מאגר סיפורי מורשת

שמי רבקה מרציאנו, נולדתי בשנת 1936 בפאס שבמרוקו ובשנת 1968 עליתי לארץ.

בחרתי לספר על החפצים המיוחדים במשפחה.

החפץ הראשון אותו בחרתי, ואספר עליו, הוא שמלת הכפתן שניתנה מאימו של סבי ששמה היה חנה מרצינו.

בחתונתם של סבי וסבתי ניתנה השמלה לסבתי, ולאחר מכן ניתנה לאימי, והיא עדיין נמצאת ברשותה, שמורה היטב על מנת שלא תתפורר.

השמלה רקומה כולה חוטי זהב ונוצרה בעבודת יד במרוקו.

את שמלת הכפתן נהוג ללבוש באירועים חגיגיים כמו חגיגות המימונה או בטקס החינה של הכלה.

הכפתן, הוא סוג של שמלה, העשויה מבדים מבריקים ויקרים, הרקומים באלמנטים וברקמות מוזהבות ותכשיטים ואביזרים עשירים למיניהם. אל הכפתן, מתווספים אצל הנשים, כתר או סרט שיער וטול תואמים.

לבוש מסורתי או כפי שהוא מכונה לעיתים יותר קרובות ״תלבושת לאומית״, מתייחס לבגדים אופייניים לאזור גאוגרפי מסוים או לקבוצה אתנית או דתית. התלבושות העממיות הן לעיתים מיושנות, אך מבטאות את הזהות הייחודית והמובחנת של האנשים הלובשים אותן.

הכפתן הוא חפץ המסמל שמחה ואת העברת המסורת במשפחה ממוצא מרוקאי.

החפץ השני, עליו בחרתי לספר, הוא שרשרת עם תליון לב. על התליון חרוט שמה של אמא של סבתי, זוהרה אלקובי, שהעבירה אותה לסבתי רבקה מרציאנו.

סבתי העבירה את השרשרת לדודתי מרגלית כהן ששמה השני, זוהרה, ביום הולדתה ה-50.

שרשרת זו מזכירה לי את סבתא רבתא שלי – זוהרה אלקובי.

הזוית האישית

רוני: במהלך העבודה סקרנותי גברה לחפש מידע נוסף על קהילת מרוקו על הטקסים, החגיגות, ועל כל הדברים המיוחדים שאני מכירה מהשמחות במשפחתי.