מאגר סיפורי מורשת

שמי גילה ברגיא. נולדתי בשנת 1949 ביפו להוריי – חביבה ואליעזר פישלר – שהגיעו לארץ באוניית מעפילים לאחר השואה.

חמש השנים הראשונות לחיי עברו עלי ביפו בדירת חדר אחד. מטבח הבית היה מחוץ לחדר ואמי בישלה על פתיליה שנקראה פרימוס. השירותים היו בחצר והתנאים היו קשים מאד. הוריי, שהגיעו לישראל אחרי המלחמה הנוראית באירופה, לא ידעו עברית ודיברו איתי ביידיש, זו הייתה שפת הדיבור הראשונה אותה למדתי.

בגיל חמש עברנו למעוז אביב ושם אני גרה למעשה עד היום. גרנו בדירת שלושה חדרים יפה ומרווחת, אך גם כאן החיים היו קשים. בארץ הייתה אז תקופה של מחסור והוריי קיבלו תלושים להקצבת מזון. היה לנו מקרר קטן שעבד על קרח, לא הייתה טלוויזיה, לא היה טלפון, לא היו מחשבים  לא מזגנים – למעשה לא היה כמעט כלום… את הבית חיממו הורי בעזרת תנור נפט. את הנפט קנו אצל עגלון שהיה עובר עם עגלה ומיכל נפט, מצלצל בפעמון ואבי היה יורד למלא נפט בתוך מיכל. את החלב, שהיה מאוחסן בבקבוקי זכוכית, היה שם לנו החלבן ליד הדלת.

החתונה של ההורים של גילה

בכיתות א'- ב' למדתי בבית ספר אלחריזי ואחר כך עברתי לבית ספר מגן, בו למדתי עד כיתה ח'. החל מכיתה ג' עד כיתה י"ב הייתי בצופים בשבט "הנשיא". הייתי חניכה, מדריכה ורשגד"ית. תקופת הצופים הייתה תקופה מאושרת בחיי.

לאחר סיום בית הספר היסודי המשכתי את לימודי בתיכון סמינר הקיבוצים ובהמשך ללימודי הוראה בסמינר. לאחר לימודי התגייסתי לצבא, הייתי מורה חיילת במושב ירדנה בעמק בית שאן. הייתה זו תקופה קשה ומאתגרת: יום יום היו התקפות של טילי קטיושה מכיוון ירדן על המושב. שעות ארוכות ישבנו במקלטים, הילדים היו מפוחדים, החום בקיץ היה כבד ביותר ואנחנו השתדלנו להמשיך בשגרת החיים.

הייתי מעורבת מאוד בחיי המושב, יחד עם חברה הקמנו ספריה לילדי בית הספר, הוצאנו עיתון בו כתבו הילדים שירים, סיפורים וחוויות מחייהם. במהלך השירות הצבאי נבחרתי כחיילת מצטיינת ביום העצמאות. הרצאתי בפני חיילים על שירותי הצבאי. עד היום אני שומרת על קשר עם תלמידי ממושב ירדנה.

לאחר השירות בן שלוש השנים התחתנתי עם עמית, אותו הכרתי כאשר גם הוא שירת בעמק בית שאן. עמית היה מקיבוץ עברון שליד נהריה. בקיבוץ חינכתי את ילדי כיתה ו'. לאחר שנה עזבנו את הקיבוץ וחזרנו לתל אביב למעוז אביב. עבדתי כמחנכת במשך שש שנים בבית ספר "שבטי ישראל" ביפו ולאחר מכן עברתי ללמד בבית ספר "רמת אביב ג", שם לימדתי 33 שנים. לאחר 43 שנות עבודה חינוכית בהם גם הדרכתי מורים בנושא "שילוב המשחק בלמידה", פרשתי לגמלאות.

במשך השנים נולדו לי ארבעה ילדים: סער, אלעד, ניצן ורז. כיום יש לי גם תשעה נכדים מקסימים: יובל, יונתן, אור, שיר, עומר, גילי, בן, שחר ותבור. אנחנו כולנו גרים אחד ליד השני ואני מאושרת לראות את הנכדים גדלים ומתפתחים.

היום אני לומדת, עובדת כספרנית בבית ספר, רואה הצגות, סרטים, מטיילת בחו"ל ונהנית מהחיים יחד עם עמית בעלי, שהוא שותף לכל הדרך אותה אנו עושים יחד מעל 50 שנה.

הזוית האישית

אור הנכד המתעד: היה לי ממש מעניין במסגרת התכנית, אני שמחר שהעלינו תיעוד של חייה של סבתי למאגר המורשת.