מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חלום העלייה לארץ ישראל

בסיור למוזיאון בית התפוצות
בגיל 17 לערך בתנועת נוער
חיי היהודים בתימן והגשמת חלום העלייה לארץ ישראל

חלק א'
 
אורח חיי משפחתי בתימן
נולדתי בתימן בשנת 1942. מגיל שלוש ומעלה אני זוכר את עצמי כאיש עבודה. אספתי עצים על מנת להסיק את התנור ואספתי תבואה מהגורן על מנת שיהיה למשפחה אוכל. כיצד נשים ילדו בתימן?בתימן, לא היה בית יולדות והנשים היו יולדות בבתיהן או במקום אחר בו הן נמצאות. אמי רליה עוטבה ז"ל, סיפרה שבעת הופעת צירי הלידה, כשהיא ילדה אותי, היא הייתה בביתה וכשהרגישה את צירי הלידה היא נכנסה לבדה לחדר המרתף שבו היו כדי אחסון של דגנים שונים, התיישבה בין ארבעה כדים וילדה את תינוקה. כך נולדתי אני. לאחר הלידה הנשים במקום הגיעו ועזרו לה להמשיך את הטיפול בתינוק הנולד.
 
החינוך בתימן
היהודים בתימן היו דתיים ועיקר לימודם היה לימודי קודש, כך הם ידעו והאמינו שיום יבוא והם יעלו לארץ ישראל. חינוך הילדים היה על ידי מורה בחדר, קראו לו "המורי" מספר ילדים למדו בספר אחד מפאת מחסור בספרים. כך יצא שהילדים ידעו לקרוא גם במהופך מכל הכיוונים של  הספר.
תמונה 1
 
ארבה כמקור מאכל בתימן
בתימן, לעיתים הייתה מתפרצת מכת ארבה שפעמים רבות פגעה ביבול שגידלו בשדה. האנשים היו ממהרים לאכול את הארבה בטרם הארבה יאכל ויפגע בתבואה שגידלו לפרנסתם. אנשי המקום היו יוצאים בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר הארבה ישן, ואוספים אותם בכמויות לתוך שקים. לאחר מכן, היו קולים אותם בתוך התנורים ואוכלים אותם.
 
סיפור על שודדי דרכים בתימן
אמי עבדה בקדרות לפרנסתה. קדרות זה עבודת ייצור כלי חרס. אמי סיפרה שבאחד הימים היא ביקשה מאחי הגדולים: צביה ומשה,  ללכת למכור את הכדים בכפר הסמוך.  הדרך הייתה קשה ובתימן נהגו ללכת ברגל ממקום למקום או על גבי בהמות: חמורים, גמלים…הדרך כללה הרים ועמקים וכלי החרס נפלו ונשברו. האחים חששו לספר את האמת וכשחזרו הם סיפרו ששדדו אותם בדרך. כשנודע הדבר לשייח, שליט המקום, הוא ציווה על אמי לענוד תכשיטי זהב וללכת באותה הדרך כשחייל הלך בעקבותיה וארב לשודד.  בסופו של דבר, כשלא מצאו את השודד ונמצאו חלקי החרס השבורים התגלתה האמת והאחים היו מאוד נבוכים.
 
טחינת קמח באותה תקופה
בכל בית הייתה אבן ריחיים, ששימשה לטחינת קמח. אמי הייתה מקדימה לקום לפנות בוקר, כמו שאר נשות המקום, על מנת לטחון את החיטה בעזרת אבן הריחיים.  היא עשתה זאת תוך כדי שירה תימנית בקול רם. השירה הזאת ליוותה את האנשים כשהלכו בדרך ובכל תעסוקה בה עסקו.  כך רבים מהתימנים חיו חיים 
מכנסי רקמה עבודת יד אופטימיים ושמחים.
 
מסיפורי אבי יחיא צנעני ז"ל
יחיא אבי ז"ל, עסק בחקלאות וחכר אדמות  (השתמש באדמת הגויים, עיבד אותה ואחר כך התחלק עמם ביבול).  הוא גידל בהמות וזרע שדות.  עבד גם כחייט  – עסק ברקמת בגדים מיוחדים לנשים.  כשהייתי כבן ארבע או חמש אבי נפטר ממחלה מאוד פשוטה שהיום קל לטפל בה אבל בעבר לא היו את התרופות המתאימות.
תמונה 2
 
כיצד יצרנו כלי חרס?
לאחר שאבי נפטר התפרנסנו מייצור כלי חרס. אמי עבדה ביצור כלי החרס ואנחנו הילדים היינו עוזרים ביצור על ידי ליטושם . לאחר הלטוש היינו ממתינים לייבושם ומכניסים אותם לתוך המדורה עד שהם הופכים לצבע אדום.  לבסוף היינו מוציאים אותם כשהם מוכנים למכירה. נהגנו לשווק אותם לאנשי המקום וכך עזרנו בעבודות הפרנסה.
 
