרע 60 שנה, והקמנו משפחה לתפארת. אחרי החתונה יצאתי ללימודים במכללת "אוהל שרה", שהיום היא מכללת יזרעאל, ולמדתי ניהול. במקביל למדתי באורנים חינוך לגיל הרך.

במשפחה  יש לי עוד 9 אחים ואחיות. האח שלי אלי הגדול ניפטר לפני כמה שנים. אחי יוסי ניפטר לפני חודש ממחלת הסרטן, אחותי אלגריה גרה באשדוד, אחותי פלורה גרה בבאר שבע, אחותי זהבה גרה בעפולה, אחי אברמי גר ברמת גן, אחי משה גר בעפולה, אחי אבינועם גר בתל אביב, ואחותי הקטנה דינה גרה גם היא בעפולה.

אירועים מיוחדים שאני זוכרת – מסיבות ביה"ס, חגים, משחקים ששיחקתי, בובות שתפרנו לבד מכל מיני בדים. משחקי קלאס וקפיצה בחבל

מאכלים מיוחדים – המרקים של סבתא וארוחות דגים בערב שבת.

שירי ילדות– שירי ערש שסבתא ואמא נהגו לשיר לנו, וזמירות ערב שבת שסבא ואבא שרו לנו.

אירועים מכוננים בחיי – חתונה, הולדת בני בכורי, נכדים נינה.

הפעילות שהשאירה עלי חותם היתה עבודתי כמנהלת וכמחנכת במעון נעמ"ת , ההתנדבות בבית חולים עפולה, ותרומתי לחינוך בגיל הרך שמלווה אותי עד היום. מלאתי גם תפקידים ציבוריים בעבודתי בנעמ"ת, והייתי פעילה מאוד במפלגת העבודה. היום אני  אחת המנהלות בסניף ויצ"ו עפולה.

יש לנו 3 ילדים  ו9 נכדים ונינה. בני הבכור גר בתל אביב, בתי גרה בעפולה ובן הזקונים גר ביקנעם.  כל המשפחה גרה בארץ. אני אמא, סבתא וסבתא רבא מאושרת. אנחנו משפחה מלוכדת ואוהבים להיות ביחד כמה שיותר. אנחנו חוגגים את החגים יחד ולא מפספסים ימי הולדת.  בעבר, בכל קיץ הייתי עושה לנכדים קייטנת סבתא. היום אני בת 74 ולומדת בקתדרה במסגרת רב תחומית לוותיקי עפולה. רוקדת ריקודי עם, קוראת ספרים ומתעמלת. סדר היום שלי כולל: חוג לריקודי עם, מטעם דור לדור, ליווי טיולים מאותה עמותה,אני מתנדבת כמנהלת בסניף ויצ"ו עפולה, כמנהלת מכירות, ופעילה בהרבה תחומים.  יום שישי מוקדש כולו למשפחה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת הקשר הרב דורי

מילון

קלג'מירה
ביעור חמץ אצל הסבתא שהיתה מסתובבת מפינה לפינה עם נר והיתה אומרת Caljamira שפירושו ביעור חמץ במרוקאית.

ציטוטים

”אנחנו משפחה מלוכדת ואוהבים להיות ביחד כמה שיותר. אנחנו חוגגים את החגים יחד ולא מפספסים ימי הולדת“

הקשר הרב דורי