מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חיי שרה וישנה

התלמידים, שרה וישנה ובעלה חיים וישנה במפגש זום
שרה עובדת על המחשב בחברת "למען הקונה"
מגרמניה לראשון לציון ב-33 שנה

אנו, יהונתן וישנה, תומר נדב, עידו קרול, עידו חאיק, ורואי גל מבית הספר דרכא רמון בגדרה תיעדנו את סיפור חייה של שרה וישנה (סבתם של יהונתן ועידו קרול) במסגרת שיעורי סיפור מורשת – תכנית הקשר הרב דורי שהתקיימה בשנת תשפ"א בבית הספר.

נדודי המשפחה

משפחתה של שרה לבית קרייס, חיה בעיירה קטנה בשם סבין לא רחוק מהעיר חלם בפולין. בשנת 1938, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה,  משפחתה של שרה ברחה מפולין לרוסיה. בדרך לא דרך, הצליחה להגיע לסיביר שברוסיה (בזמנו נקראה ברית המועצות). משפחתו של אביה של שרה, נשארה בפולין וככל הנראה נספתה בשואה, הם לא ברחו כיוון שהיה להם ממון רב והם חשבו שיוכלו להינצל בעזרתו. שרה מספרת כי אביה, נתן קרייס, עבד בטחנת קמח. בתור שכר הוא קיבל שק קמח שממנו אימא של שרה, חיה קרייס, אפתה עוגיות ואחיותיה מכרו אותן ברחוב, ממכירות אלו הם התקיימו.

הוריה של שרה, נתן וחיה קרייס, צולם מעט לאחר לידתה של שרה, בשנת 1948 בגרמניה (במחנה העקורים)

תמונה 1

חייה המוקדמים והרקע המשפחתי של שרה

שרה נולדה בשנת 1947, במחנה עקורים בגרמניה לאחר שהמלחמה נגמרה. אב המשפחה, נתן קרייס הוצב בפני שתי אפשרויות לעתיד: להגר לארה"ב או לעלות ישראל. היא מספרת כי אביה אמר להם כי המלחמה הוכיחה לו כי אין ליהודים מה לעשות יותר בקרב ארצות הגויים, ובשנת 1949 הם עלו לישראל.

העלייה לארץ וההתיישבות

לאחר שעלו ארצה שרה ומשפחתה התיישבו ברמת-גן, לאחר תקופה בה הם שהו במעברה בפרדס חנה. אב המשפחה, נתן קרייס, רצה בית גדול עם משק חי מה שלא היה אפשרי ברמת-גן העירונית, לכן המשפחה החליטה לעבור לעיר רמלה. ברמלה, שרה מספרת שהייתה לה ילדות פשוטה ושמחה. היא סיפרה לנו איך היא טיילה בשדות, שיחקה עם חבריה במשחקים כמו: חמש אבנים, מחבואים, דוקים, סוס ארוך ועוד.

שרה זוכרת שהיה לה ולמשפחתה משק חי גדול עם פרות, תרנגולים והכלב המשפחתי מושקה. היא זוכרת איזו חוויה מכוננת זאת הייתה עבורה לצפות במחזה, לא פחות מרהיב היתה לצפות בהמלטה של עגל. היא מספרת שבתור ילדה, והאחות הקטנה ביותר במשפחה, היא לא עבדה הרבה במשק הביתי, האחים הגדולים שלה עשו את רוב עבודות המשק (לחלוב את הפרות, לטפל בתרנגולות ועוד). היא זוכרת את ילדותה ברמלה בחיוב ורוב זיכרונותיה מהתקופה הם: לשחק עם חברים וללמוד בבית הספר.

שרה סיפרה לנו שבתקופה שבה היא התגוררה ברמלה לא היה ברמלה חשמל. היא שמה לב שהיום מספיקה הפסקת חשמל אחת של שעתיים כדי לגרום לה להרגיש משותקת או תלוייה בחשמל. היא נזכרת על איך בילדותה היא הסתדרה שנים רבות ללא חשמל (עד כיתה ח') ואיך השנים שהיא השתמשה בחשמל הפכו אותה תלויה בו.

היא זוכרת את המורים שלה מהתקופה ברמלה בתור מורים אכפתיים מאוד. היא חושבת שהמורים שלה ניסו רק לקדם את התלמידים שרבים מהם איבדו שנות לימוד רבות בזמן מלחמת העולם השנייה. הם ניסו לתת לכולם כמה שיותר הזדמנויות טובות. שרה סיפרה לנו על מחנכת אחת שלה שהיא הייתה בקשר כל כך טוב איתה, גם לאחר שהמחנכת סיימה את עבודתה בבית הספר (בגלל מעבר דירה לחיפה) הן שמרו על קשר ושלחו אחת לשניה מכתבים במשך מספר שנים.