כיצד התגברו בתימן על שנות בצורת קשות?
בג'וער, העיר בה נולדתי, בה אבי יחיא התגורר, גר שֵׁיח שהיה השליט על אותו אזור. השיח היה מנהל את הכלכלה כמו שסוּפר על יוסף בספר בראשית, כלומר: בשנות השפע הוא אגר את התבואה שאסף מתושבי המקום, אחסן אותה במחסני יבול ושמר אותה לתקופת שפל, לשנות בצורת. כשלא היה מה לאכול, הוא חילק את היבול לאנשי המקום. זאת הייתה מעין הלוואה שהתושבים החזירו לשייח אחר כך בתקופת השפע, כשמצבם הכלכלי היה טוב יותר.
 
כיצד פתרו את בעיית המים?
בתימן לא הייתה תשתית מסודרת של מים לשימושים השונים והתושבים מצאו לכך פתרון: במקום שלא היו מעיינות טבעיים לשתיה, התושבים נאלצו למצוא פתרון לבעיית המים. הם יצרו מאגרי מים באופן מלאכותי… הם בנו סכר בין שני הרים ויצרו על ידי כך  מאגר מים גדול. עם רדת הגשמים המים היו זורמים למאגר זה ונאגרים שם.  המים היו עוברים דרך מערכת סינון שיוצרה ע"י טרסות (מדרגות) של אבנים.  כך ייצרו מי שתייה באופן מלאכותי. כשהבריכות הללו התרוקנו עקב שנת בצורת, השיח היה נותן הוראה לאנשיו, ע"י תיפוף בתופים וכך אנשי העיר ידעו שעליהם לצאת כולם לבריכה  על מנת לנקות אותה מהסחף ומהחול, כשהתמורה לעבודתם הייתה השימוש במים.
 
חלק ב'
התגשמות החלום לעלות לארץ הקודש
כשנתיים לאחר שאבי נפטר, כשהייתי כבן שבע, בישרו לנו שעולים לארץ ישראל. כל הזמן שלפני הבשורה היינו בהמתנה וחיכינו בקוצר רוח לבשורה הזו. השמחה הייתה גדולה מאוד ולא היה לנו אכפת לוותר על כל רכושנו ולהשאירו בתימן.  השתוקקנו לעלות לארץ הקודש.
לקחנו איתנו קמח ושמן על מנת להכין אוכל בדרך. עלינו בעלייה שנקראת "כנפי נשרים" והגעתי לארץ כשהייתי כבן שבע. מבצע "על כנפי נשרים" הוא כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950.  המבצע כונה כך מתוך פסוק ד' בפרק י"ט שבספר שמות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי".
צעדנו רגלית לשדה התעופה מהעיר בה גרנו, במשך שבוע שלם בסיוע גמלים וחמורים שנשאו את התינוקות והמזון. הדרך הייתה קשה מאוד אך הכמיהה שלנו לארץ ישראל הייתה חזקה וטשטשה את כל הקושי.  הגענו למטוס שהטיס אותנו מעדן לא"י. הגענו לראש העין, שם אנשי קליטת העלייה קיבלו את פנינו. ידענו מעט עברית בזכות לימוד התורה, דבר שעזר לנו מעט בתהליך הקליטה בארץ. 
 
