מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חתונה בפרס

אני ואירית מתעדות סיפור
אמא של אירית
זכרונות מחתונות בפרס
מסופר מפי כהן תמר מהרי.
גרנו במשהד בעיר בפרס, בה חיו גם גויים שחייבו את היהודים להתאסלם, אחרת יהרגו אותם. כדי לחיות עם הגויים בשלום, נאלצו היהודים להישבע לאסלם. קראו להם "ג'דיד אסלם". לעומת זאת, בתוך הבית שמרו היהודים על כל ההלכות והמצוות: כשרות, פסח, חגגו כל החגים, אך מבחוץ נראו כגויים. את הצעירים היהודים חיתנו בגיל 18-20. את הבנות שנולדו, ייעדו לחתן כבר מהרגע שנולדו, כך שאם יבואו הגויים לבקש את ידה, אמרו שהיא מאורסת. את הבנות אירסו ממש בגיל 13-14, רשמו אותם במשרד של רשם הנישואין הגויים, והם התחתנו. אח"כ עשו להם חופה יהודית, שנעשתה בדרך כלל בשעות אחר הצהריים, בחצר הבית, בסיוע של שתי המשפחות ועל ידי רב.
תמונה 1
ביום החתונה היה החתן בצום, ולכן הקדימו את שעת החופה לאחר הצהריים.
למסיבה אותה חגגו בערב, היו מוזמנים כל המכרים, השכנים והמשפחות. המוזמנים ישבו בנפרד: גברים בצד אחד ונשים בצד השני. השמחה הייתה במלואה והכיבוד היה מכל הסוגים והטעמים.
את ההכנות לחתונה התחילו כמה חודשים מראש: תפרו את כל המצעים לזוג, את השמלות לכלה, ואת הבגדים לבני המשפחה ולילדים. את נעלי החתונה לכלה ולאמה קנה החתן, וכן את השמלה לכלה שילם החתן.
הכלה נתנה לחתן חליפה עם מתנות שונות, כגון: ציצית, טלית, כיפה, סידור, שעון, חולצות ולבנים. גם את הטבעות קנו אחד לשני: החתן לכלה והכלה לחתן. ההכנות של הכיבוד והבישולים נעשו בבית, כשכל הדודות ובני הדודים באו לעזרה. כל זה נעשה תוך ריקוד ושירה, ושמחה רבה על כל זוג שמתחתן. בהכנות של האורז למשל, קנו שק של 25 קילו, אותו היה צורך לנקות ולברור. אותו דבר עם הקטניות והפיצוחים. למרק ירוק היו צריכים להשתמש בכמה סוגי ירק, כגון: פטרוזיליה, שמיר, כוסברה מבלילה ותרד. בשולחן של החתן והכלה לאחר החופה, היה צריך שיהיה זוג יונים או זוג תרנגולות, קציצות מטוגנות ועליהם פיזרו אבקת סוכר, כדי לאחל להם חיים מתוקים.
כמובן שהיו הרבה סוגים של מאכלים טעימים, כגון: בשר, חומוסים, סוגים שונים של ממתקים ודברי מאפה ביתיים, כמו: גושביל, עוגיות אורז או עוגיות שקדים. בשמחה הביאו נגנים, רקדניות, עשו פעלולים וחגגו במשך שבעה ימים לאחר החופה.
ביום שלאחר החתונה הייתה מסיבה מפוארת לנשים, בה היו תלבושות יפות, אפילו מכנסי קטיפה. הכלה החליפה שמלות כמו מלכה. החתן לא הלך לעבודה כל שבעת הימים שלאחר החתונה, וההורים דאגו לזוג הצעיר. החתן והכלה לנו בדרך כלל אצל המשפחה של החתן ואכלו ביחד עם החמה שהכינה את כל המאכלים. הכלה עזרה לה, ובאותה הזדמנות למדה את כל מלאכות הבית. הנשים היו בעיקר בבית ועסקו בתפירה וברקמה והיו עקרות בית טובות. אם בבית אחד היו כמה בנים, כל בן שהתחתן קיבל חדר באותה חצר גדולה בה היו הרבה חדרים. הבנים תמיד עבדו עם אבא, גם בחנות וגם במשרד, והיה גם בכל בית משרת או משרתת שעזרו בכל עבודות הבית. הנשים דאגו לגידול הילדים וילדו הרבה.
תמונה 2

מילון

שמבליל
שמבליל סוג של ירק למאכל

משהד
משהד זה עיר בפרס

ציטוטים

”"מכל מלמדיי הישכלתי"“

הקשר הרב דורי