מאגר סיפורי מורשת

נועה כהן מספרת על סבא יעקב אצרף כפי שסיפר לה דודה יצחק אצרף.

סבא נולד בכ"ו כסליו ת"ש 1940 במרוקו בעיירה תרודנט, הסמוכה לעיירה אגאדיר שבדרום מרוקו, להוריו זוהרה והרב אליהו.

ילדות בקזבלנקה

אביו היה רב הקהילה ושימש גם שוחט ומוהל. בשנות ילדותו פעל בעיירה בית ספר מודרני של רשת 'אליאנס', סבא לא רצה ללמוד שם. ולכן היה לומד קצת בכוחות עצמו וקצת עם אביו, ככל שהתאפשר לאביו  להקדיש לו זמן. בהיותו כבן 12 נסע לביקור אצל הסבא שלו, הרב שלמה אצרף שהתגורר בקזבלנקה וכיהן בתור רב בית כנסת, שוחט ומוהל. סבא נשאר קצת בקזבלנקה ובינתיים שמע סבו מאחד מידידיו על ישיבה מצוינת שנפתחה בעירם, ישיבת 'אהל יוסף יצחק' של חב"ד. ואז נכנס סבא ללמוד שם. דמותו של הרב שלמה מטוסוב שבתה את ליבו של סבא. סבא עוד לא למד אז חסידות, אם כי השתתף בהתוועדויות ושמע סיפורים על הרבי ועל החסידות.

אך כל זה היה עלול להיקטע בבת אחת…

חזרה לבית הוריו

לקראת בר המצווה שלו חזר הביתה, ואחרי בר המצווה התקשה להיפרד ממשפחתו ולשוב לקזבלנקה, מרחק של 700 קילומטרים מהבית. ישיבה טובה וקרובה יותר לא נמצאה אז, והוא נשאר אפוא בבית הוריו ולמד תורה, בעיקר בכוחות עצמו. כשהיה בן 15 כבר הציע לו אביו שיתחיל לשלוח ידו במסחר.

אז קרה אחד הדברים הגורליים בחייו כפי שמתאר זאת סבא: "ביום ראשון בשבוע של פרשת חיי שרה תשט"ז הייתה ברית מילה אצל הדוד שלי. אחרי הסעודה יצאתי החוצה, ופתאום ראיתי במרכז הכפר מכונית גדולה מדגם 'פולקסווגן'. המכונית נעצרה ויצאו ממנה שני אנשים בעלי זקנים גדולים. לאחר מכן התברר לי ,שהיו אלה הרב עזריאל חייקין, משלוחי הרבי למרוקו והרב יהודה שטרית הרב הראשי לאגאדיר. הם שאלו אותי היכן מתגורר הרב המקומי, והשבתי בגאווה שאני בנו של הרב. הם באו לביתנו ודיברו עם אבא על הצורך לשלוח את נערי הכפר ללמוד בישיבה. אחר כך הרב חייקין בחן אותי בגמרא ואז אמר לאבא: 'לפני הכול, הבן שלך חייב להיכנס לישיבה שלנו'. אבא שמח ואמר לי: 'אתה רואה? הקב"ה עזר לך למצוא ישיבה'. וכך חזר סבא לקזבלנקה ללמוד בישיבת חב"ד.

הלימודים בישיבה בברינואה

לאחר שנתיים סבא עבר לישיבת ברינואה בצרפת. שם זכה לקירוב מיוחד מאת מנהל הישיבה הרב ניסן נעמנוב – סבא היה לומד בכל בוקר  שעור בחסידות הרבה זמן. והתחיל להתפלל בשעה מאוחרת יותר, לכן היה צריך לאכול משהו לפני לימוד החסידות. ר' ניסן הורה לו אפוא לבוא לביתו בתחילת כל שבוע ונוות ביתו הייתה נותנת לו עוגה שתספיק לו לכל השבוע… כמו כן סבא זכה לפריווילגיה מיוחדת – בתקופה ההיא היה נהוג  שהתלמידים נשארו בישיבה רק 3 שנים, אבל הוא נשאר בישיבה בברינואה חמש שנים תמימות. בשנתו האחרונה התמנה למגיד שיעור ל- 18 בחורים שהגיעו ממרוקו. בהיותו בחור כבן 22 נסע לתוניס, שם כיהן כמגיד שיעור בישיבת חב"ד בניהולו של השליח הרב פינסון.

בארץ ישראל

בשלהי תשכ"ג היגרו הוריו של סבא לארץ והוא התלווה אליהם. בד בבד שלח ר' ניסן מכתב אל הרב אפרים וולף וביקש שידאגו לסדר לו משרת הוראה. ואכן, בשקט ובצניעות האופייניים שלו החל סבא ללמד תלמידים.

בשנת תשכ"ו סבא התחתן. הוא הקדיש את כל מרצו וכישרונותיו עבור התלמידים. ובסבלנות רבה האהיב עליהם את לימוד התורה והגמרא, והצעיד אותם קדימה. כשרונו כאיש חינוך הפך אותו למורה מבוקש בתלמוד תורה כפר חב"ד ובמכינה. במשך עשרות שנים זכה להעמיד תלמידים רבים לתורה וליראת שמיים.

בפרישתו מהעבודה נהיה סבא ראש כולל בכולל ברמלה.

בתאריך ב' חשוון תשע"ח (לפני שנה) נפטר סבא והותיר אחריו את רעייתו ואת ילדיו (וכמובן אותי) הממשיכים בדרכו.

הקשר עם הרבי

בשנת תשכ"א כתב סבא לרבי שברצונו לעבור ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" המרכזית ב-770. כעבור פחות מחודש קיבל מענה מהרבי וזה לשונו: "במענה למכתבו, להווי ידוע לו שחבריו שהיו במצב דומה לו ובאו לכאן, לא הצליחו בלימודיהם, והלוואי שלא היו באים לכאן. ולכן עצתי היא שילמד בשקידה והתמדה בצרפת ולאחרי זה יחזור לעירו. וכמאמר רז"ל עניי עירך קודמין"

לפני חתונתו של סבא,  הוא שכח, מרוב טרדות, לשלוח מכתב לרבי בנוגע לחתונתו. שישה ימים בלבד לפני החתונה שלח אגרת אוויר לרבי, אבל היה בטוח שתשובת הרבי לא תספיק להגיע לפני החתונה. ואז, בבוקר יום החתונה מוסר לו ר' וולוול קסלמן את המכתב מהרבי! סבא לא האמין למראה עיניו, הוא הרגיש לראשונה איך הרבי שלנו ממש מסור לכל אחד ואחד מאתנו באופן אישי.

הזוית האישית

נועה כהן: הבאתי את סיפורו של סבא יעקב אצרף כפי שסופר לי על ידי דודי יצחק אצרף.