שרה וישנה במסיבת פורים בבית הספר היסודי (הילדה הימנית בתמונה המחופשת למלכת אסתר)

תמונה 2

המעבר לרמת גן

כששרה הייתה באמצע שנת הלימודים של כיתה ח' אמה, חיה קרייז, חלתה במחלת לב. באותן שנים לא ידעו כל כך איך לטפל במחלות כאלו, היה צורך מיידי לעבור לגור בקרבת בית חולים, כדי לחיות. כך באמצע שנתה בכיתה ח' משפחתה של שרה עברה לעיר רמת גן. שרה אהבה את החיים שלה ברמלה ולא כל כך רצתה לעזוב. למרות כל התנאים העדיפים ברמת גן שרה רצתה לפחות לסיים את בית הספר היסודי ברמלה, לכן היא חזרה לרמלה וגרה עם אחותה במשך חצי שנה עד שהיא סיימה את בית הספר היסודי (בסוף כיתה ח'). שרה מספרת: "הגענו לרמת גן, לדירת שני חדרים והייתה לי שם תקופה מאוד יפה, היו לי שם הרבה מאוד חברות והיה שם חשמל ומים זורמים. החיים שם היו נראים אחרת (היו עירוניים יותר)".

העבודה בחברה "למען הקונה"

במהלך חופשת הקיץ מבית הספר כאשר הייתה בת  16, שרה עבדה בחברה בשם "למען הקונה". החברה הייתה, למעשה, חברת אשראי עבור הצרכנים. החברה הייתה נותנת לצרכן, אשראי לקניית מוצר והיא הייתה נותנת לו את האפשרות לפרוס את התשלום על המוצר לתשלומים. בעבודתה ב"למען הקונה" שרה עבדה על מכונת ניהול חשבונות מהראשונות בארץ (בימינו קוראים לזה מחשב). היא עברה הדרכה על ידי עובדת מחברת IBM שהכשירה אותה לעבודה על המכונה. בעבודתה שרה פגשה את בעלה לעתיד, חיים וישנה, שהיה הבן של בעל העסק (אברהם גדליה וישנה).

שרה וישנה עובדת על המחשב

תמונה 3

העבודה בבנק מזרחי

שרה החלה לעבוד בחברה להשקעות בבנק מזרחי והייתה בתפקיד זה 30 שנה. היא היתה מנהלת בחברה להשקעות. חלק גדול מהתפקיד היה העבודה על המחשב. שרה זוכרת שהיא עבדה בתחילה על מחשב בשם IBM NATIONAL שניהל את כספי העובדים ואת השקעותיהם (במחלקת הנהלת חשבונות). בנוסף, בתור עובדת ותיקה בבנק, חלק מתפקידיה בחברה להשקעות היה ללמד את העובדים האחרים איך לעבוד עם המחשב.

30 שנה לאחר תחילת עבודתה בבנק, שרה קודמה בתפקיד למחלקת משאבי אנוש, שם היתה במשך עשר שנים עד לפנסיה שלה. בעבודה זו היא טיפלה בבעיות אישיות של עובדים ודאגה לתנאים הסוציאלים שלהם. היא הייתה אחראית על כל תשלומי השכר לעובדים. לדוגמה: הייתה השתתפות הבנק במימון לימודים גבוהים של לילדים של עובדי הבנק. היא הייתה זו שאחראית על זה.

שירותה במילואים

בשנת 1965 שרה שירתה במילואים. זאת למרות שהיא לא התגייסה לצבא בגיל 18 ולא שירתה שירות סדיר. בזכות יכולותיה, הנדירות יחסית באותה תקופה, לתפעל מחשב, היא שירתה במשך חודש במילואים כאשר תפקידה היה מילוי נתונים לתוך כרטיסיות בינאריות עבור הצבא. זאת הייתה חוויה נוראית, מספרת שרה: "הכריחו אותנו לעבוד במשמרות של ארבע שעות על השעון וכל הזמן למלא כרטיסיות. הייתה לכל אחת מכסה של כרטיסיות שהיה עליה למלא ואם היא לא הייתה מספיקה הייתה נשארת כעונש עוד שעה או שעתיים. הייתה לנו מפקדת אכזרית, שלא נתנה לאף אחת לצאת אפילו לשירותים במהלך משמרת."