בראש העין גרנו באוהלים במשך שנתיים, אכלנו בחדר אוכל במסגרת קליטת העלייה. לאחר מכן עברנו למחנה אחר בשם "עין שומר", זה היה שדה תעופה בריטי והיו בו ביתנים מתקופת הבריטים ששימשו כחדרי אוכל.
בתקופת קליטה זו, שהייתה תקופת מעבר, המבוגרים היו  מחוסרי עבודה ולילדים לא הייתה מסגרת חינוכית. לאחר שנתיים של שהייה שם עברנו לגור במעברת רחובות, שם גדלתי  והתחנכתי.
גרנו שם באוהלים, זה היה בתקופתו של ראש הממשלה דוד בן גוריון. בתקופה זו המורל של האנשים היה גבוה למרות שהסתפקנו במועט. בשבתות שמענו מהאוהלים את שירתם של בני העדות השונות והיו אף פעמים שהכורדים  והפרסים היו יוצאים במחול וכל מי שרצה הצטרף.  גם אני,  כילד, הצטרפתי ורקדתי עמם.
תמונה 3
חיינו במעברה זו כשלוש או ארבע שנים ומשם עברנו לצריף, שהיה ממוקם באזור "רחובות ההולנדית" של היום. בתקופת ילדותי התחילה תופעת ה"פאדיון", שבה הערבים היו מסתננים  לארץ מעזה ומשאר השטחים שכבשנו. הם היו מסתננים ומלבד תפיסת מקומות העבודה של היהודים הם היו גם מבצעים פעולות טרור. הטרור הגיע גם לעירנו רחובות. אני זוכר שהערבים רצחו כאן משפחה שחזרה מביקור משפחתי לכפר גבירול. הייתה תקופת צנע בה דוד בן גוריון הנהיג את הכלכלה ויזם את שיטת התלושים. קיבלנו חצי ביצה ליום ומספר מצומצם של זיתים ועוד מוצרים בסיסיים כגון: עוף אחד לשבוע למשפחה, סוכר וחלב לפי מספר נפשות וכו'. לאחר התקופה הזו השתפר מעט המצב הכלכלי.
 
היה לנו מועדון קבוע וידוע לכל ילדי המעברות וזה הפרדסים שמסביב. כל שבת וחג היינו משחקים בפרדסים ונהנים מפירות ההדר ומהמפגש החברתי. במעברה הכרתי את אשתי היקרה היום: יפה (כהן) .
 

תמונה 4

 
בשנת 1960 התגייסתי לצבא לשירות חובה, עד 1963. בשנת 1967, במלחמת ששת הימים, הייתי איש מילואים והתגייסתי למלחמה. שירתתי בחיל השריון בתפקיד נהג.המלחמה החלה במקום שנקרא "שבטה", הגענו לתעלת סואץ דרך אום כתף והמתלה (אזור סיני). זו המלחמה הראשונה שהשתתפתי בה, ראיתי זוועות רבות בדרך: גופות רבות שבויים רבים, דבר שלא הכרתי וזעזע אותי מאוד.
תמונה 5

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. גויסתי לאחד המחנות, הייתי אז אב לשלושה ילדים. קיבלנו נשקים ומשם העבירו אותנו למקום שנקרא "טסה", קרוב לתעלת סואץ, אזור שבו נלחמו כוחותינו. חצינו את תעלת סואץ והגענו לשטח מצריים, שם שהינו במשך כחצי שנה ומדי חודש חזרנו הביתה לחופשה.

זהו חלק מסיפור חיי החל מאורח החיים בתימן – ארץ הולדתי ועד עלייתי ארצה, ההתאקלמות בארץ ותרומתי בהגנה על המדינה.

תמונה 6

 עם בני אורן וחלק מנכדי

המקסימים באירוע משפחתי

 
 
מורה מובילה, שלומית דהן
 
תשע"ו

מילון

המורי
מורה המלמד בחדר המסורתי המכונה בפי יהודי תימן בשם "מורי"

אבני ריחיים
אבני רחיים הן זוג אבנים המשמשות לטחינת גרעינים, בעיקר גרעיני דגנים, לקמח. האבן העליונה, הנקראת "רכב", סובבת על פני האבן התחתונה - ה"שכב", והגרעינים נטחנים ביניהן.

סכר
סכר הוא מחסום מלאכותי הנבנה לרוחבו של נתיב זרימת מים, למטרת בקרה על זרם המים, חסימתו או האטתו. הצבת סכר גורמת פעמים רבות ליצירת מאגר מים לפניו. רוב הסכרים הם בעלי אפשרות לכוון את זרם המים העובר דרכם או מעליהם.

מבצע על כנפי נשרים
כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך ספר שמות, פרק י"ט, פסוק ד': "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי".

מעברה
מחנה עולים או יישוב קליטה, אשר היווה היה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות. העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות.

פדאיון
ינוי משותף לקבוצות שונות, לא בהכרח קשורות זו בזו, של מחבלים ערבים שהופעלו בידי גורמים ממלכתיים במדינות ערב והסתננו לישראל למטרות טרור וגרילה החל מאמצע שנות החמישים ועד שהוחלפו בארגוני הטרור הפלסטיניים באמצע שנות השישים.

ציטוטים

”ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט 18)“

”עברנו תלאות רבות, מלוות בתקוות להקמת המדינה ולעלייה לציון. למען מדינתנו - בואו ונשמור עליה! “

הקשר הרב דורי