מאגר סיפורי מורשת

אמי והוריה הגיעו לארץ בעלייה החמישית מגרמניה. הם הגיעו לשרון לאדמה שנרכשה מאבו קישק, על ידי הוועד של כפר הדר. בכסף שהביאו איתם קנו ההורים חלקת אדמה מהוועד, כשהיעוד שלו היה שיבנו עליו בית וכן בית מלון.  את הבית בנה אבי במו ידיו, עם הרבה חול ומלט כולל יחידת דיור למשפחה ועוד שתי יחידות קטנות שהיו מיועדות לעולים שיגיעו.

בכל תקופה הגיעו עולים חדשים מארצות שונות כגון רומניה, פולין, צ'כוסלובקיה ועוד, ובכל פעם התיידדתי עם ילדיהם ולמדתי את שפתם, כך שאני יודעת לדבר קצת מכל שפה. כך חשפתי גם לתרבות שלהם, הורי עזרו להם להשתקע וממני למדו עברית. בכל פעם שנמצא להם פתרון דיור, עזבו את ביתנו והגיעו עולים חדשים. מאחר שהרווח מהשכרת החדרים הללו  לא היה מספיק, הפכה אמא את אחד החדרים שבביתנו לחנות. בחנות אפשר היה למצוא כמעט הכל. החל מדברי סדקית, דרך בשמים, בגדים, גלנטריה וכולי.

לימים סיפרו לי הילדים שגדלו בכפר שלנו שלבוא לחנות של הורי הייתה בשבילם חוויה מיוחדת כאילו הגיעו לגן קסום שאפשר להשיג בו הכל. אמי, כמובן, עבדה קשה כדי לדאוג למלאי חדש לחנות. בכל שבוע נסעה לתל אביב באוטובוסים וחזרה מהכביש הראשי עם חבילות כבדות של הפתעות. אני מאוד אהבתי לפתוח אותם ולגלות מה הביאה אמא הפעם. כמובן שאני עזרתי לאמא מידי פעם בחנות: בייחוד כשעסקה בבישול לבית, והגיעו קונים.

אי אפשר לשכוח את תקופת הצנע, שבה חולקו נקודות לתושבים והם יכלו לקנות אצלנו רק לפי הנקודות. זה היה מצב שבא להקל על העולים החדשים שהגיעו חסרי כל, אם אחרי השואה ואם מארצות ערב, שלא הרשו להם להביא כלום. על ידי הנקודות, יכלו גם העניים לקבל מהמוצרים שהיו גם כך מעטים, ואילולא הנקודות, היו עוברים בייחוד לידי העשירים, שכבר התערו בארץ. זאת הייתה תקופה יפה ומעניינת: ניסיון של עשיית צדק חברתי, שהעולים קבלו אותו בשמחה, ואילו הוותיקים קצת פחות…גם הניסיון הזה נגמר ושוב התדפקו על דלתות החנות קונים רבים.

זאת נחשבה לאחת התקופות היפות בחיי.            

הזוית האישית

הרגשתי שגיליתי צדדים חדשים של סבתי שלא הכרתי. שמחתי לדעת עוד על עברה ולגלות את אהבה לארץ ומאיפה הנחילה לנו את האהבה הזאת. והיה נחמד לעבוד ביחד ולגלות דברים זו על זו.