מאגר סיפורי מורשת

שמי ברוך יוסף, נולדתי בשנת 1941. ההורים שלי נולדו בארגנטינה, הוריהם הגיעו מאירופה לארגנטינה מרוסיה ופולין בשנת 1900.

משפחתי הייתה במעמד בינוני-גבוה. הוריי זכו לחינוך יהודי מסורתי, לא דתי והיו מאוד קשורים בנפשם לארץ ישראל. אמי עלתה לארץ ישראל עם הוריה כילדה בת 12 שנים מארגנטינה בשנת 1925. נעים להיזכר בסיפוריה על התקופה ההיא, איזה חום ואהבה מילאו את ליבה לארץ ישראל. היא סיפרה על חברותיה בבית ספר תיכון, בגימנסיה הרצליה.

אז התיישבו בכפר גנים, היום שכונה בפתח תקווה. אמי, סבתא רבא של רומי, דינה פליישר, דיברה עברית מצוינת, שפה ששמרה עליה באהבה כל ימי חייה. בשנת 1929, שנת המאורעות הקשים בסכסוך הערבי- שכונו אירועי תרפ"ט. הפרעות האלימות פרצו ב-23 לאוגוסט עם סיום דרשתו של המופתי חאג' אמין אל-חוסייני בהר הבית, המון רב של מוסלמים חמושים בסכינים יצא משער שכם והסתער על השכונות היהודיות הנמצאות מחוץ לשער, משני צידי רחוב הנביאים. 19 יהודים נהרגו במתקפה. כמו כן, נהרסו ונשרפו במתקפה בית כנסת ובתים נוספים והתפשטו לחברון, צפת ופתח תקווה. הפרעות הפחידו מאוד את המשפחה והם החליטו אז לחזור לארגנטינה להצטרף לשאר המשפחה הגדולה שבנתיים הגיעה לשם מפולין ורוסיה. סבי, יוסף ברוך, כשמי, היה רב מתקדם ופילוסוף הוגה דעות, החליט להישאר לבד בארץ שנה נוספת. בסופו של דבר הגעגועים שברו אותו ואף הוא חזר לארגנטינה, להתייחד עם משפחתו.

אבי, יצחק וולך, סבא רבא של רומי, היה רופא למחלות ריאה ושחפת, כמו כן, רופא מומחה לרפואה מונעת. נושא זה העסיק אותו מאוד וכלל טיפול בשכונות עוני בעיר. הוא מונה כמנהל של שרותי הרפואה המונעת בעיר על ידי השלטונות. נושא זה כלל טיפול בטיהור המים בעיר, תזונה באוכלוסיות עניות וחיסון האוכלוסיה כולה. אבי גם היה פרופסור לרפואה באוניברסיטה הלאומית בקורדובה, איש חזון ומוערך מאוד.

לאחר הנישואים של הוריי נולדנו אחי ואנוכי, כתאומים למשפחה מאושרת.

סבא ברוך עם הנכד

בנעוריו סבא ברוך התפרנס כמורה בבית ספר יהודי בקודובה, כמורה לעברית, תולדות ארץ ישראל ומוזיקה ישראלית הישנה והטובה.

סבא התחתן עם סבתא סוזי, בת להורים שהגיעו לארגנטינה בשנת 1939 מרוסיה לפני מלחמת העולם השנייה, כלומר הם הצליחו להימלט מפלישת הנאצים לרוסיה. סבא ברוך וסבתא סוזי עלו לארץ בשנת 1969 עם סבתא רבתא דינה, הם התיישבו בכפר סבא. ברוך עבד כמנהל במחלקת ילדים בבית חולים מאיר, 23 שנה. את סבא מאוד העריכו לא רק כבן אדם אלא גם כרופא וחוקר.

הוא שירת בצה"ל כרופא מוטס כשלוש שנים, בתמונה נראה מטפל בחייל. בשנים האחורונות סבא סיים תואר שני בתולדות האמנות לאחר חמש שנות לימוד באוניברסיטת תל- אביב.

הזוית האישית

סבא ברוך: אני מאוד אוהב את נכדי ומשתדל להעביר להם את הגישה ההומנית כלפי הזולת. הערכים האלה מאוד עוזרים לנו לשפר בימינו את יחסי האנוש והדרך לשלום. הסיפור הזה ריגש אותי מאוד כי היווה גשר של חיי כילד, כמתבגר וכמבוגר. השנים האחרונות רק מוסיפות הזדמנות גדולה להיות עם הנכדים והמשפחה, לאחר שנים ארוכות שהקדשתי למקצועי כרופא לילדים ומתבגרים חולים.

רומי: אני נהניתי מאוד לעבוד, לשבת ולשמוע את הסיפורים של סבי. אני מוצאת את הסיפורים האלו מאוד חשובים ומעניינים. חשוב לי מאוד לשמוע את הסיפורים האלה כי אני חושבת כדור ממשיך שחשוב וצריך להעביר ולספר את הסיפורים של משפחתי. הקשר שלי ושל סבי מיוחד מאוד מפני שבכל יום חמישי כשאני באה לסבי ולסבתי הוא בא ומלמד אותי דברים. אם זה על מדינות שהוא היה בהן, מוזיקה ועוד… מה שאני לא חושבת שקורה עם הרבה סבים אחרים. בנוסף, יש לי רק סבא אחד מה שהופך אותו ליחיד ומיוחד.