הקמת משפחה

שרה ובעלה חיים וישנה התחתנו בשנת 1966. הם התגוררו בתחילה בדירת חדר וחצי ברמת גן כך ששרה תוכל להיות קרובה להוריה. לאחר מספר שנים כשהיה להם יותר כסף, שרה וחיים עברו לדירה גדולה יותר ברמת גן ושם הם הקימו את משפחתם. במשך שהותם ברמת גן נולדו להם שלושה ילדים: אסף נולד בשנת 1970, ליאת נולדה בשנת 1972 ואביחי נולד בשנת 1978. לאחר הולדת בנם השלישי (אביחי) הם עברו לדירה גדולה יותר בראשון לציון שם הם גרים עד היום.

 שרה וכל שבעת אחיה

תמונה 4

שרה ושניים מנכדיה: יהונתן וישנה ועידו קרול (שהשתתפו בכתיבת העבודה)

תמונה 5

סיפור זה מוקדש להוריה של שרה: נתן וחיה קרייס

אמא ואבא היקרים,  21.5.05

בכל יום ויום אני מרגישה שאתם איתי, מדברת עליכם ואפילו מנהלת שיחות נפש איתכם  אבל בערב כזה אני בטוחה שאתם איתנו כולנו. משקיפים מלמעלה את כל השבט הנפלא הזה שצמח וגדל ממכם והכל בזכות הנחישות שבכם. לגדל אותנו בזמנים קשים של מלחמת העולם השנייה ולהביא אותנו לארץ הנחשקת שמספרים שאת, אימא, חלמת עליה עוד בפולניה ולדברי אחותי שושנה אמרת שיש ארץ רחוקה – ארץ אבות, ארץ ששם קבורים אבות אבותינו וצלחתם את כל התלאות, המלחמות והנדודים במשך שבע שנות מלחמה כדי להביא אותנו, את כל שבע ילדכם: מינצ'י ריסקה, ישראל, שמעון, נחמה אשר וכמובן אותי שרה לארץ. וגם כאן לא עברתם ימים קלים, אבל בזכות האהבה הרבה והבית החם שהרעפתם עלינו, המשכנו הלאה. וגידלנו אנחנו משפחות משלנו באהבה רבה – כמו שלימדתם אותנו אימא ואבא היקרים, כל האוצרת שלנו שלכם וחבל שלא זכיתם לראות ולהתגאות בכל המשפחה הנפלאה הזו שצמחה ממכם, יש לי להתנחם ולקוות ששם למעלה אתם מתגאים בנו – בילדכם, בנכדיכם, בנינכם ובבני נינכם ומקווה שהשושלת תמשיך באותה דרך של אהבה כמו שלימדתם אותנו.

המכתב המקורי שכתבה שרה וישנה להוריה ב 2005

תמונה 6

הזוית האישית

שרה וישנה: אני מאוד נהניתי מתהליך תיעוד הסיפור, התרשמתי מהנערים איתם עבדתי שהם מאוד נבונים, רציניים, וסקרנים, שמחתי שמתעניינים בילדותי.

הנכדים יהונתן ועידו: עבורינו (הנכדים של שרה) התהליך עזר לנו לשמוע יותר על מקורות המשפחה שלנו ולמדנו דברים שלא ידענו על סבתא שלנו ועל משפחתינו הרחוקה.

התלמידים הנוספים לתיעוד: במבט אישי אנו מבינים כי הקשר הרב דורי היא תוכנית בעלת חשיבות רבה אשר סיפקה לנו ידע נרחב על החיים בארץ מפי אנשים אשר חיו פה וחוו את הארץ. התוכנית נתנה לנו להבין את האפשרות לחוות את הסיפור המשפחתי של המבוגר ביחד איתו. התוכנית סיפקה לנו חוויות רבות אשר עזרו לנו להבין את הדור המבוגר וגרם לגשר להיווצר ביננו.

מילון

למפה
סוג של מנורת גז ישנה שבה היו משתמשים בביתה של שרה

חֶלְם
עיר במזרח פולין. העיר שוכנת במחוז לובלין, ממזרח לעיר לובלין וכ-20 ק"מ מגבול אוקראינה. יהודים ישבו בעיר מאות בשנים והייתה בה קהילה יהודית גדולה. במסורת היהודית התפרסמה חלם כבירת הטיפשות והאבסורדיות, ואגדות חכמי חלם הפכו לנכסי צאן ברזל של הפולקלור וההומור היהודיים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אין בית קטן, אם הלב רחב הבית גדול" (ציטוט של אביה של שרה- נתן קרייס)“

הקשר הרב דורי