מאגר סיפורי מורשת

סיפור חיי, יונה מוכני כהן ישר

סיפור משפחתי מתחיל בעליית משפחתה של אמי, רחל לבית משפחת כהן, הכוללת את סבתא דבורה ז"ל וסבא מרדכי ז"ל מוכני, הקבורים בבית העלמין בהר הצופים והוריה, שרה ז"ל ואליהו ז"ל כהן, הקבורים בבית העלמין חולון. אמי הייתה בת שנה, בשנת 1921, כשעלתה ארצה מטהרן שבאירן. לאחר עלייתם ארצה, הגיעה המשפחה לירושלים וגרה ליד שוק שכונת הבוכרים. לסבי, שהגיע לארץ הייתה חנות לממכר שטיחים פרסיים. בתקופה זו, המצב הכלכלי בירושלים היה קשה, אך למרות זאת לא חסר דבר בבית.

אבי, ראובן ז"ל לבית מוכני, עלה לארץ לבד מטהרן שבאירן בשנת 1930, כשהיה בן 17. בין הוריי הייתה קרבה של בני דודים מצד הסבתא של אמי. תחילה, אבי התגורר בביתה של סבתי ולאחר מכ,ן עבר לגור בשכירות בשכונת הבוכרים. אבי למד בטהרן תפירה ועיצוב של חליפות לגברים ונשים לבעלי יכולת. כשהגיע לארץ, פתח חנות ברחוב גאולה ליד שכונת מאה שערים, חנות מיוחדת לעיצוב חליפות לגברים ושמלות לנשים. לאחר נישואי הורי אמי עזרה לאבי בחנות בתפירה.

בשנת 1938, הורי התחתנו ועברו להתגורר כזוג מול בית הכנסת הבוכרי בחצרם של "משפחת מטטוב" בשכונת הבוכרים. במהלך השנים נולדו להורי חמש בנות ובן.

נולדתי בבית חולים הדסה בירושלים בתאריך 13/2/1948, כשלושה חודשים לפני קום המדינה, הילדה החמישית במשפחה. כשהגיע זמנה של אמי ללדת אותי, לקחו אותה בשיירה להדסה בהר הצופים, היות והיו צלפים בדרך להר הצופים, שהיו צולפים על אנשים שנסעו בדרך.

בילדותי יצאנו לטיולים רגליים בשכונות השונות בירושלים. בימי שישי וחגים הלכתי עם אבי לבית הכנסת בו הוא התפלל. מחלון ביתנו היינו שומעים בערב שישי שבת וחגים את התפילות והזמירות מבית הכנסת הבוכרי. ביתנו בשכונת הבוכרים היה עם חצר גדולה ועם שכנים רבים מסביב ובאמצע החצר הייתה באר מים ממנה שאבנו מים עם חבל ודלי, לאחר כמה שנים התקינו משאבה אשר בעזרתה שאבנו מים מן הבאר.

ביתנו היה חדר אחד גדול כשבכול מיטה ישנו שני ילדים. המטבח היה ממוקם מחוץ ובסמוך לחדר. במטבח הרתחנו מים על הפרימוס, הנחנו גיגית אשר בה היו מתקלחים. בבתים לא היו שירותים, השירותים היו בחצר הבית  והיו משותפים לכול דרי החצר.

ביתנו היה לדוגמא, אחות ביה"ס הייתה באה לביקור  כדי לבדוק את המצב הכלכלי, וכשהייתה חוזרת לביה"ס הייתה מספרת איזה בית מטופח, נקי ומצוחצח. וכך גם הילדים. הבית תמיד הריח ריחות של בישולי אוכל פרסי עשיר וטעים.

בילדותי שיחקנו בחצר הבית משחקי ילדות: קפיצות בחבל, חמש אבנים, מחניים וכו'.

כשהייתי בת חמש נשלחתי לגן ממלכתי דתי שפיצר, קרוב לשכונת הבוכרים. את שנות לימודיי בביה"ס הממלכתי דתי שפיצר למדתי בשכונת תל ארזה. בגיל 11 אבי נפטר מדום לב, כשהיה בסך הכל בן 46 שנים. לאחר מכן, עברנו לגור בתל אביב קרוב למשפחתה של אימי. אני עדיין מתגעגעת לאבי, שומעת את קולו בדמיוני וחושבת עליו רבות. הוא תמיד התלבש כל כך יפה והיה מבושם ומטופח. היה אבא לתפארת.

כיתה ו' למדתי בביה"ס הגליל בשכונת נווה צה"ל בתל אביב, ותיכון למדתי בבי"ס יחיאלי בסוזן דלאל בנווה צדק.

בגיל 21 הכרתי את בעלי דוד לבית משפחת כהן ישר, ולאחר הכרות של שנה בגיל 22, התחתנו ונולדו לנו 4 ילדים. גידלתי את ילדיי באהבה עד גיל 34, ויצאתי לעבוד. עבדתי בשירות הבולאי עד צאתי לפנסיה.

ארבעת ילדיי נשואים ויש לנו 12 נכדים (6 נכדים ו- 6 נכדות). בכול חג וימי שישי אנו נפגשים כולנו לארוחות ערב, בהם אנו יוצרים חוויות משותפות בהמון אהבה.

היום, ביחד עם נכדתי ליה השביעית במספר, אני מספרת וכותבת את סיפור חיי, באהבה והתרגשות גדולה.

גלגולו של חפץ

הזוית האישית

סבתא: "נכדה אהובה, היה חשוב לי לספר לך את קורות משפחתי וחיי, שבהמשך תספרי לילדייך". נכדה: "נוצר בינינו קשר חם ומיוחד. היה לי כייף להקשיב ולשמוע את סיפור חייך. תודה על האפשרות וההזדמנות".