מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חכמת האבטיח

יהל עם סבא אבי וסבתא בנט
סבא בילדותו
מה קורה שסומכים על החוקי הטבע.

שם הסיפור הנוכחי נגזר מאירוע שחוויתי בילדותי בחול בסוף שנות החמישים.

קצת רקע, בשנות החמישים בהיותי כמחצית מגיל נכדתי הבכורה, יהל, נהגו לשלוח אותי בחופשת הקיץ למשפחה מצד אמי בעיר סמוכה (מרחק של 140 קילומטר …) כדי ליהנות משחיה בים וחופשה ללא הגבלות של תחבורה ויתר המכשולים הקיימים בעיר הגדולה.

בעיר הזו לדודי היה חנות הלבשה ובדים, חנות הומה מקונים מרוצים וכפריים שנהגו לבוא בעת הקציר כדי לקנות ביגוד ומוהר (נדוניה) לחתונה שבדרך.

למותר לציין כי היחסים של דודי (שעדיין חי בשיבה טובה) עם הלקוחות היו מאוד קרובים ולבביים מאחר ולדודי יחסי אנוש מאוד טובים אשר בזכותם שבה את לב האנשים. כמעט רוב הקונים הקבועים שהיו באים מהכפרים הסמוכים נהגו להביא מתנות מהמשקים שלהם.

דוד שלי כמעט ולא קנה ביצים, עופות (עופות חיים), חמאה, זיתים, ואבטיחים.

בתקופת החופשה את זמני נהגתי לחלוק בין החנות לבין הים והחברים בשכבת גילי. סדר היום שלי היה מאוד מסודר, בבוקר הייתי הולך לחנות, מרחק של 2 קילומטר עם עליות וירידות ותווי לא נוח להליכה ובעקבות אלה לא פעם חזרתי הביתה חבול ברגליים. עד כאן הרקע הציורי מאוד לאירוע שעד היום מזכירים לי אותו.

במסגרת תפקידי בחנות הייתי ממונה על שליחויות הביתה בשעות הבוקר הקרובות לצהריים .השליחויות כללו לא פעם 2-3 עופות חיים קשורים או סל של חמאה וזיתים או סל של ביצים מרופד בנסורת עץ וגם אבטיח .

באחד הימים נתבקשתי לקחת הביתה אבטיח ששקל לפחות 8-7 קילוגרם, כאשר אני כילד בן 5  שוקל לכל היותר 18-20 ואני כילד שמן שקלתי קצת יותר עם גובה לא רב.

כאשר יצאתי לדרך עם האבטיח ששקל כשליש ממשקלי ובהיקף לא קטן, בהתחלה לא הרגשתי את הנטל אולם כמו כל המסעות אחרי כמה דקות התחלתי להרגיש את הכובד. אחרי כמה דקות כאשר נחתי לצידה של הדרך ראיתי שלפני ירידה לא תלולה וכאן עלה הרעיון להיעזר מחוקי הטבע הפשוטים.

הנחתי את האבטיח ונתתי לו אט אט להתדרדר עד סוף הירידה ושוב להרים אותו לקטע המישורי או העלייה עד אשר אפגוש ירידה נוספת וכך אחרי פרק זמן לא ארוך הגעתי הביתה בלי כל פגיעה בשלמות האבטיח.

כשהגעתי הביתה סבתי עליה השלום והדודה שלי קיבלו אותי כמו גיבור שחזר מהקרב, בחום של 30 מעלות מרחק של 2 קילומטר ואבטיח של 7-8 ק"ג משימה מאוד מכובדת לילד בן 5, נחשבים להישג לא מבוטל.

את האבטיח שמו בבאר כדי שיתקרר (בשנות החמישים של המאה הקודמת לא היו מקררים בכל בית), הורידו אותו עם סל. לאחר ארוחת הערב  מסביב לשולחן דוד שלי ביקש לקנח  באבטיח קר ולשם כך ביקש שנמשה את האבטיח מהבאר, אכן כך עשו. דודי לקח את הסכין הגדולה כדי לחתוך את האבטיח ,ברגע שהוא רק נעץ אץ להב הסכין באבטיח התפרצו מתוכו זרם של מים אדומים שהציפו את פינת האוכל. מסתבר שהדרדור בירידה גרם לאבטיח לאבד את המוצקות הפנימית וכל והתוכן נהיה מעין שייק אבטיח.

במעמד זה נשאלתי על ידי הדוד שלי מה עשיתי? ותשובתי הייתה מאוד פשוטה מצאתי דרך יעילה לביצוע השליחויות.

הזוית האישית

אכן זו הייתה החוכמה של האבטיח, שעד היום מזכירים לי את האירוע כמעט בכל מפגש משפחתי.

מילון

מוהר
נדוניה

ציטוטים

”אכן זו הייתה החוכמה של האבטיח ,שעד היום מזכירים לי את האירוע “

הקשר הרב דורי