מאגר סיפורי מורשת

שמי הדסה אברהם, אני קרויה על שם סבתי אסתר, היות ובמגילת אסתר כתוב: אסתר היא הדסה, הסבא שלי הציע לקרוא לי הדסה. נולדתי בסוף שנת 1948 בבית חולים בעפולה. גדלתי בעפולה, בגן, בבית הספר היסודי ואחר כך בתיכון.

עפולה הייתה עיר קטנה מאוד, כולם הכירו את כולם. בית הספר היסודי והתיכון היו קרובים לבית. בעפולה הייתה לנו משפחה גדולה גם מצד האמא וגם מצד האבא ובחגים היינו תמיד ביחד. כשסיימתי את הלימודים, למדתי באוניברסיטת חיפה תנ"ך וספרות. התחלתי לעבוד כמורה בבית הספר, שם הכרתי את סבא משה, שהוא גם בעלי.

הסיפור שלי מחולק לשניים. הילדות שלי בבית הספר, וחיי כאימא.

כשאני הייתי ילדה בבית הספר הכל היה שונה, המקצועות שלמדנו היו: מולדת (על ארצינו היפה), למדנו חקלאות, עבדנו בגינת הירק של בית הספר, למדנו זמרה – בשיעור שרנו שירים, למדנו תזונה נכונה ועבדנו במטבח בית הספר וגם היה לנו שיעור מלאכה והבנות – היה להן גם שיעורי תפירה. בנוסף, למדנו חשבון, אנגלית, היסטוריה, גאוגרפיה, תנ"ך ועברית. כך למדנו עד סוף כיתה ח׳. אחר כך עברנו לבית הספר התיכון, עדיין לא הייתה חטיבת ביניים. גם המשחקים שלנו היו שונים. היה משחק בשם 123 מי יודע, היה לנו מונופול ודוקים. שיחקנו גם חמש אבנים (מאבנים שמצאנו בטבע) ושיחקנו המון בחוץ: תופסת, מחבואים, היינו מציירים גם קלאס על הכביש והיינו משחקים כמובן בכדור את משחק המחניים וגם קפצנו בחבל. לא היו לנו מגרשי משחקים, אז שיחקנו ברחוב של השכונה. זה לא היה מסוכן כי בקושי היו מכוניות על הכבישים. כמובן גם שלא היו לנו מסכים, לא טלוויזיה ולא מחשב ובטח שלא פלאפונים. בכל בית היה מכשיר רדיו וכל המשפחה היו יושבים סביב ומקשיבים. בסך הכל הייתה לנו ילדות מאושרת.

בשנת 1969 עבדתי בבית ספר בחוות השומר. לשם הגעתי כל יום עם אוטובוס ושם הכרתי את סבא משה. באותה שנה בחנוכה הייתה מסיבה בבית הספר, סבא משה החזיר אותי הביתה איתו. סבא משה גר במושב הזורעים ליד טבריה. מהר מאוד ארגנו מפגש בין שתי המשפחות, קבענו תאריך לחתונה. התחתנו באולם בחדרה ועברנו לגור בנצרת עילית – נוף הגליל של היום. המשכנו לעסוק בהוראה, עברנו לעבוד בחטיבת הביניים בנצרת עילית.

האירוע המשמעותי ביותר עבורי: אחרי שנתיים נולדה לי הבת הראשונה נרדית, שהייתה תינוקת מדהימה. היא הכניסה המון שמחה ואושר לחיינו. אחרי שלוש שנים נולד לנו ילד נוסף – לביא. אחרי ארבע שנים נולדה שלומית, אימא של גיא. השנים האלה, בהן גידלתי את ילדיי, היו השנים המאושרות ביותר בחיי. שלושתם היו ילדים טובים, תלמידים מצטיינים והיה כיף איתם. במשך כל השנים הללו המשכתי לעסוק בהוראה וגם מזה נהנתי מאוד.

כל הילדים שלי רכשו מקצוע: נרדית למדה ראיית חשבון, לביא למד הנדסת חשמל ושלומית הנדסת מחשבים. כולם עוסקים היום במקצוע שלמדו.

השנים עברו והילדים שלי התחתנו, נולדו לי נכדים והפכנו להיות משפחה גדולה. כשאנו נפגשים לארוחות משפחתיות אנחנו יושבים סביב שולחן גדול. כשסבא משה הגיע לגיל 70, חגגנו לו יום הולדת בטיול שורשים לרומניה. כל המשפחה וכל הנכדים.

בנוסף, כל שנה אנחנו נוהגים לקיים חופשה משפחתית, כמה ימים כולם ביחד. בדרך כלל בעין גב שבכנרת ולפעמים גם במקומות אחרים. כשאנחנו נפגשים בחגים אני מקפידה לקיים את מנהגי החג שהיו נוהגים אצלי בבית כשהייתי ילדה. אנחנו גם חוגגים ימי הולדת לכל נכד, כל המשפחה ביחד. הנכדה הגדולה שלי השנה מסיימת את בחינות הבגרות ועומדת לפני הגיוס לצה"ל. כבר חגגנו ארבע בנות מצווה במשפחה, בשנה הבאה נחגוג בר מצווה לנכדי איתמר ועוד שנתיים נחגוג בר מצווה לגיא.

התקווה שלי לעתיד היא שכולנו במשפחה נהיה בריאים, שכל הנכדים שלי יצליחו בלימודים וירכשו מקצוע טוב. מקווה מאוד לזכות לראות אותם יחד עם סבא משה מתחתנים ויולדים לי נינים. לזה אני חיה ומחכה בכיליון עיניים.

הזוית האישית

גיא: היה לי כיף בתכנית, זה ואהבתי שגיליתי דברים חדשים על משפחתי.

הדסה: היה לי נעים מאוד, עברתי חוויה משותפת עם נכדי.