מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של סבתא צילה טוביס לבית ורנר

סבתי, צילה טוביס לבית ורנר, נולדה בעיירה סאנוק שבגליציה, פולין בשנת 1907 (יתכן שהיא נולדה בשנת 1904 – היא לא זכרה במדויק). להוריה, שרה וישראל ורנר, היו 12 ילדים שצילה הייתה הצעירה שביניהם.

בפולין הייתה צילה חברה בתנועת הנוער החלוץ. בשנת 1924, בגיל 17 (או 20) עלתה צילה לבדה לארץ ישראל. בני משפחה רבים שלה שנישארו בפולין ניספו בשואה.

עם עלייתה, גרה סבתי בתל אביב ועבדה בריצוף! לאחר מכן היא עברה לפתח תקוה להגשמה ציונית חלוצית בקבוצת עין גנים. שם היא הכירה את משה טוביס שגם הוא עלה מפולין כמה שנים קודם והם נישאו בשנת 1926. לאחר החתונה עבר הזוג לרמתים (הוד השרון של היום) והיה ממייסדי הישוב שהיה חקלאי בתחילתו. נולדו להם 2 ילדים: לאה (אמי)  וישראל.

סבתא צילה וסבא משה עסקו בחקלאות: היה להם פרדס, לול תרנגולות, דיר עיזים ורפת. בשנת 1942, התגייסו צילה ומשה לבריגדה היהודית שבצבא הבריטי על מנת להשתתף במאמץ המלחמתי של הבריטים מול האויב הגרמני. הם נענו לקריאה של מנהיגי הישוב היהודי להתגייס לצבא. צילה עברה קורס נהגות ושרתה כנהגת קומנדקר מארץ ישראל למצרים ומשה שירת במצרים ואף נפצע ושכב בבית חולים שם. הם השאירו מאחוריהם את המשק החקלאי, בתם נשלחה ללמוד בבית ספר חקלאי ובנם התארח אצל משפחה בישוב.

צילום פסקה ממכתב שכתבה סבתא צילה לבתה בשנת 1945

בשנת 1945, בתום המלחמה, השתחררו צילה ומשה משירותם בבבריגדה היהודית וחזרו לרמתים. הם שיקמו את המשק וסבא משה פתח חנות לצרכי חשמל.

צילה עבדה כל חייה עבודה פיזית: טיפול בפרדס, האכלה של בעלי החיים וטיפוח גינת פרחים וגינת ירק. היא השתמשה בפירות מהעצים וירקות מהגינה להאכלת משפחתה. היא חיה חיים צנועים והסתפקה במועט. בביקורים אצל חברים ומשפחה תמיד הביאה פרחים מגינתה ופירות מהפרדס.

בשנת 1966, נפטר סבא משה וצילה החליפה אותו בחנות שעברה שינוי לכלי בית ומתנות. בשנת 1991, במהלך מלחמת המפרץ נפטרה צילה בשנתה. עד יומה האחרון עוד עבדה בגינה.

סבתא צילה הייתה דוגמא ומופת בשבילי לעצמאות, נתינה, הקרבה, אהבת הזולת, אהבת המדינה, הסתפקות במועט ועוד הרבה ערכים טובים. תמיד אהבתי לבוא אליה ולהנות גם ממטעמיה הטעימים. את כל החגים חגגנו אצלה ביחד עם כל המשפחה המורחבת.

הזוית האישית

אני מנחה בתכנית הקשר הרב דורי מספר שנים ורק עכשיו אני מעלה סיפור אישי של סבתא שלי. זה מאד מרגש אותי!