מאגר סיפורי מורשת

אבי חיים גרומן נולד בעיר וינה שבאוסטריה. הוא היה בן 18 כאשר אביו ברוך גרומן ארגן לו "סרטיפיקט", שהוא רישיון עליה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי בארץ.

 

אביו היה ציוני שהעריץ את הרצל ולכן אמר לאבי שעליו לעלות ולדאוג להוציא את כל המשפחה מוינה לארץ ישראל, כאשר לאבי היה אח אחד וחמש אחיות. בשנת 1922 אבי עלה לאנייה כשהוא נפרד מאחיו בעיר הנמל טריאס ועלה לארץ.

 

השנים הראשונות היו קשות ביותר ללא משפחה, אך היו רבים כמוהו. למזלו התחילו אז לבנות את בית חרושת "שמן". מכווין שהוא ידע מסגרות הוא היה בין מקימי המפעל ועבד שם עד היציאה לגמלאות.

 

אבי הכיר את אמי דבורה גרינשפאן בנשר. ב 1933 הם היו בין הראשונים שבנו את ביתם בשכונת הפועלים הראשונה קריית חיים, ברחוב ד'. אבי דאג להוציא כל פעם מישהו ממשפחתו מוינה. בהתחלה הביא את הוריו ואחר כך כל אחות הגיעה לארץ. אחות אחת לא עלתה לארץ ונספתה בשואה עם ביתה. כולם גרו אצלנו בבית עד שהסתדרו בארץ והקימו משפחות. סבי וסבתי גרו אתנו עד יום מותם.

 

אבי היה בין מקימי אגודת "הפועל". כדי להקים את האגודה הוקמו פלוגות הסדרן שהיו מתנדבים להיות סדרנים בבתי הקולנוע. הכסף עבר לאגודת הפועל כדי להקים מגרשי ספורט. אבי היה פעמיים בשבוע בערב יוצא להיות סדרן בקולנוע של קריית חיים  וכתמורה למשפחה היה כרטיס חופשי לכל המופעים בקולנוע. אני זכיתי לא להפסיד סרט או הצגה….

 

זוכרים שאבי נפרד מאחיו נתן בעיר טריאס ועלה לבד לאנייה? מאז לא ראה אותו 40 שנה. אחיו, שלא היה לו רישיון לעלות לארץ, הצטרף ללגיון הזרים הצרפתי והיה באלג'יר 5 שנים. משם המשפחה בארץ קבלה תמונות ומכתבים, אך לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה הדוד שלח תמונת חתונה שלו שבו סיפר שהתחתן עם בחורה צרפתייה נוצרייה. מיד אחרי הידיעה הזו פרצה מלחמת העולם ונותק הקשר עם הדוד. אבי ניסה לחפש אותו אך לא מצא וחשב שהוא גם נספה במלחמה.

 

והנה, כמה חודשים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, באו לבקר בארץ בני דודים של גיסי שגרים בפריז. אבי מספר להם על אחיו והם שואלים האם יש משהו ממנו. אבי מביא את תמונת החתונה  והם מגלים בצד השני של התמונה את החותמת עם הכתובת של הצלם בפריז.בני הדודים לקחו את התמונה איתם לפריז ולאחר כחודש אנחנו מקבלים טלפון שהם מצאו את הדוד נתן.

 

מה מסתבר? בני הדודים הלכו לכתובת של הצלם, הראו לו את תמונת החתונה ושאלו אם הוא מכיר את האנשים. הצלם התרגש ואמר "הרי זה פרנסואה שגר פה בשכונה". כמובן שהם הלכו מיד לכתובת שנתן להם הצלם. כשפגשו את הדוד ספרו לו שאחיו בישראל מחפש אחריו כבר 40 שנה…  הדוד נתן לא חיכה ומיד ארגן נסיעה לארץ, אלא שכאן עמדה לפרוץ מלחמה  (מלחמת ששת הימים). אמרו לו בצרפת לא לנסוע , אך הוא אמר: "את המלחמה הזו אני אעבור עם המשפחה…"

 

הדוד הגיע לארץ יומיים לפני פרוץ מלחמת ששת המים. הוא היה בבית הורי כל ששת ימי המלחמה וגם נסע איתם לשטחים הכבושים אחרי שנגמרה.

 

מסתבר שהדוד נתן חשב שלא רוצים קשר אתו כי התחתן עם נוצרייה. כך הוא פירש את הניתוק שנגרם בגלל המלחמה. לפני מותו בקש נתן שנמשיך להיות בקשר עם ביתו ונכדיו שהם כמובן נוצרים. אנו אכן מתראים איתם מדי פעם, לפעמים בארץ ולפעמים בחו"ל. הקשר המשפחתי נשאר.

 

זהו סיפורה של משפחת גרומן מצד אבי, שלמזלם ידעו לעזוב את אירופה בזמן, ובנו כאן בארץ חיים חדשים.